שו"ת שארית יוסף/כא
|
< הקודם · הבא > |
כא) שאלה על אלמנה ואחים שהשיאו אחותם בתה ולא השיגה יד למלאות הנדן שכתבה בתנאים קודם החופה והאחים לא רצו ליתן כ"כ הרבה. והיה להםמה שהניח הבעל אביהם בית ומקום בב"ה של אנשים וע"ז היה לה לאלמנה כתובתה. וקודם החופה עשו פשר עם החתן שיקח המקום בב"ה וימכור אותו ומה שלא יגיע לתשלום הנדן יהיה לו המותר על הבית ונכתב כן בעדים בפנקס דמתא ואחר הנישואין מכר המקום של ב"ה והמותר נכתב לו בפנקס העדים על הבית לימים בא שר אחד ואמר שבעל האלמנה היה חייב לו סך גדול יותר ממה שהיה שוה כל הבית ולקח כל הבית ושכרו הבית ממנו כמה שנים ובכל שנה לקח השר שכירות הבית. ואחר כמה שנים הרבו ריעים על השר בבקשות גדולות והשתדלות נמרץ לרחם על האלמנה ומכר לה הבית בשליש מדמי הבית והשאר ויתר לה. ועתה חתנה רוצה שתשלים המותר של הנדן דהיינו כמה סך שהיה לו על הבית. והאלמנה השיבה נסתחף הבית והפסדת מה שהיה לך עליו כי היה חלק מהבית שלך בתורת אפותיקי ואיני חייב לך כלום רק שאני קניתי הבית ומקצת ניתן לי במתנה. וחתנה טוען חדא אף אם נסתחף אתה חייב לי והבית הוה רק משכון ואם נאבד אתה חייב לשלם לי ועוד הלא חזר בדמים מועטים בזה איגלאי מילתא למפרע שלא היה יאוש. ועוד הלא אף אם היה הבית מקצת שלי מ"מ לא אבדתי הכל הואיל וקנית אותו בזול. עכ"ל השאילה:
תשובה מתחילה צריכים אנו לבאר אם נסתחף לגמרי אם האלמנה חייבת לשלם אם לא ואח"כ נדבר ממה שחזר בדמים מועטים. גרסינן בגיטין פרק השולח (דף מ"א) ת"ר העושה שדיהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר גובה משאר נכסים ואם אמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים וכתב הטור חשן המשפט (סי' קי"ז דף קל"ג) וז"ל ומשכונא דינא כאפותיקי אם היא סתם שמשכן לו סתם הויא כאפותיקי סתם. ואם פירש לא יהא לך פרעון אלא ממנה אז דינא כאפותיקי מפורש עד כאן לשונו. והנה אם נאמר שנדון דידן הוה משכון ולא אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אם כן נאמר שחייב לשלם לו לפי משמעות הטור לכאורה אבל כי מעיינת בענין ובפרש"י נראה דפטורה דרש"י פירש לא יהא לך פירעון אלא מזו כו' אבל אם אמר אם לא אפרעך גבה מזה לא קמה ליה ברשותי' ולאו אדעתא דידה אוזפיה ואינו חייב באחריותו וגובה משאר נכסים עכ"ל רש"י. והנה יש לדקדק בפרש"י שמאריך לפרש דדווקא כשאמר לו אם לא אפרעך גבה מזה אז לא קמה ברשותו אבל בנדון דידן דלא אמר תנאי אם לא אפרעך אלא נתן לו חלק הבית י"ל שקמה ברשותיה והוה כמי שאמר לא יהא לך פירעון אלא מזו ומשכן לו סתם שכתב הטור יש לפרש נמי היינו שאמר אם לא אפרעך כי היכי דלא נאמר דפליג על פירש רש"י. ועוד אף אם נאמר שהטור פליג על רש"י וסבירא ליה דבסתם חייב לשלם מכל מקום נדון דידן סבירא ליה דאינו חייב דהא הוי כפירש הואיל ומתחילה לא היה חיובה רק ההתחלה היה ליתן לו חלק בבית כי במקום שהוא חיובה כגון הלואה אז בסתם נשתעבדו כל נכסי הלוה ואז אף אם נותן לו משכן נאמר שאין המלוה מוחל על שאר השעבודים שיש לו מקודם אם לא שנשמע שמפרש בהדיא לא יהא לך פירעון אלא מזה אבל בנדון דידן לא היה לו עליה שום חיוב על נכסיה רק קודם החופה כתבה לו לנדן סך מה על הבית בעצמו ואם כן אין צריך לנו לפרש מחילתו כי נכסים מעולם לא נשתעבדו כי אין לו עליה חיוב מקודם ומהשנכתב מקודם בתנאים אין זה חוב וגם אינו דומה לחוב כי נמצא בתשובות וגם אני הארכתי בתשובה שבאם היתה היתומה ממאנת בדבר אין חיוב על האלמנה כלל ואם כן העיקר הוא מה שנעשה עתה בשעת נתינת הנדן נתחייב ויש לומר שבזה חייבת עצמה רצה לומר בגוף הבית ונראה לי להביא ראיה שיש לחלק בזה מפי' הרא"ש ז"ל שפירש על הא דתנא אפותיקי לבעל חוב ולאשה בכתובתה לב"ח גובין לאשה אין גובין פי' הרא"ש אם ירצה למכור ולהגבות לה ממקום אחר אינו יכול דאין לומר שפירושו אם נסתחפה אבדה שהרי כל נכסיו אחראין הואיל והוא תנאי בית דין ומפני שיחד לה מקום לא הורע כחה עד כאן לשונו והנה על כרחך דזה מדבר באפותיקי סתם דאם במפרש לא יהא לך פירעון אלא מזה למה לא תאבד הלא כל תנאי שבממון תנאי קיים אלא נ"ל שמדבר באפותיקי סתם ואפילו הכי דווקא מפני שהיה לה כל נכסיו אחראין לכן אם נסתחפה לא איבדה אבל אם לא היה כל נכסים אחראין מתחילה אבדה אפילו באפותיקי סתם. וק"ק שהרי בברייתא הנ"ל כתב העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר גובה משאר נכסים. אלא ע"כ צריכים אנו לתרץ ולחלק כשהיה מתחילה חוב גמור אז הוה על כל נכסיו והוה כמו תנאי בית דין אבל אם לא היה מעולם חוב רק שבתחילה הלוהו על שדה זה ועשאו אפותיקי אפילו בסתם הוי כמפורש לכן צריך לטעמא דתנאי ב"ד שאף אם בתחילה כתב לה שדה זו בכתובה היה לנו לומר שלא תגבה הואיל ונסתחפה לכן כתב דתנאי ב"ד הוא על כל נכסיו וק"ל. ואין לומר שבנדון דידן אפי' הוה כאפותיקי מפורש מ"מ הלא נמצא שאינו של האלמנה וא"כ חוזר עליה כמו שכתבו שם התוספות אין לומר כן חדא שהרי הבית היה שלה בכתובתה והשר היה לו חוב על בעלה א"כ הוה כבעל חוב מוקדם שאינו חוזר עליה לכ"ע כמו שכתב ר' ירוחם בנתיב ו' ח"ג ועוד הלא כתב שם בשם הרמב"ן שאפי' באינו שלו אינו חוזר עליו דהוה כמו מכרו שלא שאחריות עכ"ל. והנה בנדון דידן דלא הוה רק נדוניא ליכא מאן דפליג וק"ל. וגם אין לומר שחזרה הבית כי אין שייך יאוש דקרקע אינו נגזלת כי לא היה גזילה אלא חוב גמור. ומה שבא בשאילה שקנו אח"כ בזול בזה יש לעיין כי דין הקונה בית מגוי שלקח מישראל בחוב שצריך ליתן לאותו שהיה הבית עוד רביעית מסך שקנה כי חז"ל אמרו שמוזיל כ"כ לגבי הקונה בזה ראוי ליתן לו לפי ערך חלקו המגיע לו וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |