שו"ת שארית יוסף/יט
|
< הקודם · הבא > |
יט) זאת השבתי למהר"ר אליעזר שבא ממצרי' ונעשה אב"ד בק"ק פאזנא על תשובת שהשיב וכינויו ליזר, ושם האחד אליעזר אלהי אבי יהיה בעזרו:
ברם הוא לי זר. אכן על ידי שמוכתר בזיר. הוא נודע ומשזר וכו' אחר פרי ס' השבח והשררה אבא בקצרה מ"מ פעמים באורך. כפי שהענין יצטרך ואהיה כנושא ונותן בענין שבא לידי תשובה ממכ"ת על שאלה קטנה שנשאלה למכ"ת על שמי. וזה נוסח מה שנתבקש ממכ"ת לכתו' ולחתום וז"ל בהיות שהלכה רווחה בישראל שאין לתלמיד לתפוס ישיבה ולקבוע לעצמו במקום רבו וק"ו לתלמיד תלמידו לכן אנו ח"מ גוזרים על תלמידיו וק"ו לתלמידי תלמידיו לבל יהרסו ולא יתפסו ישיבה אפי' תוך ג' פרסאות לדירתו וכדי שלא יפול דין תורה ארצה ח"ו כתבנו וחתמנו כך נוסח מה שנתבקש ממכ"ת לחתום. ע"כ הבקשה: ומ"כ השיב וז"ל בשאילה הזאת נ"ל שהתלמידים של הגאון הם ראוים לקבוע ישיבה לעצמם שהרי אין הבקשה ממנו להשיב אלא מפני הכבוד כו'. עד שהדבר רחוק בעיני להאמין כי תכונת השאילה הזאת לגאון ההוא שהרי אתה אומר הלכה רווחה בישראל והריוח הזה הוא בין הדבקים הוא בבל יראה רק בהרמב"ם ז"ל שקביעת ישיבה במקום רבו הוי בכלל חולק על רבו ואחרי הרמב"ם נמשכו קצת אחרונים ואדרבה הרמ"ך תמה על הרמב"ם ז"ל באמרו שלא ידע מניין לו זה לומר שקביע' ישיבה במקום רבו הוה בכלל חולק עם רבו והדין עם הרמ"ך ז"ל דכיון שאין לו איסור חולק על רבו אלא ממה שנ' בקרח לא עלינו תלונותיכם כי אם על ה' לא מצאנו בקרח שקבע ישיבה ללמוד תורה אבל אדרבא לבטל תורה כמו שאחז"ל שהיה אומר טלית שכולה תכלת כו' ולפיכך קראו חז"ל מחלוקת שלא לש"ש כו'. עכ"ל מ"כ. והנה אהובי תמהני איך מ"כ מניח דברי הרמב"ם אשר אחריו נמשכים בני מזרח ודברי הטור י"ד אשר אחריו נמשכים על הרוב בני מערב ברוב הדינים שפסקו שקביעת ישיבה הנה בכלל חולק על רבו ומ"כ תופס דברי מהר"ך שהוא יחיד כנגדם לפסוק כמותו. ועוד הלא גם מהר"ך בעצמו יכול להיות שאינו פליג אלא תמה שכתב מנין לו זה ויכול להיות דלא פליג כמו שמצינו בכתובות באדמון שאומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי וגם ר"ג אמר רואה אני את דברי אדמון וידוע שכל מקום ששנה ר"ג במשנתינו הלכה כמותו ובדין דאדמון פסקו התו' דלא כמותו וכן המרדכי פ' מי שמת מביא האלפסי ומפרש הטעם שאדמון אינו פליג וכן פסק הסמ"ג דלא כמותו וכתב בשם ר"ת הטעם לפי שאדמון אינו פליג וגם ר"ג שאמר רואה אני את דברי אדמון מפרש רואה שיש לתמוה אבל לא פליג ומ"כ פסק כנגד הרמב"ם והטור וגם מהרי"ק פסק שאסור להושיב ישיבה במקום רבו ומ"כ תפס דברי מהר"ך נגד כולם והוא בעצמו אינו אלא תמה וא"כ איני יודע על מה וסמך מ"כ בפסק הל"ז ואם מ"כ סמך על שהכריע מ"כ כמהר"ך דקרח לא תפס ישיבה והעיקר לימוד ממה שנאמר אצלו לא עלינו תלונותיכם כי על ה' כו' כנ"ל וקרח אדרבה ביטל ת"ת כנ"ל ועל זה סמך מ"כ אהו' סמך זה משענת קנה הרצוץ חדא שרא לי מ"כ כי מצודת הזכרון הטעה מ"כ כי דין החולק על רבו אין הגמ' דורש אותו מפסוק שהביא מ"כ דהיינו לא עלינו תלונותיכם הכתוב אצל קרח כי אם מפסוק של בהצותם על ה' שכתוב אצל דתן ואבירם בפ' פנחס ושם אינונזכר קרח כלל רק דתן ואבירם ולא מצאנו בדתן וכו' רק פלוגתא של תשתרר עלינו ועוד באם היה העניין בשביל ביטול תורה מנא לה לגמרא ללמוד דין של החולק על רבו כחולק על השכינה דילמא גם לחלוק מותר וכאן בשביל שרצו לבטל תורה לכך הוה על ה' אלא נר' שאין כאן טעם של ביטול תורה כלל וא"כ גם הכרעה זו אינ' במאזני צדק. וא"כ נראה לי שאמת שהלכה זו אינה בין הדביקים רק רווחה בישראל לפסוק כהרמב"ם וכטור ולא כמהר"ך שהוא יחיד וגם אינו רק תמה. וגם אין לדחות יודעים מפני אינו יודע ולכן אל יהא כ"כ רחוק למ"כ להאמין שתכונת הבקשה בשמי כי כל כי האי מילתא לימרו משמאי ועוד השיב מ"כ וז"ל ומה שכת' ק"ו לתלמידי תלמידיו אמת אין זה ק"ו בכל י"ג מדות אבל אדרבה אפי' להרמב"ם שאין התלמיד יכול לקבוע פשיטא שתלמיד של תלמוד יכול לקבוע שאין תלמיד חייב בכבוד רבו של רבו מידי דהוה אבן שאינו חייב בכבוד זקינו ולדעתך אתה השואל יהא אבידת רבו של רבו קודם לאבידת רבו רחמנא ליצלן מהאי דעתא ולכן איני מאמינך שיצאו הדברים האלו מפי הגאון עכ"ל. והנה אהובי תנאי שקלת מעלמא ובאת לדון מסברת הכרס הלא כתיב בספר שבולי הלקט ובית יוסף הביא אותו וז"ל אם יש לרב שלך רב במדינה והרב ההוא אינו חולק לו כבוד גם אתה אינך צריך לעמוד מפניו. עוד כתב וז"ל אבל בהא איכא לספוקי היכא שמהרב של רבך לא למדת אם תוכל להעביר כבוד רבך מפני כבודו עכ"ל הרי בפי' שכבוד רבו של רבו אפי' שלא למד לפניו כלל גדול מכבוד רבו שהרי אין להסתפק רק אם יכול לכבד גם רבו או רבו של רבו לבד. וכשלמד ג"כ קצת לפניו יש לדחות רבו ולא לכבדו בפניו. ונראה ראיה קצת שאמרו בגמרא האב אומר השקיני מים ואמו אמרה השקיני מים מניח אני אמי שאני והיא חייבין בכבודו וה"ה לרבו של רבו ואל תשיביני מאביו ואבי אביו שלשם אין לומר אני חיי' בכבודו שאין חייב בכבוד אבי אביו אבל ברבו של רבו שלפחות הוא חייב קצת בכבוד רבו של רבו מפני תורתו שייך לומר אני והוא חייבין בכבודו וק"ל סוף דבר מבואר שגדול כבוד רבו של רבו מרבו. וא"כ הוא ק"ו שאין עליו פירכ' והוא מי"ג מידות ולא עלי תלונות מר אלא על הרב בעל שיבולי הלקט לכן רחמנא ליצלן מיצר הרע ולא ליצלן מהאי דעתא כמו שכתב מר. עוד כתב מ"כ וז"ל ועוד אודיעך שלא אמרו שתלמיד אסור לקבוע ישיבה לעצמו אלא כשהוא תלמיד אבל לא אמרו כן בתלמוד חברו כו' עד ובזה יש ב' פי' לכן אין למנוע אא"כ תרוייהו איתנהו דרוב חכמתו ממנו כפי' האחד וגם לא הגיע לסוף להיות חבר כפי' השני שמן הספק אין למנוע ת"ת דספק דאורייתא לחומרא עכ"ל. אהובי תמיהני הלא אף אם מחלוקת בדבר מ"מ מנ"ל למכ"ת לפסוק בפשיטות נגד התוס' שהרי בכל מקום הלכה כאלפסי אם לא במקום שחולקים עליו התוספות וכל הבתראים נמשכים אחריהם וגם הרא"ש אשר אנו נגררים אחריהם תרצו דהא דחוץ לג' פרסאות אסור איירי בתלמוד גמור והא דמשמע דחוץ לג' פרסאות מותר איירי בתלמיד חבר אבל תוך ג' פרסאות אפי' תלמיד חבר אסור וגם הב"י כתב וכיוצא בזה כתבו הגהות מיימו' בפ"ה מהלכות ת"ת בשם הר"מ עכ"ל. ואף כי אותיות הגהות אינה בדפוס מיימוני שלפנינו אולי מצאה בספרים ישנים וא"כ למה מ"כ פוסק בפשיטות דלא כמותם ואף כי המרדכי פרק הדר (דף רכ"ה ע"ג) מתרץ בשם ריב"א בענין אחר דמשמע שאינו סובר תירוץ הנ"ל שחלק בין תלמיד חבר מ"מ אין מוכרח דפליג על תירוץ הנ"ל די"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא וכלם אמת והלכה וכזה מצינו באמוראים פרק דם חטאת אותה פרט לתרומה ומפרש אביי ואחר כך רבא פי' אחר ואח"כ עולא פי' אחר ופסק בסמ"ג מצות לא תעשה ע"ז שכולם אמת והלכה ואין לומר דווקא באמוראים אבל בפוסקים אחרונים היה להם לפרש שסוברים שני תירוצים ששניהם כהלכה אין לומר כן שהרי בפסקי מהרא"י (סי' שכ"א) כתב וז"ל ועוד תירצו בע"א משמע קצת דלא סבירא להו וכו' עד אמנם י"ל כו' ולא פליגי אהדדי וכה"ג איתא באשיר"י פרק הפרה אהא דנזקקים לתובע תחלה עכ"ל. א"כ יכול להיות שגם המרדכי אינו חולק ושניהם אמת והלכה ואף אם משמעות שהרמב"ם פליג מ"מ ידוע שאנו נגררים אחר התוס' וכ"ש כשרבים מסכימים כנ"ל. ועוד שהם כתבו הדין בפי' והמיימון לא פי' דבריו כ"כ שיש לתרץ דבריו קצת ומ"כ כתב כאילו ליכא אפילו פלוגתא וידוע שמ"כ טעה כאן ג"כ בשיקול הדעת כי סוגית דעלמא לפסוק כתוס' ואשיר"י. ועוד כתב מ"כ וספק דאורייתא לחומרא ולכן אין למחות אם לא שיהיה אסור לב' פירושים של תלמיד חבר. הנה אפי' על ספק ספיקא העמדת הדבר לחומרא חדא דשמא הלכה כתוס' ואשיר"י דאפילו תלמיד חבר אסור והוא ספק א' וספק השנית של ב' הפי' כשניהם לחומרא אבל מה לי להאריך בזה כי לא די שחומרא דאתי לידי קולא אלא אפי' בתחילה קולא ולא לחומרא באשר ידוע שבעו"ה עומדים חכמים בעיניהם אשר לא שמשו אפי' חצי צרכם תופסים ישיבה בהרצאת דמים ולא רע לי לבד על הפשטים שמעוותים ושבשתא כיון דעל על אלא מתוך שנעשו ראש בא לפניהם איסור והיתר ודינים ומתוך הבושה פוסקים אפי' איסור והיתר בדברי חלומות שהולכין אחר הפה הלזה יקרא חומרא ומ"כ יסכים על זה הכזה יאחז צדיק דרכו. זאת ועוד אחרת כתב מ"כ וז"ל ועוד אומר לך שאפי' בענין שאסור לקבוע אינו אסור רק בשקובע בלי שאילת רשות מרבו אבל אם חושש לכבוד רבו ומבקש רשות ורבו מסרהב הרי רבו מונע ממנו טוב כו' עד וקרוב אני לומר שאם רבו מסרהב אין לשמוע לו והראיה ממהרא"י ז"ל גבי תלמיד שרוצה לילך ללמוד ואביו מוחה בידו כו' עכ"ל, אהובי ידוע אפי' לדרדקי דבי רב שאין להביא ראיה מאב לרבו וק"ו לרבו של רבו כנ"ל וגם אין הנדון דומה ואם כן עיקר סמך מ"כ על הסברא שקרובה למ"כ לומר אבל דבר תמוה שיעלה על הדעת שמה שאסור לעשות בסתמא כשאינו יודע אם הרב יקפיד אם לאו וכשהרב מגלה דעתו ומוחה בו יהא מותר סברא כזו מרפסא איגרא תקשה הגע עצמך אם כן היה הרב מוכרח להתיר לו ואם מפני שנהג בו כבוד לשאול ממנו רשות הלא אדרבה הוא חוכא וטלולא ואין זה כבוד אלא קלון שהרי מוכרח וההכרח לא ישובח ועוד אם כן יש להקשות על התוספות והרא"ש והגהת מיימוני שתירצו וחילקו בין נטילת רשות ללא נטל רשות ליחלקו מינ' וביה בין תבע רשות ללא תבע רשות אף אם לא נתן הרב רשות לכן אהו' לפי הנר' קרוב זה ראוי להתרחק אכן מעלה עשן קא חזינא הכא וכמו שהוגד לי גם כן איך מ"כ היה כועס ומתרעם על שלא כתבתי למ"כ בעצמי ואם כן כל הנ"ל אין חידוש דלא עדיף מ"כ ממרע"ה ואולי תעשה גם כן עוד כמרע"ה כדכתיב וייטב בעיניו כפי' רש"י הודה ולא בוש וכו' אבל באמת לא היה בכאן מקום לכעוס כי כוונתי היתה הואיל וכתב מהרא"י וז"ל אף כי אין דרכי להשיב אם לא שהובררתי מרצון בעלי דינים או דייניהון עכ"ל. לכן אמרתי באולי לא ישוב לי מ"כ ונתתי לשאול ע"י אחר כי אני צד אחד ואף כי מהרא"י כתב זה בדיני ממונות מ"מ אמרתי אולי מ"כ לא יחלק. זהו כונתי ולא משום הרהור גסות כמו שעלה על דעת מ"כ גם תחלת פי דברי מ"כ אין בקשתו ממני להשיב אלא מפני הכבוד עכ"ל דנתני ג"כ כאלו אני מכת גסי הרוח הרודפים אחר הכבוד חלילה לזרעא דאבא והואיל ואמרו חז"ל שרי לי' לאיניש לאודועי באתרא דלא ידעו ליה לכן אומר שידוע לכל באי שערי שאין בי תהלה לאל אפילו אחד משמנה שבשמינית וגם אני נוטה לקצה השני הנוטה לצד שפלות עד בוש רק שמניעה הישיבות הוא מטעמים הנ"ל וכאשר כתב מ"כ בעצמו בסוף. וחן חן למ"כ שצדד וכתב שראויים לנדות אף כי לא הייתי צריך לזה שכבר נענעו לי ראש. אהובי אם העתרתי על מ"כ איזה דברים אגב שטפי ומרוצת הלשון אל ירע בעיניך כי הוא אצלי ע"ד לא יבושו כי ידברו אויבים בשער ובאם יבא דבריך אלי וכבדוך ושלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |