שו"ת רדב"ז/ב'רנט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת על ראובן שבא מארץ אשכנז לירושלים ונשא אשה וחלה וכתב גט לאשתו לפי שהיו לו אחים ומת ונפל מחלוקת בין החכמים על הגט ונשארה האשה בחזקת שלא נתגרשה אחר ימים באו עדים כשרים והעידו שראובן זה היה לו בת גדולה כשיצא מאשכנז. יורה המורה אם האשה מותרת להנשא:
תשובה אשה זו מותרת להנשא באין מחלוקת דאסיקנא בגמ' לשמא מת לא חיישינן ומוקמינן לבת בחזקת חיות בשעה שמת אביה כדאיתא בפרק כל הגט וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות יבום ואין להקשות אם איתא שהיה לראובן בת למה היה צריך גט דאיכא למימר שמא לא ידעו שהיה לו בת כיון שבא מארץ מרחק איך הדברים נודעים ונמצא חזקה בטעות וכי תימא אי אינהו לא ידעי איהו מיהא ידע שיש לו בת ולמה כתב לה גט יש לומר שמא מטורף היה או לא היה בקי בדין או שמא חשש דילמא יבאו עדים שמתה הבת מקודם ותשאר זקוקה ליבום ורצה לסלקה מכל ספק וכיון דקי"ל דלא חיישינן לשמא מת לא חיישינן לה ומותרת לינשא. אח"כ באת אשה והעידה שאחר שמת ראובן והלכה השמועה לשם לארץ אשכנז שאלה את אחת מקרובותיה על אודות בתו של ראובן ואמרה טובה היא ונשואה וילדה בת וראובן זה היה בן גדולים ואביו מפורסם בחכמה וגדולה והכל מכירים אותו ולדעת האומרים שכל עדות שכשר באשה לומר שמת בעלה הוא כשר ליבמה לומר שיש לבעלה זרע וכן דעת הרמב"ם פ"ג מהלכות יבום וכן דעת בעל המאור וכן הכריע הרשב"א ז"ל וכן הכריע בעל מ"מ ואני אומר שהדברים ק"ו אם האמינו פסולי עדות בערוה החמורה לא נקל ביבמה לשוק הקלה שאין איסורה אלא בלאו דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. ותו דהכא נמי גבי יבמה איכא טעמא דאשה דייקא ומנסבא הילכך בעדות אשה זו לבדה מותרת לדעת כל הני רבוותא אבל תרעא כיון דרווח רווח ואפילו לדעת החולקים אשה זו מותרת דהא איכא תרי סהדי שהיה לראובן בת ולמיתה לא חיישינן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |