שואל ומשיב/א/א/קיג

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קיג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנת תר"י י"א תשרי הובא לפני פסקו של הרב הגאון מוהר"ץ חיות נ"י אבד"ק זאלקווא שנתן למו"ה מענדיל בר' ברוך מזאלקווא אשר נשא אשה שמה יוטא בר' יושיע מאיר וזה כביר שיצאת מדעתה ונשתטית בשגעון גדול והולכת ערום ויחף ברחובות קרי' מוכה ופצוע והיתה מופקרת לכל וא"י לדבר דבר מתוקן שיובן קצת כוונה. וזה ערך ששה שנים יושבת בבית המשוגעים פה לבוב ועדיין לא שבה לאיתנה ובעלה יושב ומשומם עם בניו הקטנים ואין איש להשגיח על בניו והוא עני ואביון והוא פועל בבית הדפוס ושכרו מועט וגם הילדים שלו הוכו בחולי אנוש וצריכים בכל עת מאכלים חמין ואין מי שיתן להם והנה כתב הרב הנ"ל להתיר וכתב דהיה מקום להתיר אף בלי היתר מאה רבנים עפמ"ש הד"מ דבזה"ז א"צ מאה רבנים כי כבר כלה הזמן של חרגמ"ה ואינו אלא מנהג והובא בב"ש סי' א' ס"ק כ"ג. והנה על דברי הד"מ אין לסמוך כלל דבאמת הא גופא דנא החרים אלא עד סוף אלף החמישי אף שכתבו הרשב"א ומהרי"ק בתשובת הר"ן כתב בפשיטות דחרגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו חל אף שהיה הר"ן זמן רב אחר אלף החמישי וכמה טרחות טרח הרב הב"י בתשובותיו בהלכות נישואין סי' י"ד לברר זאת דהר"ן אינו חולק על הרשב"א רק שלא שמע מה ששמע הרשב"א והרב מוהרי"ד מלינא האריך לדחות דבריו ואף לפי מה שנדחק הב"י דרגמ"ה לא החמיר רק עד כלות אלף החמישי וחכמי אשכנז שראו שהוא תקנה טובה המשיכו גם אחר כך רק שהסתירו הדבר ובמקום מצוה אמרו דלא גזר רגמ"ה כדי שלא יזלזלו בה הנה המעיין יראה כמה דבריו דחוקים אבל גם לפי דבריו עכ"פ חכמי אשכנז המשיכו התקנה וממילא יש כח בידם להמשיך התקנה כי היו גדולי ישראל ואף שרגמ"ה היה גדול יותר מהם מ"מ להמשיך כח תקנתו יש בידם ומה גם דלא ידעינן מי הם וכבר אמרו בר"ה מפני מה לא נתפרסמו שמות הזקנים שהיו עד משה וכו' ובפרט שהם עוד החזיקו התקנה יותר וכעין זה כתב הרא"ש בסוגיא דבת אחותו שאף שתקנת הזמן היה משום ב"א אף עתה שאין שייך הזמן מיתה מ"מ המשיכו התקנה ע"ש והוא הדין בזה ונידון דידן עדיף יותר ומ"ש הב"ש דמשום הכי כלל הרמ"א בסי' א' שני דינים כשנשתטה עם כשהוא מן הדין לגרשה ש"מ שניהם שווים כבר חלק עליו הש"י וכתב דוקא כשלא פשעה וכאן כפי אשר סיפר לי הבעל פשעה קצת שלא גלתה לבעל והסתירה ממנו שכבר היתה משוגעת טרם שנשאת לאיש הלז והיתה בבית המשוגעים ואחר כך כשבאת לביתה לא גילו לו ואף אם נימא דזה לא מקרי פשיעה מה שהעלימה ממנו מ"מ עכ"פ ראיית הב"ש אינו ראיה והנה לפמ"ש הגאון מו"ה פייביש בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' א' שדווקא לגרש בע"כ יש להקל ולא לישא אשה על אשתו והביא ראיה משו"ת זקיני מהר"ם פדוואה סי' י"ג א"כ לענין לישא אשה על אשתו אין להקל ומ"ש הנו"ב לדחות דבריו דחרם שלא לגרש בע"כ חמיר טפי משלא לישא אשה על אשתו דהרי לישא על אשתו גזר רגמ"ה רק עד סוף אלף החמישי מה שאין כן שלא לגרש בע"כ שגזר לעולם שלא מצינו שקבע זמן וכתב שמצא באיזה תשובה מפורש שלא קבע זמן בזה ע"ש הנה באמת מה דפשיטא ליה למר שלא קבע זמן נסתפק בזה הגט פשוט סי' קי"ט ס"ק כ"ב ע"ש והתשובה שכתב הנו"ב לא הזכיר מקומו וכמדומה שנתכוין לדברי הר"ן בתשובה סי' ל"ח שהביא הג"פ שם ואינו ת"י לעיין בזה אבל גם לחלוקו של הנ"ב בנ"ד שהיא משוגעת ויוכל להיות שתשתפה אם כן קשה יותר להתיר החרם שלא לישא אשה על אשתו שמא יעשה אחר כך הא זו שנשא לא יוכל לגרש בע"כ שהרי נשאה בהיתר והראשונה גם כן לא יוכל לגרש וא"כ יהיה לו שתי נשים משא"כ לגרש בע"כ היכא שמותר לגרש אין כאן שום איסור וכמ"ש הנ"ב שם ועיין בשו"ת נ"ב מהד"ת חאהע"ז סי' צ' ובסי' ק"ב שם האריך גם כן דחרם שלא לישא ב' נשים קיל מחרגמ"ה שלא לגרש בע"כ ע"ש וכבר כתבתי דאף לפי דבריו כאן הוא חמיר ועיין בשו"ת גוא"י סי' כ"ב שהאריך דחרם שלא לישא ב' נשים חמור יותר ובפרט שמצינו כעין תקנה זו בש"ס כל דלא מצי למיקם בספוקייהו ע"ש ולפענ"ד יש לומר עוד דבאמת לפמ"ש הט"ז בכמה מקומות דאין כח ביד חז"ל להחמיר נגד מה שכתוב בפירוש להתיר אם כן בשלמא חרם זה שלא לישא ב' נשים אינו נגד התורה דאף דמותר יש לומר במקום דאיכא למיקם בספוקייהו והם ראו שא"א בזה"ז מפני הגלות והשלטון בידם לגזור שלא לישא ב' נשים וגם יש לומר שאינו נגד התורה דהא כבר אמרו סוף פרק חזקת דמהראוי היה שלא לישא כלל רק דא"כ מבטל מצות פ"ו אבל ב' נשים א"צ ודין הוא לאחר חורבן בהמ"ק שלא לישא אבל לענין לגרש בע"כ באמת בתורה מבואר והיה אם לא תמצא חן בעיניו ושלחה מביתו ומבואר דאף בע"כ וע"כ רגמ"ה עשה תקנה מפני הפרוצים ואינו נגד התורה דגם התורה בעצמה הרשתה לחכמי הדור לעשות תקנה ולעשות משמרת כפי צורך להדור אבל עכ"פ אינו חמור כ"כ כנלפע"ד ברור והן נסתר מחמתו דברי הרב מוהר"ץ הנ"ל דמה שהביא בשם הנ"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ז שכתב בשם הר"ן דהחמיר מאד בחרגמ"ה שלא לגרש בע"כ אבל בחרם שלא לישא אשה על אשתו לא החמיר כ"כ ע"ש דבאמת הנ"ב אזיל לשטתו בזה אבל באמת במהר"ם פדוואה סי' י"ג משמע להיפך דהחרם שלא לישא חמור וכמ"ש למעלה וכבר כתבתי דיש טעם לדבר גם מ"ש הרב מוהר"ץ לפמ"ש הנ"ב מהד"ת חיו"ד סי' קמ"ו דספק חרם אין מה"ת רק מדברי קבלה וא"כ יש להקל בספק חרם הנה באמת כבר ביארתי הדברים בתשובה ואפס קצה בחבורי על יו"ד סי' רכ"ח בכת"י שדברי הנ"ב תמוהים דבאמת חרם הוא מה"ת וכל ספיקו להחמיר רק דדיני החרם אינו רק דרבנן וכן מפורש בש"ך יו"ד סימן ר"ח ע"ש ועיין בשו"ת מהראנ"ח ח"ב סי' ע"ב והן נסתר מחמתו מ"ש הרב מוהר"ץ דאף אם נימא דחרם הוא דאורייתא אפ"ה כל שיש ספק אם על זה גזרו הוה ספיקא להקל ואמרינן דלא גזרו בכה"ג והרי מבואר בש"ך ובכל הפוסקים דספק חרם להחמיר וכל ספק חרם היינו שהספק אם הוא חרם או שחל וכדומה ומה שהביא ראיה ממ"ש בספר קנאת סופרים ובספר מגלת ספר דאף שכל גזירה דרבנן שייך לא סתור מ"מ בספיקו לא גזרו והוא הדין בזה הנה לא היה צריך להביא דברי ספר קנאת סופרים ומגלת ספר היה לו להביא דברי המג"א בשם הרשב"ץ וכ"כ בק"ס הובא בלח"מ הלכות ממרים אבל מה ענינו לזה שם לא רצו חז"ל שיהיה העובר על דבריהם כמו של תורה ומחלו על ספיקתם וגם הרמב"ן בעצמו הרגיש בסברא זו בשורש ב' אבל כאן שעשו תקנה בחרם פשיטא דספיקא דאורייתא הוא ולא עשו כנגד התורה וגם הרמב"ן מודה בעצמו דבזה יש כח ביד חכמי הדור לתקן והתורה בעצמה הרשתה אותם וכמ"ש ודו"ק. ומ"ש לצדד היתר כיון דהאשה זו היתה מופקרת קודם שהושמה בבית המשוגעים וזינתה כמה פעמים ודעת הכנס"י סי' ע"ח דאסורה לבעלה לשטת הרמב"ם דפיתוי קטנה אינה אונס ה"ה פיתוי משוגעת הוה כרצון הנה אמת שגם הרב המשנה למלך פי"א מאישות חשש ג"כ כן דלהרמב"ם גם פתוי שוטה לאו אונס הוא אבל אין הדבר ברור דבאמת המשנה למלך האריך לתמוה על הרמב"ם ובתשובה ישבתי הדברים וכתבתי דטעמו של הרמב"ם כמ"ש המהרי"ק דאף דלא ידעה שהיא אסורה מכל מקום מעלה מעל בבעל ולכך מחלק הרמב"ם בין יודעת ענין אישות ומהרי"ק למד דינו מדברי הרמב"ם אלו ואני אומר שבא ללמד ונמצא למד שגם טעמו של הרמב"ם היא בשביל זה ולפ"ז זה שייך בקטנה אבל לא במשוגעת שלא מעלה מעל בבעלה ששכלה מבולבלת ובלאו הכי מה ענין קטנה דדעת קלישתא הוא לשוטה שדעתה מבולבלת וכמדומה שבמקום שמואל האריך דשוטה אינה נאסרת דחשיב כאונס וגם אנן לא קיי"ל דפיתוי קטנה הוה רצון ואם פיתוי קטנה אונס היא מכ"ש בשוטה באופן דאין להתיר בלי מאה רבנים אמנם בהתרת מאה רבנים הדבר ברור שהיא מותרת. והנה הרב מוהר"ץ כתב שצוה להבעל שיזכה לאשתו גט ע"י שליח וגם השלשת טאבילאציע על ביתו על כתובתה ועבור מזונות אם תחזור לביתה בשטותה מחויב להשכיר לה דירה ואם תהיה בריאה אז מחויב לכתוב לה גט חדש נוסף על הגט הזה אשר השליש לה עתה ת"י השליח גם עשה כל התנאים המבוארים בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ג' ונשבע הבעל ר"מ הנ"ל ע"ד ב"ד שאם יקח אשה על אשתו הנ"ל אז תיכף כשתחזור האשה יוטא הנ"ל לדעתה שלימה ויתרו בו ב"ד לגרש אשתו יוטא ואם לא ימסור גט חדש ביד שליח כדת ודין. ועל הוצאתו תוך למ"ד יום להתראה מחויב לשעבד לאשתו יוטא כל הבית באפותיקי מפורש ואם לא יתן כתב טאביליצע כפי המועיל מטעם המלך וחוקי המדינה אסור עליו מיום ההוא ומעלה כל מיני בשר חיה ועוף ובהמה וגם לשתות כל מיני משקין עד שיגרש אשתו כדין וכדת ואם לא יגרש השבועה במקומה עומדת. והנה באמת בהתרה זו האריך המהרש"ל בתשובה סי' ס"ה וביש"ש יבמות פ"ד סי' מ"ב שלא להתיר והביא שכתוב כך בשו"ת ראבי' אבל הב"ח חלק עליו בסי' קי"ט וכתב שכן נהגו גדולי עולם וכן הסכימו הח"מ והב"ש בסי' א' ובסי' קי"ט ובסי' א' רצה הב"ח להשוות המחלוקת שגם הרש"ל מודה בהיתר זה אבל המעיין יראה שהמהרש"ל חולק בזה וכמ"ש הב"ח בעצמו סי' קי"ט והב"ש סי' קי"ט ס"ק ח' רמז לזה אבל הדין דין אמת אמנם מה שכתב הרב שיזכה לה גט ע"י אחר דמשמע שתהיה מגורשת עכשיו כמו שמזכין למומרת אינו נראה דמלבד שגוף התקנה לא היה רק שיתן הגט ביד שליח כשתשתפה תהיה מגורשת ואף גם דהרי הוא חייב עדיין במזונותיה עד שתקבל הגט ומה גם דהוא סותר עצמו שהרי כתב שהשביעו שיתן לה אחר כך גט מחדש ובאמת שגוף הגט שנותן עכשיו הוא תמוה דלאיזה צורך הוא וכבר האריך הבית מאיר לתמוה בסי' א' ובסי' קי"ט שיש לחוש למכשול שמא תנשא בגט זה ונפלנו ברבוותא אי שייך כאן כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ועיין במגיה למשנה למלך פ"ו מגירושין ואף דלא קיי"ל כן כמ"ש במרכבת המשנה ובספר בית אברהם באורך וכל האחרונים האריכו בזה וגם אני בעניי הארכתי בזה בתשובה אבל מ"מ למה לי הגט לכנוס לבית הספק וכפי הנראה כן היה עיקר התקנה שלא יוכל לישא על אשתו זולת בהשלשת גט ע"י שליח וכ"כ הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ג' אבל עכ"פ לזכות לה גט א"א וגם אינו זכות לה שהרי יפטור ממזונותיה וכל הדברים ומצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ד' שהאריך שאסור לזכות הגט ע"י שליח כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ע"ש ונהניתי עד מאד וע"כ אין לזכות לה גט רק שישליש הגט ביד שליח. הן אמת דלפענ"ד צ"ע בלא"ה דמה מועיל הגט הזה כיון דאינו רק לכשיתפה שוב לא הוה ספר כריתות דאין ברירה שמא לא ישתפה וגדולה מזו כתבו התוס' ריש כל הגט דכיון דכתיב וכתב בעינן שיהיה מבורר ויהיה כריתות בעת הכתיבה וכאן אין סמי' בידן לרפאותה משטותה והרבה מתים בשגעונם ואם כן טיבו של גט זה לא ידענו ובאמת משו"ת פ"מ הנ"ל נראה שלא הצריכו כלל גט אבל הב"ח כתב בהדיא סי' קי"ט שישליש גט וצ"ע. שוב מצאתי ביש"ש פ"ד מיבמות סי' מ"ב שכתב שמה ששמע הרשב"א שרגמ"ה לא גזר רק עד כלות אלף החמישי ומהרי"ק הביאו הא לית ליה עיקר והיא פורחת ונדחית והאריך בראיות ומסיק דאף אם נימא דלא נגזר רק עד כלות אלף החמישי מ"מ אחר כך צריך היתר ממי שגדול בחכמה ובמנין וממילא אין לו היתר דע"כ תלוי בסברות ובטעמים שלא שייך רק עד זמן הלז וא"כ הוה כמו הפרישה מאשה דצריך היתר וכמ"ש בביצה דף ה' ובתוס' ורא"ש שם ע"ש ובאמת שזה סברת הרב השואל בב"י הנ"ל ול"ק קושית הב"י ע"ש ומכ"ש שגוף השמיעה של הרשב"א אינו בראיה רק בשמיעה ואולי השומע שמע וטעה וע"כ פשיטא דחרם זה חמור שלא לישא אשה על אשתו וכמ"ש למעלה ודו"ק ומצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קכ"ד שבתוך דבריו שם באחד השיחים כתב שמה שצירף דברי ריבות ס"ס אם חרגמ"ה הוא גם לאחר אלף החמישי אנו אשכנזים אין מחשיבים אותו לס"ס כי בודאי נוהג גם לאחר אלף החמישי ע"ש ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף