שו"ת שארית יוסף/מז
|
< הקודם · הבא > |
מז) נשאלתי ממהר"ר בנימין ממדינת שלעזייא שלשה שאלות וזהו מה שהשבתי לו:
שלום לך שלום אתה אהובי סיני ועוקר הרים ריש מתיבתא כמהר"ר בנימן יזיי"א וכל אשר לך שלום. אהובי מכתב מעלת כבוד תורתך הגיעני ותוכו רצוף אהבה בשאילות שלשה הלכה למעשה והנה מה ידעתי ולא תדע ודעת מעלת כבוד תורתך רק כדי למטו לך שיבא מכשורי מכל מקום לאהבתך לא אמנע להודיע מה שנ"ל ואשיב על ראשון ראשון:
שאילה ראשונה שנשחטו שתי אווזות וכשבא השוחט לכסות הדם מצא טבעת שלם על הארץ ולא הרגיש עד בואו לכסות ומעלת כבוד תורתך האריך במה שמצא כתוב שמנהגינו בכאן קק"ק לאסור אהובי לאו מר בר רב אשי חתום עליו כי באם היה מנהג קבועה היה לי ממנו גם כן ידיעה ולא מפיו אנו חיין וגם ההיתר שכתוב בשם מהרא"ה אינו בנמצא בשום ספר ישן והנה באגור נמצא כתוב שנמצא טבעת שלם על הסכין והכשירו בו נשי' דברינו לדקדק כי לפי הנראה כשנמצא על הסכין ראוי להכשירו כי מובן שנחתך בסכין ומה שהוא שלם לפי שנחתך על ידי גלגול הקנה אבל כשנמצא שלם על הארץ יש לחוש שהסכין פגע בתחילת שחיטה בטבעת והתיזו מן הגרגרת בפרט כאשר המנהג באווזים שאחד מחזיק בראש ומושך אליו הצואר ושוחט מושך ג"כ אליו והקנה נמתח ודק ובקל הסכין דוחה ומתיז טבעת אחד וגם מעשה של מהרא"ה ששאל אם דבוק או אינו דבוק בסכין יש לפרש שחשש גם כן לקריעה שכשדבוק לגמרי יש לחוש גם כן שעל ידי שצידי הסכין נקרשים מחמת דם בקל יכול הסכין הנקרש מדם לקרוע טבעת מן הקנה לכן כשלא היה נדבק כל כך לא חש לזה הואיל והיה אצל הסכין שאין לחוש להתזה מעיקרא וגם אינו דבוק שנאמר שצדי הסכין קרעו. ודברתי עם כמה שוחטים זקנים ובקיאים ונראה להם סברתי ובפרט כאשר אנו רואים שהיה מקפיד מהרא"ה על הדביקות אם כן כל שכן שיש לחוש על ההתזה כשאינו על הסכין כלל ואם כן היה נראה לנו לאסור מטעם עד שלא נשחט בחזקת איסור עד שנדע שנשחט כראוי ומטעם ספק ספיקא אין להתיר חדא שלא היו אלא שנים ועוד שאין הספיקות מענין אחד ושני המעשים היה נמצא על הסכין אף כי המעשה של מהרא"ה אין ראוי לדקדק כל כך בלשונו כי הוא בעצמו לא כתבו ומי יודע מי הכותב מכל מקום גם במעשה של אגור כתב שהיה נמצא על הסכין משמע דיש קפידא ושרא לי מ"כ כי סברת מ"כ רחוקה ממני להכשיר יותר בנמצא על הארץ מבנמצא בסכין כי נראה לי אדרבא כנ"ל באם היה לנו להתיר אחד ולאסור אחד היה דעתי כנ"ל רק שקשה לי להוסיף בטריפות מסברתי והן ולאו ורפיא בידי כי לא אוכל להחליט הדין על בוריו אבל לא אשקוט עד שאדרוש אחר ספרים ישנים וגם אכתוב למקומות אחרים באולי יש איזה קבלה או טעם מספיק ודי מזה ואמת שבילדותי קרה מעשה כזה בבית הגאון מהר"ר משה יפה ז"ל בעל אחות אמי ז"ל ואסר אבל איני יודע איכות מעשה ומהותו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |