שו"ת תשב"ץ/ג/עא

שו"ת תשב"ץ ‏ ג עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה עא:

קסנטינא. שאלת יהודי אחד הלך בשיירא עם הערביים במדבר וצמא שם למים צמאון גדול כפי מה שהעידו הערביים שהיו עמו ומת בצמא ובא יהודי אחד לעיר שיצא ממנה המת והעיד שידע שהיהודי ההוא מת באמת והיהודים אשר במקום תקו"רט שלחו לנו כתב ואמרו לנו שהישמעאלים הגידו להם שעמדו על נבלתו וזאת מצנפתו ואשתו כשרצתה להנשא עכב הדיין על ידה ואנחנו מצפים ומיחלים לתשובת אדוננו בזה:

תשובה: נראה מתוך השאלה שהעד שהעיד שמת והיהודי' שכתבו ששמעו שמת כלם הם מעידים מפי עכו"ם שאמרו שמת כי בשיירא שהי' הוא לא הי' שם יהודי אלא הוא ועכו"ם מסיחים לפי תומם הוא דומה למה שאמרו בפ' בתרא דיבמות (קכ"ב ע"א) מעש' בישראל ועכו"ם שהיו מהלכין בדרך ובא העכו"ם ואמר חבל על יהודי שהי' עמנו ומת וקברתיו והשיאו את אשתו וכן מעשה בקול' וכו' ושוב מעשה בששים בני אדם וכו' כדאיתא התם (שם) ונרא' שכך הי' מעשה בזה שכשחזרה השיירא אמרו יהודי פלוני שהי' עמנו מת בצמא והיהודי שהעיד שמע זה וכן היהודים שכתבו הכתב שמעו זה ובודאי שכיון שאמרו שמיתתו הית' בצמא מסיחין לפי תומם היו ולא כמתכווני' להעיד אמרו כן וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' אחרון מהלכו' גירושין כיצד הי' העכו"ם מסיח לפי תומו ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלו' שהי' בא עמנו ומת ותמהנו על דבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים אלו שהן מראין שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מהעכו"ם מסיח לפי תומו מעיד מה ששמע ותנשא על פיו עכ"ל. ובודאי המעש' הזה כן הי' שתמהו ממיתתו בצמא וספרו הדברי' בלא מתכווני' להעיד ואפילו הי' עכו"ם אחד הי' נאמן אפי' במקום האשה כ"ש במקום אחר שאין צריכין לעדותו שאין לחוש שהי' מתכון להעיד להתיר אשתו וזה אפילו הי' עכו"ם אחד וכ"ש שיירא ואפי' חזרו היהודי' ששמעו אותם לחקור מהם איך הית' מיתתו ואמרו להם כך וכך מת וזו היא מצנפתו לא נפיק ליה מידי מסיח לפי תומו כמ"ש הריא"ף ז"ל סוף הלכות יבמות גבי זה מקלו וזה תרמילו ודבר זה ברור הוא שאין לעכבה מלהנשא מפני חשש מתכוונין להעיד. והרמב"ם ז"ל שכתב (שם הכ"ה) דבעכו"ם מסיח לפי תומו אינו נאמן עד שיאמר וקברתיו אין דבריו מחוורין דבגמרא (שם קכ"א ע"ב) משמע בהדי' דלא בעינן שיאמר מת וקברתיו מההוא דהוי קאזיל ואמר מאן איכ' בי (חיי) [חיואי] מאן איכא בי (חיי) [חיואי] שכיב (חיי) [חיואי] ואינסב' רב יוסף לדביתהו והתם לא אמר וקברתיו ואפ"ה אנסבה רב יוסף לדביתהו וכן מההוא דקאמר (שם) ווי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא ושכיב ואנסיבה רב יוסף לדביתהו אע"ג דלא אמר וקברתיו ובודאי עכו"ם הי' כדמוכח בגמרא דמייתי לה גבי מסיח לפי תומו וכן בבריי' דמייתי התם בגמרא משמע נמי הכי דלא בעינן וקברתיו דתניא התם שמע מקומנטריסון של אומות העולם מת פלו' נהרג פלו' לא תנשא אשתו וההיא בודאי בשלא אמרו קברנום מיירי ואפ"ה אקשינן עלה בגמרא בפרק כל הגט (גיטין כ"ח ע"ב) אמאי והא קי"ל דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימן אלמא דעכו"ם מסיח לפי תומו אע"ג דלא אמר וקברתיו נאמן. וכ"כ הרשב"א זלה"ה מכח ראיות אלו ותמה על הרמב"ם ז"ל שהצריך לומר מת וקברתיו וכן בס' אבן העזר (סי' י"ז) כשהביא לשון הרמב"ם ז"ל כתב ואיני יודע למה צריך וקברתיו והא דאמרינן מעשה דישראל ועכו"ם מת וקברתיו וכן במעשה דקולר ובמעשה של ששים בני אדם מעשה שהי' כך הי' ואפילו לא אמרו וקברתיו נאמנין היו ובמעשה דפונדקית שאמרה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו לא מוכח מההיא דבעינן וקברתיו אלא שמעש' שהי' כך הי' או אמרו כן בגמרא שאם אמרו זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו הרי זו מסיחה לפי תומה ונאמנת ואפילו אמרו השיירא שיצא עליהם ערביים זה מת בשיירא לא בעינן שיאמרו מת וקברתיו דהאי עכו"ם מסיח לפי תומו הוי כמאה נשים דדמו לעד אחד ובעד אחד במלחמה נרא' דלא בעינן מת וקברתיו מדגרסינן בירושל' (יבמות פט"ו ה"א) עד א' מהו שיהי' נאמן בשעת מלחמה ושמעי' מן הדא חד בר נש אתא ביומיה דר' אמרין ליה [הן] ההוא פלן אמר לון מית [הן] ההוא פלן אמר לו מית אמרין ליה וכולהון מיתין אמר לון ואלו הוו בחיין לא הוו מיתי רבי ירמיה בשם רבי חנינא מעשה בא לפני ר' ואמר מאן דנשאת נשאת ומאן דלא נשאת לא תנשא א"ר איבו בן נגרי בשעת מלחמ' הית' הדא היא אמרה עד א' נאמן בשעת מלחמ' ע"כ בירושל'. ומכאן שעד אחד נאמן בשעת מלחמ' אפילו אמר מת סתם והוא הדין לעכו"ם מסיח לפי תומו ומשיאין את אשתו לכתחל' והא דאמרינן בירושל' מאן דלא נשאה לא תנשא היינו משום דקאמר אלו הוו בחיין לא הוו מיתי לפי' חשש ר' שמא בדדמי קאמרי. ומיהו למאן דנשאת אמר לא תצא שתלו שודאי מת הא אלו אמר ודאי מת נאמן הי' להשיאה לכתחלה. וכן דעתן של הרמב"ן זלה"ה והרשב"א זלה"ה וכך כתב הראב"ד זלה"ה דעד אחד במלחמ' לא בעי' מת וקברתיו ומנסבין לה לכתחל' ודייק לה ממעשה דפרק בתרא ביבמות (קכ"א ע"ב) דאינסבה אפומא דחד דאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ומשמע דבמים שיש להם סוף מנסביה לה אפומא דעד אחד אפילו לא אמר וקברתיו ולא חיישינן דאסהיד בדדמי וה"ה לעד אחד במלחמ' וה"ה למסיח לפי תומו. והריא"ף ז"ל כתב דאפי' בשני עדים במלחמ' בעי' וקברתיו וכ"ש בעד א'. והרא"ש ז"ל חולק עליו בשני עדים ומסכים עמו בעד א'. ולפי דבריהם אלו העידו מסיחין לפי תומם מת במלחמ' לא היו משיאין את אשתו עד שיאמר מת וקברתיו אבל זה הוא אלו אמרו מת ע"י מלחמ' דאמרי בדדמי ס"ד דכל הני אקטול והוא פליט אי נמי זמנין דמחו ליה בגירא ורומחא וסברי ודאי מאית וזמנין עבדי סמתא וחיי אבל אם אמרו מת על מטתו ולא נהרג אפילו במלחמ' נאמנת היא לומר מת בעלי ולא בעיא לומר וקברתיו וה"ה לכל הנאמנין להשיאה כגון עד א' ומסיחין לפי תומם. ואלו כיון שאמרו כי בצמא מת ולא על ידי חרב המלחמ' לא בעי למימר וקברתיו. ומה שכתבתי שאפילו במלחמ' אם אמרה מת על מטתו נאמנת הכי מוכח בגמרא בפרק האשה שלום (יבמות קי"ד ע"ב) ואף הרמב"ם ז"ל (שם ה"ב) כתב כן אעפ"י שכתב (שם שם) שאם אמרה מת במלחמ' וקברתיו אינה נאמנת וכבר חלקו עליו האחרונים בזה דאם אמרה וקברתיו נאמנת ואף הרשב"א ז"ל כתב שאם אמרה הוכה בחרב במלחמ' ועלה על מטתו ומת נאמנת אעפ"י שתחלת מיתתו במלחמ' והראה הרב ז"ל פנים לדבריו ומ"מ כשהעידו כי מת בצמא אפילו אמרו שהית' להם מלחמ' נאמנין הם במסיחין לפי תומן ולא בעי למימר וקברתיו כיון שלא הית' מיתתו בגירא או ברומחא. ולהתירה מתוך עדות יהודים בכתב ידם אפשר הוא. ואעפ"י שהריא"ף ז"ל הביא בסוף הל' יבמות ירושל' במחלוקת אמוראים ומתניתין מסייעא לדין ולדין ולא הכריע הלכה כמי. והראב"ד ז"ל השיב עליו שהי' לו לפסוק מפי כתבם כשר לעדות אשה כדמוכח בפרק מי שאחזו (גיטין ע"א ע"א) והרמב"ן ז"ל למד עליו זכות כי אעפ"י שלא פסק הלכה כמי באותו מקום אבל בגיטין בפ' מי שאחזו כתב שמפי כתבם כשר בעדות אשה וכ"כ הרמב"ם ז"ל אלא שכתב שצריך שיהיו עדים מצויי' לקיימו כדין המביא גט ממדינת הים וכ"כ הראב"ד ז"ל. ואין הנדון דומה לראיה דהתם לא עבידא לאגלויי ובמת בעלך עבידא לאגלויי שאם אינו מת יבא. ודבריו תמוהים הם שאם מפי כתבם שהוא פסולא דאורייתא הקלנו בה איך נחמיר בקיום שטרו' דהו' דרבנן כדאיתא בפ"ק דגטין (ה' ע"ב) וכן דעתו של הרמב"ן ז"ל והסכים עמו הרשב"א זלה"ה וכן ראוי להורו' ובס' אבן העזר (שם) נסתפק בעדות שטר וליתה הילכך אשה זו מותר' היא לינשא ואסור לעגנ' ורחמנא ליצלן מעונש המעיקות העלובות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף