שו"ת שארית יוסף/כג
|
< הקודם · הבא > |
כג) מעשה בכאן ק"ק ק' בד' אווזים פטומות שנתערבו אחר שנפשט עורן כמנהג ונמלחו יחד. ונמצא באחת מהן בשומן שלה שקורין בל"א אינ"ר שמל"ץ כמו מלא אגרוף נוצות קטנות תכופות זה אצל זה ובכל נוצה ונוצה היה קנה קטון כאשר הם בנוצות אחרים והיו מסודרים זה אצל זה והשומן מוקף בעדם ובא השואל מה דין האווזים כולן כי לא נודע באיזה מהן היו הנוצות וגם כי נמלחו יחד והיה עולה על דעת מורה אחד בתחילת המחשבה שהם כשרות מחמת ג' טעמים האחד שמא אלו הנוצות גדלו לשם מעצמם והביא ראיה מדיני אשה שכתוב נמצא היוצא מן האשה כמין שערות והוא הדין אצל אווזים כמין נוצות. וטעם שני כי אף אם נאמר שבא לשם מבחוץ על ידי מכה שבאו עד לחלל הגוף שמא היתה מכה מחמת קנה רחב שאין לחוש לנקיבת דקין. כי אין לחוש שמא ניקבו במקום שנקיבתה במשהו אלא במחט וקוץ שהן חדין כי אותן הוזכרו בגמרא וגם בפוסקים ובאמת הטור י"ד (סי' נ"א) מחלק בין קוץ לקנה שכתב וזה לשונו ודווקא קוץ או מחט שהן דקין אבל ניקב בקנה וכיוצא בו יש לו בדיקה וגם הב"י מביא שם דברי הרא"ש שמחלק גם כן בין קוץ לקנה לענין בדיקה. ועוד טעם ג' שאף אם יש ספק שמא ניקב במקום שנקיבתה במשהו מכל מקום ספק דרבנן הוא הואיל ונתערבו ומן התורה חדא בתרי בטל ואם כן הוי ליה ספק דרבנן ולקולא עבדינן. עד כאן לשון המורה להתיר:
תשובה נראה לי שהן כולן אסורות כאשר אפרש אחר כך בעזה"י רק שמקודם אהיה סותר הטעמים הנ"ל ואחר כך ארחיב בראיות לאסור אותן. ואשיב על ראשון ראשון. מה שאמרו שגדלו לשם והביאו ראיה מאשה כנ"ל. ראיה זו אינה צריכה פנים לסתירה שהרי אמרו חז"ל כמין שערות ולא שערות ממש וכאן היו נוצות ממש רק שמחמת הליחות שכבו זה על זה וכשהסרנו הליחות היו נוצות ממש לכן אין לנו לבדות מלבינו שנבראת בריאה חדשה וק"ל. וטעם הב' שאמרו אף אם ניקב לחלל הגוף שמא ניקב בדבר רחב ולא בקוץ ואז אין לחוש לניקב כנ"ל כמו שחילק הטור והאשירי כנ"ל. הנה אף כי מחלקים בין קוץ למחט אינם מחלקים אלא שכזה שייך בדיקה אבל שלא יצטרך בדיקה לא מצינו וא"כ על כל פנים היינו צריכים לבדיקה ונדון דידן אי אפשר בבדיקה שהבני מעים לא היו בנמצא לפנינו ואף אם היינו בקיאים בבדיקה כי נראה לעינים שזה זמן רב ויש לחוש לקרום וקרום שמחמת מכה אינו סתימה כלל וכ"ש שאין אנו בקיאים בבדיקה. ומה שתפשו חז"ל מחט וקוץ יש לומר דבר ההוה תפשו או בשביל שאין שייך בו בדיקה. אבל קנה או כל דבר רחב כשהוא נוקב לחלל יש לחוש כמו שנוקב לחלל כך ינקוב במקום אחר בפני' וק"ל. ונראה לי להביא ראיה ממה שהביא הב"י (בסימן מ"ט) מספר אוהל מועד וז"ל לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי יש מתירן מחמת ס"ס ספק מחמת מכה כך כתוב בדפוס (ונ"ל שהוא טעות ויש להיות חולי) ואם תאמר מחמת קוץ שמא לא ניקב מהאברים הפנימים ויש מחמירים גם בזה אא"כ ניכר שאין הנקב מחמת קוץ עכ"ל וכתב בית יוסף וז"ל סברא ראשונה עיקר עכ"ל ואם היה עולה על הדעת סברא זו שיש לומר עוד חשש לקולא לומר אף אם אינו מחמת חולי שמא בעץ רחב ואז אין לחוש לנקיבה א"כ הוה ליה ג' ספיקות. ועוד אף אם היה בודאי מחמת מכה ולא מחמת חולי הרי יש כאן ס"ס והיה לנו להתיר לדעת הראשון שמתיר בס"ס אלא ודאי שאין זה ספק והטעם מובן שאין לנו לספק שבאם ינקוב עד לחלל ינקוב ג"כ בפנים או מחמת שמכה כל כך בכח עד שינקוב וזה יש לחוש ג"כ בפנים וק"ל וכבר כתבתי לעיל שאף הטור והרא"ש אינם מחלקים בין קוץ לקנה אלא לענין בדיקה ועוד שלתירץ שני של הרא"ש אין חילוק כלל. וטעם הג' שכתב דהוה בטל מדאורייתא והוה ס"ס אין נראה שהרי מביא הטור י"ד (סי' ק"י) דברי רשב"א שכתב וז"ל והא דשרינן ס"ס דווקא על ידי תערובת אבל ספק טרפה שנתערבו באחרות כולם אסורות עד שיהא בהיתר לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתיר מס"ס ויש אחרים שאפילו מס"ס שעל ידי תערובות אין להתיר בדברים חשובים כו' ולא נהירא והב"י מביא הרשב"א שמפרשו הטעם דהיאך אתה אומר שמא לא זו היא ואת"ל זו היא שמא אותו ספק מותר היה הלא כבר אסרתו מספק שנפל בגופו ואחר שאסרתו היאך אתה חוזר ומתירו כו' עכ"ל. הרי בהדיא שאין להתיר אלא דווקא דברים שאינן חשובים ויש בעירוב כדי לבטל. ואעפ"י שמביא דברי ר' יעקב שכתב דכל ס"ס מותר וגם כתב דבירושלמי משמע כן מ"מ כתב שיש לחוש לדברי ר"י שלא להתיר אלא בשתי ספיקות הבאות מחמת תערובות וכתב דנ"מ לספק טרפה שנתערבה באחרות שאין מתירין אותו מכח ס"ס וגם בי"ד מביא (בסי' נ"ז) דברי סמ"ג שגמגם לאסור וגם ר"י מדורא מביא דברי ר"י לפסק הלכה הרי לפנינו סמ"ג והר"י מדורא ורשב"א דס"ל כר"י דאסר. א"כ בטל ג"כ טעם ג' ואף כי יש מקום לחלק ולפרש כל זה דווקא כשנודע האיסור קודם התערובת שאז נאסר קודם והתערובות שאח"כ אין מתירו אבל נ"ד לא נודע עד אחר התערובות וגם יש מקום להחזיק דבריהם ממה שכתב הב"י (סי' נ"ז) וז"ל מצאתי קושיא וכי פליג ר"י על התלמוד בכ"מ דאמר ס"ס דאורייתא כו' ונ"ל דר"י לא איירי אלא היכא דנודע שדרס הזאב קודם שנתערב וא"כ כי נודע מיד היא ספק דאורייתא כו' עד וכן משמע בא"ז גדול ובסמ"ק דלא איירי ר"י אלא שנודע עכ"ל וא"כ בנ"ד היה לנו להתיר. מ"מ נראה דלא ס"ל חילוק זה חדא שהרי הטור י"ד כתב סוף (סי' ק"י) וי"א שאפי' בס"ס ע"י תערובות אין להתיר בדברים חשובים כו' עד ול"נ דס"ס מותר בכל איסורים אפי' בע"ז עכ"ל וכ' הב"י וי"א כו' זהו דעת ר"י ול"נ דס"ס מותר כו' כבר כתבתי (בסי' נ"ז) שאין זו קושיא כלל עכ"ל. הרי בפי' דלא ס"ל לטור י"ד תירוץ זה דאל"כ מאי מייתי ראי' דס"ס מותר דילמא התם באינו ידוע קודם ודברי הי"א דהיינו ר"י מיירי בנודע אלא וודאי לא ס"ל דר"י מדבר דווקא בנודע. והנה אף כי לא ס"ל כר"י בדברים חשובים בס"ס ע"י תערובות שאינו בטילים אבל בס"ס שלא על ידי תערובות סבירא לטור כוותיה כנ"ל. וכן בהגהות בשערי דורא מפורש כמה טעמים על ר"י וזה החילוק לחלק בין נודע מקודם ללא נודע אינו לשם כלל וא"כ מי הוא זה שיסמוך עצמו על התירוץ וחילוק שנמצא בב"י באיזה קובץ לא נודע מי הוא ויניח טור י"ד שהוא מפורסם וכל דיניו היו מקובלים מהרא"ש אביו. ועוד י"ל להביא ראיה על נדון דידן ובו יהא מוכח שזה החילוק אינו להלכה שבהגהות שערי דורא (דף כ"ג) מביא מעשה וז"ל פעם א' שחט ר"י הרבה תרנגולים לחופה א' ובדק הסכין בין כל א' וא' ולאחר ששחט הרבה מצא הסכין פגום ולא הכיר לאיזה תרנגולת מצא ושאל את ר"ת והשיב תשליך א' מהם ואז הכל מותרין ובטיל להו דאינו ראויה להתכבד כיון שעדיין נוצות עליה ומחוסר תיקון גדול ואע"ג דכל א' קיימת בס"ס ספק אם זו אם לאו וא"ת היא זו דילמא בעצם דמפרקת נפגם מ"מ מיד כשנפגם הסכין היתה אסורה ואין להתיר בלא השלכת א' עכ"ל המעשה. והנה לא התיר אלא מטעם שהיה בכאן נוצות והוה דבר שאין ראוי להתכבד כמו שמפורש בהדיא כי ר"ת סבירא ליה תרנגולת בנוצתה הוה דבר שאין ראוי להתכבד הא לאו הכי הוה אסור אף כי לא נודע איסור הפגימה רק אחר שנתערב כנדון דידן וא"כ דאף ר"ת בהלכה למעשה סבירא לי' דאסור אף כי לא נודע רק שבהשלכת א' היתר על ידי ביטול וא"כ הוכחתי לפחות בנדון דידן שהוסר הנוצות ונחתכו ומה שנשאר שהוא חתיכה ראויה להתכבד דבר חשוב הוא ודאי אסור אף אם הוא ס"ס הואיל ואינם מדבר א' כמעשה דר"ת הנ"ל ר"ל שאין ב' ספיקות בתערובות ואף אותם שאינה ראוייה להתכבד נ"ל לאסור לכל הדיעות הואיל ונמלחו יחד כי לדברי ר"י הם אסורים כנ"ל כי אין זה ס"ס הואיל ואינו מענין א' כנ"ל. וגם לדברי רבינו תם שהם בטילים מכל מקום הואיל ונמלחו יחד קבלו טעם זה מזה ונאסרו הואיל וליכא ששים. ואף כי רבו הרבה מאד דיעות שסוברים שאינו מליחה מבטל בששים ולא אוסר אפילו בפחות מס' שאינו נקרא לח בלח ואין חתיכה מסייע לחבירתא לבטל כי אינו מוליך הטעם בכולה אלא בבישול ולא במליחה מכל מקום אנו ק"ל כשערי דורא כמו שכתב מהרא"י ז"ל שאנו סוברים כמותו אפי' לקולא ר"ל במקום שיש ששים דרבו הדיעות שאף על פי כן צריך קליפה במקום שנגע האיסור כי סוברים שאינו מסייע השאר לזה הנוגע כי אינו מוליך הטעם בכולה במליחה ופסק מהרא"י שאפילו הכי אין צריך קליפה כי מפעפע ומוליך הטעם בכולה וכ"ש לחומרא כשאינו ששים שאנו אומרים שמוליך הטעם בכולה ואסור לכן אין צורך להאריך בזה כי הכל אסור לפי עניות דעתי. ואחר זה המעשה כמו עשרים שנה נמצא שנית ממש כזה המעשה והיה בכאן הגאון כמהר"ר אליעזר בר אליה אשכנזי והתיר מטעם שאמר שאפשר וקרוב לודאי שהנוצות גדלו לשם כמו שגדולים על גוף האווזה. ואני לא רציתי לומר לא היתר ולא איסור כי היתה של עני וקרוב לפסח ונזק גדול אף כי לפי הנ"ל הוה דבר וטעם רחוק. נאום הצעיר יוסף כ"ץ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |