שו"ת תשב"ץ/ג/ע
שו"ת תשב"ץ 
ג ע
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ענין ע:
עוד לו. מישאמר שהקרשי' לא היו מצופים זהב כולם כי אם במקום הבריחים הכחיש הכתוב ולא אמרה אדם מעולם והאמת הוא כי היו מצופי' זהב כלם מכל הצדדי' והבריחים היו קבועי' בהם מבחוץ ולא היו נראים מצד פני' אבל הי' הצד הפנימי פשוט בצפוי זהב. אבל הקושיא בזה היא מה שהקש' הא"ע ז"ל כי זהב התנופה לא הי' אלא פחו' מחלק א' משלשת אלפי' וארבע מאות מהזהב שהניח דוד והכרובי' היו מעצי שמן גם מזבח הקטרת לא הי' כלו זהב זה לשונו והגדיל הקושיא לרבותינו ז"ל שאמרו (סוכה ד' ע"ב) כפרת טפח וכן מ"ש (יומא ע"ב ע"ב) ג' ארונו' היו והוא תירץ בזה לפי דעתו שהצפוי הי' למראית העין ומעט זהב יכנס בצפוי והוא מורה כי הקרשי' והבריחי' והשולחן ומזבח הקטורת כולם מצופים ואין דבר שהוא כלו זהב רק המנור' והכפרת. ועוד הקשה שאם ג' ארונות עשה למה הוצרך לעץ די לו באחד של זהב ואלו הן קושיות גדולות באמת. אבל מה שפי' בזה הוא כי הצפוי הי' למראה העין לא יתכן וכבר כתב כן החכם ר' לוי זלה"ה כי על כל פני' הצפוי על הקרשי' הי' לו עובי וממשות כי לא יתכן לעשות צפוי למראה העין של עץ כמו שעושין עם כסף. ועוד אני מקשה קושי' אחרת שאם הצפוי הי' למראה העין איך היו מבערי' אש על מזבח הנחשת שהי' נבוב לוחות וצפוי נחשת עליו בלא ספק שאותו צפוי ממשות הי' בו וכל מה שהפליגו חז"ל בזה הוא מה שאמרו בצפוי מזבח הזהב שלא הי' אלא כעובי דינר של זהב בפרק חומר בקדש (כ"ז ע"א) והי' דרך פלא שלא ישלוט האור בעץ. ואני תמה למה לא הפליגו זה במזבח הנחשת שלא שלט בו האו' אשר הי' אש תמיד בו לא תכבה וא"כ יורה צפוי מזבח הנחשת כמזבח הזהב על שאר צפויים שהם טסים שיש בהם ממש וכן כתוב בפירוש כי רקיעי פחים מחתו' החטאי' לעשותם צפוי מורה זה על כל צפוי שהוא רקועי פחי'. והנה אנחנו צריכים לקיים שלשה שרשי' האחד שהקרשי' היו כלם מצופים זהב וזה לא חלק עליו אדם לעולם. והשני שהצפוי אינו למראה עיני' כי אם טסים עומדי' בעצמם ויוכיח על זה צפוי מזבח הזהב ומזבח הנחשת. והשלישי עובי הכפורת טפח שמזה אמרו לא ירדה שכינה למט' מעשרה דארון תשע' וכפורת טפח הרי כאן עשרה בפ"ק דסוכה (ה' ע"א) ולמדו זה בג"ש פני פני דאין פנים פחותי' מטפח ושאר הדברי' המגדילים הקושיא אין אנו מוכרחים לקבלם אם לא נאמר בזה שדרך נס הי' שמזהב מועט עשו כלים גדולים מרובים ואם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשוב' ונאמר שהצפוי של קרשים אע"פ שהי' דבר שיש בו ממש אבל הי' בתכלי' הדקו' שלא הי' יכול לעמוד בעצמו אלא ע"י קביעותו בקרשי' וכן הוא דעת רז"ל שאמרו בפ' בא לו כהן (יומא ע"ב ע"א) עצי שטי' עומדי' שמעמידי' את צפוים ופרש"י ז"ל שהם קבועי' בהם במסמרו'. עוד פי' פירוש אחר שלא היו מתולעים וכן פי' בפ' לולב וערבה (סוכה מ"ה ע"ב) ושני הפירושי' אמת הם שלא היו מתולעים והי' הצפוי קבוע בהם במסמרו' לדקותו וכן נאמר שהקרשים לא הי' עובי שלהם אמה מלמטה עד למעל' אפי' לפי דבריהם וכן מוכיחי' המקראו' בדבריהם שהי' עובים אמה ממה שהוצרכו לעשות ח' קרשי' במערב ומה שתיקן בזה הא"ע ז"ל ה"ה שהשני קרשים אשר למקוצעות המשכן לא הי' רחבן אמה וחצי האמ' ולכך הבדילם הכתוב ואינו מתוקן שא"כ למה הוצרכו לעשות שמנה קרשים ויהיו שנים מהם צרים מהשאר הי' מספיק שיהיו שבעה קרשי' שוים בשיעוריהם אלא ודאי אמת הוא שהקרשי' עובים אמה אבל עם כל זה נוכל לתקן שזה העובי לא הי' אלא למטה אבל למעל' היו משופין כיתד וכלין עד כאצבע כדברי ר' יהודה בשבת בפ' הזורק (שבת צ"ח ע"ב) והנה תקננו ענין הקרשי' שאין הקושיא גדול' כ"כ מהם. ובענין שלש ארונו' ג"כ נוכל לתקן שלא הי' העובי גדול לכל אחד כדברי מי שאמר בפ' בא לו כ"ג (יומא ע"ב ע"ב) שגובה הארון החיצון הי' עשרה ומשהו ט' כנגד ארון של עץ והעשירי כנגד הכפורת ומשהו הוא הזר ונדחו דברי האומר י"א ומשהו שהי' נותן עובי לארון של זהב טפח ורש"י ז"ל כתב שם שלא מצא היכן נחלקו בזה וא"כ אנו יכולין לדחות דברי המרבה בשיעורין שהרי סוגית התלמוד בפ"ק דסוכה (ד' ע"ב) ובפ' המצניע (שבת צ' ע"ב) היא שלא הי' גובה הארון עם הכפורת אלא עשרה ומזה אמרו לא ירדה שכינה למט' מעשרה. והנה תקננו ענין הארון ובענין הכפורת טפח נוכל לתקן כי לא הי' זה העובי אלא בדפנות אבל כל הכפור' היתה דקה. ונסתייע בזה ממה שאמרו במס' (סוכה) [ביצה] (כ"ב ע"ב) ובמס' פסחים (ל"ז ע"א) שלחם הפני' הי' עוביו טפח ובפ' שתי הלחם (מנחות צ"ו ע"א) לא נתנו שיעור לעביו כי אם לארכו ולרחבו ולקרנותיו שפרש"י ז"ל שהיו כעין קרנות בולטו' כקרנו' המזבח וכמו שמוכיח שם בגמרא ואע"פ שלא פי' כן החכם ר' לוי זלה"ה. וא"כ היאך אמרו כאן עביו טפח. ועוד שא"א לשער העובי שאין כל הבצקו' שוות. וגם למראית העין א"א שיהי' משני עשרוני' חלה בת עשרה טפחי' אורך וחמש' טפחי' רוחב שיהי' עוביה טפח על מה שהשרישו חז"ל (עירובין ד' ע"ב) באמה על אמה ברום ג' אמו' מחזיק מ' סאה א"כ היאך אמרו עביו טפח. על כן פרש"י ז"ל עובי דפנותיו טפח כי הלחם הי' דק כלו אבל בדפנותיו הי' עביו טפח וכן נוכל לומר שהיתה הכפורת עובי דפנותיה טפח כדי שיתקיים לנו לא ירדה שכינה למט' מעשרה ובאמצע היתה דקה לתקן הקושיא הגדול' היאך אפשר להיות מזה הזהב המועט כל זה העובי בכפורת זה נראה לנו לתקן בזה להעמיד דברי המקובלי' ונשאר לנו לתקן מה שהקשינו מענין מזבח הנחשת שהי' נבוב לוחות ולא שלט' בו האור מפני צפוי הנחשת ויותר הוא ענין זה מצפוי מזבח הזהב שבזה כתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה וזה לא הי' בו אש אלא בקר וערב. ונאמר כי אין פלא ממזבח הנחשת לפי שהי' בו אש של מעל' והי' הכל מטשה נסים וכן בילמדנו בפ' תרומה אמרו שלא הי' העובי של נחשת אלא כעובי דינר זהב ולא שלטה בו האור דרך נס ואין מביאין ראי' ממעשה נסים ולא הי' אלא קודם שנבנה בית המקדש ובבית שבנה שלמה ובבית שני לא הי' שם צפוי נחשת אבל מזבח הזהב הי' אש של הדיוט בשני הבתים והי' ענין גדול שלא שלטה בו האור ועל זה. הזכירו בגמרא ענין צפוי של זהב ולא הזכירו צפוי של נחשת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |