שואל ומשיב/א/א/פה

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן פה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב החריף המופלג בתורה מוה' חיים מאיר לאקמאן מהובניב.

מכתבו הגיעני תמול ויאמין לי כי אני אחוז בסבך הטרדות וכו' בכ"ז אמרתי להשיבו בקצרה בדבר שאלתו שאחד מת וקודם פטירתו צוה ליתן לחיתנו שהיה אהוב אצלו משכ"מ חצי נכסיו ולבנו יחדו נתן חצי הנשאר בירושה והתנה בצוואה בפירוש וגם בכתב שלא יוכל למכור חתנו חלקו לאחר כלל וכעת נפל מחלוקת בין בנו ובין חתנו ולא נתרצו להיות שותפים בנחלה והבן מכר חלקו לאחר רק החנות שנשאר בשותפות מחמת שאין בו דין חלוקה טוען הבן גוד או אגוד אבל חתנו לא יוכל למכור חלקו לפי שאין לו רשות למכור מחותנו המנוח ז"ל שצוה עליו שלא ימכור חלקו ע"כ נסתפק אם שייך בזה דין דגא"א וע"ז התחיל מעלתו לפלפל אם מועיל מה שאמר שאינו רשאי למכור לאחר מפני שלא היה כמשפט התנאים שלא הוה תנאי כפל וגם המעשה קדם לתנאי וע' בדברי הש"ך בח"מ סי' רנ"ג סקט"ו שכתב בפשיטות דבשכ"מ לא בעינן משפט התנאים כי דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי וע"ז כתב מעלתו שיש עליו סתירה מש"ס ופוסקים מהך דביצה דף כ"ף גבי מעשה דהאי גברא שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וישא את בתי וכתבו רש"ד ותוס' שהחסרון הוה בשביל שהיה המעשה קודם לתנאי ואף הרמב"ם והראב"א שחלקו ע"ז היינו מפני קושיות אחרות אבל משום דדברי ש"מ ככומ"ס לי נחלקו ועוד קושיות אשר יתבארו להלאה ומאד נפלאתי עליו שהוא חשב שהן דברי הש"ך והוא מציאה מצא מש"ס וקדמונים לסתור דבריו והלא הש"ך מסיים שכך דקדק הרמב"ן במלחמות דלא כרז"ה ותוס' א"כ הן הן דברי הרמב"ן שהתחיל בתחלה לומר הטעם שלא תלה מתנתו בנשיאת בתו שאלו תלה מתנתו בזה הוה תנאו קיים שלא אמרו תנאי כפול בש"מ שכל דברי שכ"מ ככומ"ס דמי שלא צריך לדקדוקו תנאים שמא תטרוף דעתו עליו וזה הטעם פשוט וברור אלא שאין אנחנו צריכים לו כאן וע"ז הביא דברי הראב"ד שם יע"ש וימצא וא"כ מה יקשה מעלתו מביצה והלא ע"ז אנו דנין שהרז"ה והתוס' והראב"ד הצריכו גם בש"מ משפט התנאים ואף לרמב"ן דעתו דלא צריך בזה משפט התנאים דדברי שכ"מ ככומ"ס דמי שלא תטרוף דעתו וכוונתו כמו שהי' ככתוב ומסור כדי שלא תטרוף דעתו כמו כן לא צריכי למשפט התנאים כדי שלא תטרוף דעתו הנה נתבאר שטת הרמב"ן וטעמו ומעלתו נתקשה בטעם הדבר שהרי אדרבא לפי ששכ"מ ככתוב ומסור וסגי בע"פ עכ"פ היה להם להצריך משפט התנאים אבל לפמ"ש הרמב"ן א"ש כדי שלא תטרוף דעתו בהצרכות דקדוקי משפט התנאים לכך לא צריכי וע' בתה"ד סי' ש"נ והובא ברמ"א סי' רנ"ג סעיף י"ב כמה כרכורי כרכר בזה בדברי הש"ס הנ"ל ובאמת התה"ד לא היה לפניו דברי הראב"ד והרז"ה והרמב"ן הנ"ל ועכ"פ ל"ק מהך דביצה. ומ"ש מעלתו בדברי התוס' פ"ק דקדושין דף ו' שהביאו ראיה מהך דאמר כמדומה לי שילדה אשתי זכר והלא שם בש"מ איירי וכן הקשה מתשובות הרא"ש כלל פ"א דין ד' אבל לק"מ דהם לא ס"ל סברת הרמב"ן וס"ל כמ"ש רש"י ותוס' או כחלוקו של הראב"ד אמנם מ"ש מהך דאצריך שמואל בגיטא דש"מ משפט התנאים והרי בגיטין דף ע"א וע"ב מדמה גיטין למתנה לק"מ דבאמת יותר ה"ל להקשות דהא במעכשיו וע"מ ל"צ משפט התנאים והקדמונים הרגישו בזה וכתבו דלרווחא דמילתא כדי שלא יהא שום פקפוק בגט מפני חומר אשת איש לכך הצריכו משפט התנאים בזה א"כ גם קושיתו לא קשה דגם בש"מ מפני חומר א"א הצריכו מ"ה. שוב מצאתי בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ה' שכתב בהדיא בש"מ שנתן בית אחד מהבתים שלו לאחיו באופן שלא ימכור וימשכן אותו וכתב שאף שלא היה מ"ה בשכ"מ אין צריך מ"ה והוא כתב כן מדעתא דנפשיה וזכה לכוין דברי הרמב"ן הנ"ל וע' שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"ח שהאריך בזה באופן שלדברי הרמב"ם אין צריך בש"מ משפט התנאים ומה גם דלדברי הראב"ד ל"ש כאן מ"ה ודברי הראב"ד מקובלים כמ"ש המהרי"ט שם שאף אם יחלוק הרז"ה בסברות הרמב"ן לענין שש"מ ל"צ מ"ה אבל לא יחלוק על דברי הראב"ד המפורשים ע"ש. ומ"ש מעלתו דאם נימא דצוואת ש"מ שלא יוכל למכור מועיל ואינו רשאי למכור שוב בטל המתנה למפרע דהרי כל מתנה שאם הקדישו אינו מוקדש לא הוה מתנה כדאמרו בנדרים דף מ"ח וה"ה כאן כל שלא יוכל למכור המתנה בטלה נפלאתי מאוד שהרי לא קיי"ל כן וע' תוס' סוכה דף מ"א ע"ב ד"ה הולך מ"ש שני תירוצים בזה ועי' מהר"ם בן חביב בכפות תמרים שם וכן קי"ל והרי בשו"ת מהר"ם אלשיך הנ"ל קיים הצואה הלזו וכתב שאם עבר ומכר בטל מתנתו ולא ערער כלל ע"ז מפני שהדברים פשוטים בכל הפוסקים דבכה"ג מתנתו מתנה אף שלא יוכל למכור. ומ"ש מעלתו דטענת גוד או אגוד לכאורה תלוי בשני הדעות דשטת הרי"ף דהכל תלוי בתובע א"כ גם כאן התובע יוכל לומר גא"א וע"ז כתב מעלתו דלא דמי דשם אין המניעה לנו שלא יוכל למכור חלקו לעשיר אבל כאן איכא מניעה שלא יוכל למכור ולפע"ד יש ראיה לדבריו הא דאמרו בב"ב דף י"ג במי שחציו עבד וחציו בן חורין דאגד איכא גוד ליכא כך הוא גרסת רש"י ולכאורה תמוה דמאי בכך דאגד איכא גוד ליכא הא כל דאגוד איכא יוכל לומר העבד אגוד דכמו דעשיר יוכל לומר ועני לא יוכל לומר אגוד כמבואר בח"מ סקע"א סעיף וא"ו ועי' ש"ך שם וה"ה כאן למה לא יוכל עבד לומר אגוד וצ"ל דשאני התם בעשיר דשפיר יכול לטעון גוד או אגוד דהרי אם היה לו ממון לעני הוה יכול לקנותו יוכל העשיר לטעון למה אפסיד אני בשביל שאין לך ממון דכל שהכסף בידו ידו על העליונה אבל כאן הרב לא מצא בשום אופן לקנות דאין דמים לבן חורין א"כ גם העבד לא יוכל לומר אגוד דהרי הרב לא יוכל בשום אופן לקנות א"כ ה"ה כאן דכל דחתנו לא יוכל למכור שוב לא יוכל הבן לטעון גוד או אגוד ודו"ק. ובחדושי אמרתי ליישב קושית התוס' שם דאמאי כופין את רבו הא הרב עובר בעשה והנראה בזה דהנה המלמ"ל פ"ב מקרבן פסח הביא גרסא גוד איכא אגוד ליכא והיינו דאותה גרסא סברה כקושית התוס' דאינו יכול לומר אגוד שאין לו מעות וכיון שאין לו מעות אינו יוכל למכור חלקו לאחרים וכסברת יש חולקים בש"ע שם לא ס"ל כסברת הסמ"ע ולפ"ז צריך ביאור לפמ"ש הש"ך שם דבמקום שיש לו הפסד גדול אז גם היש חולקים מודים וא"כ כאן דאם נימא דלא יוכל למכור אז יהיה עבד מתבטל מצות פ"ו וקשה למה לא יוכל למכור חלקו דהא י"ל הפסד גדול והיא קושיא גדולה אמנם נראה דלהס"ד שם דפריך הש"ס למה לי הטעם משום לא תהו תיפוק ליה דיכול לטעון גוד או אגוד שפיר משני דאם לא נימא משום לא תהו שוב אין הפסד ואינו יכול למכור לאחרים דהא אין לו מעות ולמכור לאחרים אינו רשאי אבל לפי המסקנא דשייך לא תהו שוב יוכל למכור לאחרים דיש לו הפסד גדול וכמ"ש ומעתה הרי אמרו בכתובות ל"ט כיון דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה והיינו שיכול' לבטל וע' רש"י ותוס' שם א"כ שוב לא שייך העשה להרב דהרי כל שביד העבד לומר גוד או אגוד שוב יכול לבטל העשה לעולם בהם תעבודו ומעתה לא חשיב עשה כ"כ על הרב והארכתי בזה בפלפול הרבה ואכ"מ. ועכ"פ סברת מעלתו נראה נכונה אמנם נראה דכאן חתנו יוכל למכור להבן די"ל דאומדנא דמוכח שמה שחותנו הזהירו שלא למכור כל הטעם היה שיהא נשאר לזכר עולם שזה הבית היה של החותן א"כ לא הקפיד רק נגד אחרים אבל כל שמכרו להבן וישאר לזכר עולם שזה החנות עכ"פ ביד אחד מהם שוב אין קפידא א"כ יוכלו שניהם לומר גא"א ולדעתי יותר טוב שחתנו יעמוד בזה שהרי חלקו בבית הוא שלו ועדיין לא מכרה והבן כבר מכר חלקו א"כ י"ל דינא דבעל מיצרא ודו"ק ומרב הטרדה דברי מעטים. וע"ד שאלתו הראשונה במה שנכתב שם הוי"ה שני ואווין ואח"כ ה' האחרונה ושאל מה משפט הספר הנה כבר השבתי לו על המכתב שלו שלפענ"ד ברור דהוא"ו השניה לא נתקדשה ומוחקה כמ"ש המס' סופרים וממילא גם ה"ה השניה נתבטלה קדושת השם שהי' שני ואוין ויוכל למחוק הוא"ו השניה וה' האחרונה ויכתוב הה"א סמוך להוא"ו הראשונה ואף שע"י גרר ג"כ כשר שם כתבתי בזה יותר ואיני זוכר כי לא העתקתיה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף