שואל ומשיב/א/א/קיב

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קיב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהא דאמרו ביומא דף פ"ז הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו ושיטת הרי"ף דאם פרשו כלם והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת כיון שהקביעות לא נשאר במקומו הראשון לא אזלינן בתר הקביעות והדברים לכאורה תמוהים דמה נ"מ בין קביעות ראשון לקביעות שני סוף סוף הרי נקבעו במקום אחר וכשפירש אחד אמאי נזיל בתר רוב נזיל בתר קביעות ובעת למדי הדברים ברי"ף שנת תר"ט עם התלמידים נתקשיתי בזה ואמרתי דמזה ראיה למ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ה ס"ק ט"ז דכל שנתפזרו מהקביעות הראשון שוב לא מקרי קבוע והביא דברי הב"י ע"ש וראיתי בד"מ שרמז שכן מבואר בטוא"ח סימן שכ"ט ובלי ספק שכוון לזה וע"ש רמ"א שהביא דברי או"ה ותמהתי עליו בתשובה אחרת עוד קשה לי בהא דפריך אלא בתשעה עע"ז ואחד ישראל הא נמי פשיטא דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וקשה אם נימא דקבוע שאינו ניכר ל"ש קבוע א"כ י"ל דזה ספק ישראל ספק נכרי ולכך לא אזלינן בתר קבוע ולכך ה"א דלא נפקח הגל קמ"ל דמפקחין וכדס"ל לשמואל באמת דגם בספק נכרי ספק ישראל מפקחין ולא אזלינן בתר רוב וע"כ דגם קבוע שאינו ניכר הוה קבוע וצ"ע כי לא עיינתי בשום ספר ועיין תוספות שם ד"ה לפקח שכתבו דה"ט דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל והדבר צ"ב דלמה לא כתבו זאת בתחלת הסוגיא ולפמ"ש יש לומר דקמ"ל דאף בספק נכרי ספק ישראל דהו"ל קבוע שאינו ניכר אפילו הכי לא אזלינן בתר רוב ומטעם דבעינן וחי בהם ולא שימות בהם ובזה נלפע"ד במה שנחלקו הפוסקים אי קי"ל כרב או כשמואל ולפמ"ש יש לומר דשמואל לשטתו דס"ל דספק פ"נ דוחה שבת משום וחי בהם ולא שימות בהם ורבא אמר לכלהו אית להו פירכא לבר מדשמואל ואם כן גם רוב לא מועיל דגם רוב אינו רק ספק והתורה התירתו ולכך כל שבפקוח נפש בעינן ודאי וחי בהם ולא שימות בהם בשום אופן אם כן אף רוב לא הוה ברור ודו"ק היטב.

והנה בהא דאמרו שם מחצה על מחצה ישראל ומאי הלכתא אר"ל לנזקין וכו' דנגח תורא דידיה לתורא דידן פלגא יהיב ליה אידך פלגא א"ל אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול ועל זה הקשה אותי הרב החריף ושנון מו"ה מאיר בר"ם נ"י דלפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קכ"ט דכל דהוא ודאי במחצה גם במחצה השניה הוה הוא ודאי והשני ספק והתוס' שם חלקו עליו ולפמ"ש להרשב"ם קשה מכאן דבפלגא דניזק ודאי דעכ"פ פלגא מגיע לו א"כ גם בזה המחצה הב' הוה ודאי ואמאי צריך להביא ראיה ולא קשה מידי לפע"ד דשאני חזקת ממון דכאן יש לזה חזקת ממון וא"א להוציא כ"א בראיה וא"כ בחצי השניה עכ"פ ראיה ליכא ושאני התם בהך דרשב"ם דבשניהם לא שייך חזקת ממון רק מי שמוחזק יותר בהירושה ואם כן שפיר כל שמוחזק בודאי בחצי גם בחצי השניה מוחזק וכמו ספק ויבם מה שאין כן לענין חזקת ממון וז"ב ודו"ק עוד נלפע"ד דלא קשה מידי דבאמת התוס' הקשו על הרשב"ם במה שהוא ודאי בחצי לא יועיל לחצי השניה ולפ"ז גם לרשב"ם היינו כשהחציה השניה הוא גם כן אותו הספק שעל החציה הראשונה דהיינו שם שבא מכח ירושה והוא ודאי יורש בחצי כמו כן מקרי מוחזק בשניה אבל כאן בחצי' הוא נזק ומגיע לו החצי והספק בחצי' השני הוא ד... מא זה נכרי הוא אם כן לא שייך בזה לומר דכמו שמוחזק בחצי כן הוא מוחזק בחצי השני' דמה ענין זה לזה דאטו בשביל שהזיקו ונתחייב לשלם מגופו נתחייב להיות נכרי ודלמא ישראל הוא ואינו חייב רק חצי לבד וז"פ וגם לפמ"ש בשטה מקובצת בב"מ דף ב' דעיקר תלוי בטענת ברי אם כן גם כאן שייך לומר כן ודו"ק כי זה צ"ע ואני כותב מבחוץ מבלי עיון וצ"ע בתומים סימן ק"ד והנה בהא דמבואר באו"ח סי' שכ"ט סעיף ג' ספק שם ספק אינו שם דספק נפשות להקל דעת העולת שבת דדוקא כשהיה שם בודאי אבל כל שהוא ספק שמא לא היה שם אין מחללין דהא יש לאוקמא על חזקתו ותמה בתוספת שבת עליו דהא רובא עדיף מחזקה ולא אזלינן בתר רובא בפ"נ מכל שכן בתר חזקה ולפע"ד יש לחלק דשאני רובא דעכ"פ יש מיעוט ישראל והתורה חסה אף על נפש אחת מישראל וחשוב כעולם מלא ואם כן שפיר מחללין דלמא יש שם המיעוט ישראל אבל בחזקה כל דמוקמינן אחזקתו ואמרינן דאין שם ישראל למה יחללו ולכך כל שספק אם היה שם ישראל אסור לחלל אבל אם היה שם בודאי רק שספק אם יצא משם פשיטא דהוה ספק פיקוח נפש ומחללין וז"ב לפענ"ד ובזה מיושב קושית העולת שבת מה שתמה בסי' ש"ל ס"ז דספק ב"ז או ב"ח אין מחללין עליו והקשה מ"ש מהיושבת על המשבר דמחללין אף שלא היה לה חזקת חיים ולפמ"ש אתי שפיר דשאני יושבת על המשבר דאף אם נימא דע"פ רוב לא יחיה מ"מ כל שיוכל להיות שיחיה המיעוט עכ"פ מחללין אבל ספק ב"ז או ב"ח דאפשר לומר דאינו חי דאם נימא דהוא ב"ח הרי הוא כאבן ולא יחיה בכה"ג לא אמרה תורה שיחלל שבת ועמ"א שם מ"ש ודו"ק. והנה במ"ש למעלה לתמוה מה חילוק בין קביעות הראשון לקביעות השני לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הט"ז בסי' ק"א ביו"ד ס"ק י"ז שכתב דאין לומר מטעם קבוע דהא יש לפנינו שני קביעות חלק הנחתך וחלק הנשאר אם כן טפי יש לומר שהאיסור בחלק הנשאר שלא נחתך וביאור דבריו כתבתי על הגליון שם ובארתי בתשובה ולפי זה גם כאן יש לומר ע"כ לא אמרינן דקבוע כמחצה על מחצה רק באם הקבוע במקומו חשיב המיעוט כמו הרוב אבל כאן שנפרשו כלם אם כן בהנפרשים אף דתדון אותם לקבוע מכל מקום יש כאן שתי קביעות מה שנפרש אחד מהם למקום אחר ומה שנפרשו הרוב למקום אחר ואם כן יש כאן שתי קביעות ומנ"ל לומר דהנפרש הוא מהמיעוט דלמא הוא מהרוב וטפי יש לתלות דמהרוב נפרש ובלאו הכי יש לומר דעכ"פ נחשב כשני רובות ואם כן יש לנו לומר דפרוש מרובא וזה אינו ישראל מיהו אכתי יש לפקפק דבפ"נ כיון שאנו חוששין למיעוט שוב אף דיש כאן ב' קביעות או שתי רובות יש לנו לחוש שמא מן המיעוט הוא וצ"ע. ובגוף החילוק נראה לפע"ד כי הטעם דלא אזלינן בתר רוב בפ"נ הוא משום דבאמת רוב אינו רק ספק והתורה התירה אותו ספק ואם כן כל שהוא פקוח נפש אף בספק מחללין וכדכתיב וחי בהם ואם כן אף בתר רוב לא אזלינן ולפי זה נראה ליישב דברי ע"ש דזה דוקא אם עכ"פ אתחזיק ישראל שם אבל כל שלא אתחזיק ישראל מה"ת לומר דלא אזלינן בתר רוב ורובא דעלמא הוא עכו"ם ואף דלענין פיקוח נפש לא אזלינן בתר רוב היינו כשכבר אתחזיק שהיה כאן ישראל וישראל יש לו דין זה והו"ל רוב שכבר הוחזק אבל כל דלא אתחזיק כאן ישראל אף בפ"נ אזלינן בתר רוב והדבר דומה למ"ש דכל ספק בעי שיהיה שקול ואם כן בשלמא אם אתחזק ישראל עכ"פ הספק שקול מקרי דבפקוח נפש כיון דלא אזלינן בתר רובא הכל מקרי ספק אבל כל שלא אתחזיק כאן ישראל מה"ת לומר דהיה כאן ישראל ובודאי לא מקרי ספק שקול כיון דרובא דעלמא עכו"ם הו"ל כאתחזיק עכו"ם וישראל לא אתחזק ולפי זה בשלמא כשהיה כאן קבוע אף שפירש אחד מהם אם כן עכ"פ כל שלא אזלינן בתר רובא נשאר הכל בספק אבל כל שהלכו למקום אחר אם כן בשעת פרישתן על כל אחד שנפרש יש לנו לומר דעכו"ם הוא ואין לנו לומר דישראל הוא דהא אינו ספק שקול דהא רוב לגבי מיעוט עכ"פ אינו ספק שקול ויתכן יותר דבאמת גם בהך דתוס' הרא"ש גבי עשירי ודאי צ"ב מ"ש דהרוב אינו רק ספק והתורה התירה וכאן בעי ודאי דאכתי עכ"פ אינו ספק שקול ומהראוי להחמיר אף שאינו רק ספק וצ"ל דבשלמא היכא דלא בעי ודאי עכ"פ הרוב אינו ספק שקול ואינו מקרי ספק ולכך אזלינן בתר רובא לאו שהוא ודאי רק שעכ"פ אינו ספק שקול מה שאין כן במקום דבעי ודאי עשירי זה אינו רק ספק ניהו דאינו שקול על כל פנים אינו ודאי מעתה גם לענין פקוח נפש דלא אזלינן בתר רובא אף דעכ"פ אינו ספק השקול עכ"פ ספק מקרי והרי אף ס"ס דודאי אינו ספק שקול ואפ"ה בפיקוח נפש א' מועיל ואם כן זהו כשאתחזיק כאן ישראל או שהיה כאן קבוע ניהו דזה פירש מכל מקום לא אזלינן בתר רובא ואף דעכ"פ אינו ספק שקול מ"מ כיון דקבוע הוה כמחצה על מחצה ואם כן היה כאן ספק השקול ואזלינן בתר קבוע מה שאין כן כשפרשו כלם אף שנפרש אחד מהם עכ"פ הקביעות הלך לו ואם כן לא הוה ספק השקול אף דבפקוח נפש לא אזלינן בתר רובא מכל מקום אינו ספק השקול ואם כן קודם שנפל הגל הוחזק כאן רוב אם כן אף דלענין פיקוח נפש לא אזלינן בתר רוב עכ"פ זה הוה רוב לשאר דברים ואם כן הוה רוב שכבר הוחזק ולענין פיקוח נפש על כל פנים ספק שאינו שקול מקרי ואף בפיקוח נפש אזלינן בתר רוב בכהאי גוונא ודו"ק היטב כי אף שכתבתי הדברים מעורבבים ומבולבלים יש בהם תוך וענין ת"ל להמעיין. ובלאו הכי יש לומר כיון דעכ"פ בעת שנפרשו כלם ופירש אחד מהם בעוד לא נפל מפולת פשיטא דמחזקינן לזה שנפרש דמרובא פריש דבכל התורה כלה אזלינן בתר הרוב אם כן איך אפשר דאחר כך כשנפל מפולת נחזיק שזה ישראל הוא והרי לא אתחזיק שם ישראל ואדרבא הרוב מעיד שאינו ישראל וזה ברור כשמש ובשלמא כשהיה עוד הקביעות אם כן אף שזה נפרש הא ראינו שפירש מהקביעות והו"ל כמחצה על מחצה אבל כשנפרשו כלם הרי בטל הקביעות ואם כן אז כשנפרש זה הישראל אמרינן שהוא מהרוב ואם כן גוי הוא ודו"ק היטב. והנה המופלג מוה' משה וואלף מזוזה נ"י אמר לי בישוב קושית הכ"מ שהובא בש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ב בדברי הרמב"ם הסותרים ואמר דהרמב"ם בפ"ז מעכו"ם נקט פירש וכל דפריש מרובא פריש והוה כשני ספיקות דרוב הוה כספק ספיקא ולכך מותר וגזירה שמא יקח מן הקבוע לא שייך בזה מה שאין כן בנפל ואני אמרת דאין נ"מ בין נפל לפירש דנפל גם כן שייך מרובא נפל ואדרבא נפל תיכף נפל לה תערובות ובודאי בטל ועיין זבחים דף ע"ד ותמצא דאין חילוק בין נפל ממילא לפירש ממילא והש"ס מקשה מנפל על פירש ממילא וכמ"ש ועיין ש"ך סי' ק"י ס"ק מ"א ובמנחת כהן שער התערובות ח"ג פרק ז' ואין ענינו לשם דשם על זה גופא כבר אמרנו שהיא היתר ולא נוכל לאסרו מה שאין כן כאן אדרבא נפל עדיף דיש שני תערובות. והנה בטיב גיטין בחידושיו בגיטין דף ס"א בתוס' ד"ה רבא הערה דיהיה אסור ליקח תבואה מע"ה בביתו דהוה קבוע ורצה לחדש דדנין על האדם ולא על התבואה וראיה משחיטה דלא אזלינן בתר קבוע אבל ביו"ד סי' קי"ז מבואר דאסור משום קבוע וכתב שבכו"פ סי' ק"י הרגיש מדמאי ולא מצאתי כעת והנה משחיטה הדבר מבואר בשטה מקובצת בכתובות דף ט"ו ד"ה הולכין אחר רוב העיר שהקשה דאם הוא בבית השוחט יהיה אסור משום קבוע וכתב דכל דהוא מצד הסברא כמו רוב מצויין אצל שחיטה מהראוי לומר שהוא מומחה ולא שייך קבוע בזה ע"ש ולפי זה גם בדמאי מהראוי לומר דעישר דלא נחשדו על המעשרות ורוב מעשרין אך נראה דבזה יש לומר כיון דרבנן מכל מקום גזרו על דמאי אם כן ניהו שרוב ע"ה מעשרין שוב מקרי קבוע דהא מכל מקום אסור על כל פנים מדרבנן ושם דמאי עליו ולכך אסור לסייע בביתם ובזה יש לי לומר דבר חדש במה דאמרו לפי שאין בקיאין לשמה והקשו התוס' מ"ש דלא גזרו על מחובר וכדומה ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת בהא דאמרו רוב מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך כתב הפ"י דלכך אסרו משום סמוך מיעוטא לחזקה ולפענ"ד נראה בפשיטות כיון דרבנן חשו משום לעז בעלמא שוב ל"מ רוב דהא היה קבוע דהא נכתב הגט בבית הסופר או הדיינים ומעתה בשלמא אם החשש שמא לא כתבו לשמה הרי אשה הדרא לנחותא והוה ליה קבוע אבל אם אנו דנין על חשש מחובר כל דרוב מגמר גמירי אם כן הוא מצד הסברא לא שייך קבוע אבל אם אנו דנין על האשה הרי האשה יש לה קביעות ועל כל פנים מדרבנן שייך קביעות. גם מ"ש שם בטיב גיטין בד"ה מעשר את שהוא נותן לאכול דכל שגמר לאכול אף שאחר כך מכרו נתחייב מן התורה ע"ש שכתב כן בשם המרכבת יש ליישב בזה מה שהקשיתי זה רבות בשנים בהא דחבר שמת והרי אחים לקוחות הם ואינו חייב רק מדרבנן ובדרבנן ספק מוציא ולפמ"ש כיון דהוא גמר ע"מ לאכול שוב לא נפטר בלקוח ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף