שו"ת שארית יוסף/לב/ב
|
< הקודם · הבא > |
לב) שאלה מעשה שהיה כך היה שקנו שני יהודים גניבה ומשכנו לאחר מקצת הגניבה לפי דברי האחד אבל השנים אומרים שהוא היה עמהם בשעת שקנו וכי קנו כולם יחד. ואותו שהיה לו משכן מהם לפי דבריו הלך והגיד לאביו אחר ששמע שהוכרזה הגניבה ואמר אבי אילו נתנו לי משכן ואולי הוא מאותה הגניבה. והשיב לו אביו החזר להם שלא יעלילו עליך והלך והחזיר להם המשכון ואביו הלך לראשי הק"ק והגיד להם מהענין ואיך אלו השנים קנו מהגניבה והראשים הלכו לשר והגידו לו מה שנקנה ולא הגידו לו מי הם הקונים והשר העליל עליהם שיעמידו הגנבים באמרו נגנב הרבה ובודאי הכל לקחו ואינם מודים אלא מעט. ונתפשרו עם השר שיתנו לו סך מה ובתוך כך הוכר הגנב והעמידו לפני השר ועל ידי עינוי הודה רק על אחד מהשנים גם הודה שלא מכר רק מה שהודו יהודים ואף על פי כן הוצרכו הק"ק ליתן לשר סך מה שנתפשרו עמו קודם שהוכר הגנב. והנה ק"ק תובעים את אלו השלשה שישלמו מה שנתנו לשר כי הכל ניתן בשבילם ובגרמתם. והאחד השיב שהוא לא קנה מאומה וגם לא נמצא אצלו מאומה והגנב לא הודה רק על אלו הב' ואם כן הוא למה אתחייב והשנים משיבים מה שניתן לשר הוא גזילה כמו שבלאו הכי גוזל בכל יום הק"ק שהרי נמצא הגנב והודה שאין בידינו רק מה שהגדנו קודם שבא הגנב ואם כן שלא כדין עשה וגזל הק"ק כמנהגו לכן אין עלינו לשלם. וגם ידוע שאין לנו לשלם. והק"ק אומרים אתם גרמתם ובשבילכם נתננו ובאם לא הייתם קונים הגניבה כמו שראוי מפני הסכנה לא בא עלינו הצרה. ועוד טוענים הק"ק אם אין לאחד מהם יתנו השנים ואם אין לשנים יתן השלישי הכל כי כל הצרה באה מכלכם מכל אחד מכם עכ"ל עיקר טענתם ושאר דברים לפי הנראה להג הרבה ויגיעת בשר:
תשובה בהיות שלא מפורש בשאילה ככל הצורך לכן צריך אני להאריך בתשובה והוא כי באם נעשה פשר של השר מתחילה על הסך בידיעתן של קוני הגניבה אז ודאי חייבים אפי' אם אחר שהעמיד הגנב העליל השר על הק"ק שלא כדין והוו גזילה שלא כדין מכל מקום חייבים כמו שכתב מהר"ם והמרדכי מביאו פרק הגוזל בתרא (דף מ"ט עמוד ד') וז"ל ונשאל לרבי מאיר על המעמיד חבירו ערב נגד הגוי מה הדין והשיב נראה לי דודאי עליה דידיה רמי לסלוקי ואפי' הגוי מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמידו לערב באה לו הצרה הזאת כן דנין בכל מלכותינו ושמעתי תולין תקנת הקהילות דאם לו כן אין אדם מציל את חבירו כו' ואני אומר שדין גמור כו' עכ"ל. הרי בהדיא דהואיל וע"י שעושה לו טובה מדעתו חייב לסלקו אפילו מעלילה שקר והוא הדין בנדון דידן וזה אין צריך פנים אבל אם לא היה מדעתם של קוני הגניבה לפשר עם השר והיו רוצים יותר להעמיד עצמן לפני השר מלהתפשר אז יש חילוקים בדבר שהרי כתב המרדכי פ' הכונס (דף מ"ה ע"ג) ולפי זה הפודה את השבויין אפי' שלא מדעתן כגון שלא יכול לבא אליהן לשאול להם אם יש לפדותם ובאגודה (דף ו') פרק הכונס (סי' פ"ב) כתב גם כן הפודה את השבויין אפי' שלא מדעתן במקום שאין יכול לבא ולשאול להם כו' משמע דדווקא במקום שאין יכול לבא ולשאול עושין שלא מדעתן אבל במקום שיכולין לבא אליהן אין לעשות בלא רצונם אפי' הם כבר בתפיסה כ"ש בכאן שהיה לק"ק לשאול אותן. ועוד הואיל והוא עלילה שלא כדין הואיל והעמידו הגנב והם לא ציוו לק"ק לפשר וק"ל ומ"מ אין לדמות נדון דידן לשבויין שנשבו לענין שמהר"ם פסק שפודין אותן בעל כרחן. דהתם כבר נשבו ונשבו אדעתא דלפדות אבל נדון דידן עדיין לא נשבו ואולי אף אם הוגד לשר מי הם קוני הגניבה אולי לא נתפסו לכן לא הוה להם לעשות בלא ידיעתן אפי' לפי פסק מהר"ם לכן נ"ל שמן הדין אין לחייב כל ההוצאות הואיל ולא שאלו אותן אך ורק ע"פ אומדנא מה שהיה האדם נותן לפוטרו מסכנה כזו אבל מצד תיקון העולם שהקונים גניבות מבאישין ריחינו בין האומות מכח זה אם לענשם מכח זה ענין אחר כדי שיוסרו אחרים על זה לא באתי לדבר אף כי ראוי ונכון. מ"מ אין אני עוסק רק מצד הדין ודי מזה. ואותו שאומר שלא קנה מהגניבה מאומה והגניבה לא יצא מתחת ידו וגם הגנב לא הודה ולא זכרו אותו הגם כי השנים אומרים שהוא קנה עמהם לא מפיהם אנו חיין כי הם נוגעים בעדות וכן בני העיר אם לא יסתלקו וזה אין צריך פנים כמו שכתב בטח"מ (סי' ל"ז) ואם כן נשבע שהוא כדבריו ומה שטענו הק"ק שאם אין לאחד יתן השני והשלישי ואם אין לשני כו' אין טענתם טענה כמו שכתב המרדכי פ' שור שנגח את הפרה בשם מהר"ם וז"ל ואם בעל הסעודה עני ואין לו מה לשלם בזה לא יפסיד שמעון לשלם הכל ולא אמרינן כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי מישתלם מהאי כו' עד אבל בשביל עניות של מסור חבירו של שמעון לא יפסיד שמעון לשלם הכל יותר מדינו עכ"ל. הרי בהדיא ששנים שנתחייבו יחד ואין לאחד לשלם אין שני חייב לשלם בעדו. ואעפ"י שכתב הטח"מ (סי' ת"י) וז"ל וכתב הרמ"ה דה"ה נמי ב' שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהאחד ברח או שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם מן האחר כו' עכ"ל וא"כ פליג על המרדכי לפום ריהטא מ"מ הלא כתב הטור על דברי הרמ"ה ואין נראה דלא מחייב כו' עכ"ל א"כ הוה הרמ"ה יחיד והר"ם והמרדכי מביאו א"כ מסכים עמו והטח"מ רבים וגם הם בתראי ואפי' דברי הרמ"ה יש לתרץ קצת אבל אין צורך להאריך דאף כי פליג הלא מהר"ם והמרדכי והטור רבים ובתראי וסברא להחזיק דאין להוציא מהמחזיק על דברי הרמ"ה היחיד הנלע"ד כתבתי נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |