שו"ת שארית יוסף/נ
|
< הקודם · הבא > |
נ) שאלה על שומרת יבם שמתה מי יורש כתובתה:
תשובה תנן בפרק החולץ דף ל"ח שומרת יבם כו' עד מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה כו' עד וב"ה אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי אב וכתבו שם התוספות שרש"י סובר נכסי צאן ברזל יחלוקו וכן כתב הרמב"ם ור"ת סובר שהכל ליבם וכן כתב הטור אה"ע (סי' ק"ס) שהרא"ש מסכים לר"ת וגם הר"ן כתב בתשובה והב"י מביאו (סי' ק"ס) שנכסי צאן ברזל כר"ת ואשיב בקצרה כי רוב הפוסקים האחרונים שווים שהיבם יורש הכל כר"ת ולא כרש"י שפסק יחלוקו מטעם שהוא בחזקתו אך ורק שמהרי"ק שורש צ"א שדי ביה נרגא ואומר שטעם הפוסקים שפוסקים כך היינו מפני באולי היה מיבם אותה ואפי' לר"ת שפסק מצות חליצה קודמת מ"מ אם רצה ליבם לא מחינן ליה. ואפי' לפירש"י דפי' דכופין לחלוץ באמתלא כל דהו מ"מ אי תרוייהו רוצים ליבומי לא כפינן לחלוץ אפי' למשנה אחרונה כמו שמשמע בהדי' בתוך פירושו בפרק החולץ (דף ל"ח) לכך פסקו שהכתובה היא בחזקתו. אבל לפי מנהג הלועזים דסבירי להו כמרדכי פרק החולץ כו' וגם מביאים ראיה מתשובת של הר"ר יוסף שפסק בין אב ליבם שהיבם זוכה ונתן הטעם שמא היה מיבם ומאותה תשובה דקדק מהרי"ק שאין הטעם רק מפני שמא היה מיבם לכן הוא בחזקתו אבל אנו דעבדינן כמרדכי וכופין בזמן הזה ולריצב"א לפחות כופין כשיש לו ליבם אשה אחרת אם כן לא הוי כולי האי בחזקת היבם רק בחזקת האשה. ומ"מ לא רצה מהרי"ק לסמוך על דעתו מכל וכל ופסק שלפחות אין להוציא ממון מה שהוא ביד יורשי האשה וגם לא להוציא מהיבם מה שבידו ומה שהוא ביד שליש יחלוקו ובפרט שגם רבים סבירא להו דיחלוקו כרש"י אפי' מימים קדמונים אף שלא כפו לחלוץ. וכל הנ"ל אנו מדברים בנכסי צאן ברזל דהיינו הכתובה שנכתבה שהעיקר מהנדן. אבל אם ירשה האשה איזה ירושה הוו נכסי מלוג אפשר שישתנה הדין שהרי ב"ה אומר נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב והיינו נכסי מלוג. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |