שו"ת שארית יוסף/מה
|
< הקודם · הבא > |
מה) שאלת על אחד שכתב בתנאים לתת לבתו לנדן סך חשוב ועתה בשעת נשואין אין החתן רוצה לעשות לה כתובה גדולה אלא כשאר כתובות והנה האב תובע סך גדול שיכתוב בכתובה כי הנדן גדול ונשאלתי מה הדין נותן: עוד על אלמנה שנותנת לנדן בעלה השני ד' מאות זהו' כמה מחוייב הבעל לכתוב בכתובתה כי מנה שאנו כותבין בכתובת אלמנה בתקנת חז"ל כותבים אפי' כשאין כאן נדן:
תשובה תנן במס' כתובות פ' מציאת האשה פסק להכניס לו אלף דינרים הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש כו' עד פסק להכניסה לו כספים סלע נעשה ששה דינרים החתן מקבל עליו י' דינרים לקופה לכל מנה ומנה רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה. גמרא היינו פוסק כנגדן ט"ו מנה תנא עיסקא רבה ותנא עיסקא זוטא וצריכא ופירש"י ט"ו מנה שליש יותר וקבל עליו לכתוב בכתובה לבד תוספות כו' ופסק האלפסי והרא"ש וספר האגודה כרשב"ג וכתב הרא"ש דרשב"ג אכולה מתני' קאי וכן הר"ן כתב דרשב"ג אשום ואכספי' קאי וא"כ אין הלכה כת"ק שסובר להוסיף מכל מקום הלא כתב הר"ן שאפשר שת"ק מודה לרשב"ג רק שפסק הדין בעיר חדשה שאין מנהג וכתב הריב"ש (בסי' ק"ן) והב"י הביאו בטור אה"ע (סי' ס"ו) וז"ל הריב"ש הרמב"ם לא הביא דינים אלו של תוספות שליש ופחות חומש בפ"ג אלא הניח הכל למנהג המדינה לפי שפסק כרשב"ג דאמר במתני' הכל כמנהג המדינה ומ"מ בעיר חדשה שאין בה מנהג הולכין אחר דין השנוי במשנה וא"כ הכניסה כספים כו'. וכתב הטור אבן העזר (סימן ס"ו) לשון הרמב"ם הנושא סתם כותב לפי מנהג המקום כו' עד ומנהג מדינה עיקר ועל פיו דנין והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה עד כאן לשונו הרי ששוו כל הפוסקים ואין חולק שבעיר חדשה רצה לומר במקום שאין מנהג פשוט שהולכין אחר הדין להוסיף שליש מלבר דהיינו כשהנדן ארבע מאות כתובתה ו' מאות רק במקום שהמנהג פשוט בכל המדינה אז מנהג עוקר ההלכה ואם כן הסברא נותנת כשאחד רוצה לעקור דין תורה שצריך שיבורר המנהג בלי גמגום והואיל ונשאלתי סתם משמע שאין מנהג קבוע א"כ חזר הדין למקומו כנ"ל. ומנהג גליל שלנו פה ק"ק קאזמר הסמוכה לקראקוא על כל פנים לכתוב הכתובות שוות כדי שלא לבייש ובה נכלל כתובות תקנת חז"ל ותוספות ונדוניא מועטת ואותה כתובה אנו קורין תחת החופה ואחר כך אם נדוניה מרובה אז צריך לקבל ק"ס על תוספות שליש קודם החופה ואחר כך כותבין אחרת ובאותה כתובה כוללין הכל בסך אחד ואם כתובתה מועטות מהכתובות השוות כי הבעל התנה כן מ"מ קורין כתובה השווה לכל ואז היא כותבת התקבלתי כך וכך ונשאר לי כך וכך. וכעין זה כתב הטור אבן העזר אבל הבית יוסף כתב שמנהג מדינתו אינו כן אבל מה ללמוד ממנהגו ופשוט למבין שבענין תוספות שליש אין חילק בין אלמנה לבתולה כי זה הולך אחר הממון רק מה שתקנו חז"ל הם הוסיפו לבתולה מפני שזה הולך אחר אומד הדעת וק"ל וכתוב בהגהת אשיר"י פירש הר"ש בן ר"ב דלא הוי ריבית כיון שאם היה מגרשה מיד היה צריך להוסיף לה שליש אבל כל אדם שמלוה בריבית לא היה נותן אלא א"כ ירחיב לו זמן והוה אגר נטר ליה וגם מהרי"ק בשורש פ"א כתב בהדיא שכשהנדן אלף צריך להוסיף ה' מאות ולא מקרי תוספות רק הוא מחמת שהרויח בהן וע"ש כי הוא מאריך ואפי' רשב"ג דאמר הכל כמנהג לא איירי אלא כמה מוסיפין על הנדוניא אבל לכתוב כתובה פחות מהנדן לא איירי כלל תדע שהרי בימי רשב"ג עד רגמ"ה היו הבעלים יכולים לגרש הנשים בעל כרחם רק שהיו מחייבים ליתן הכתובה ובאם הכתובה פחות מהנדן א"כ היום ישא אשה בנדוניה גדולה ולמחר מגרשה ומרויח הרבה אלא מנהג כזה הוא שטות ובורות וגרוע ממנהג שגודרין בפחות מבהוצא ודפנא שכתב ר"ת ריש ב"ב שאין לילך אחריו. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |