שו"ת רדב"ז/ב'רמב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת על אשה אלמנה שבאת מארץ מרחק והיו בידיה נכסים וקנתה קרקע בירושלם וצותה מחמת מיתה שיקחו הקהל חצי עזבונה ומינתה אפטרופוס על החצי כשיבא היורש שלה יתנוהו לו ואחר זמן בא היורש ואומר שאין במתנה זו כלום כיון שלא נשבעה על כתובתה הכל הוא בחזקת הבעל:
תשובה לכאורה היה נראה לומר שהדין עם היורש דקי"ל הנפרעת מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וקי"ל נמי אין אדם מוריש לבניו ממון שחייב עליו שבועה כדאיתא פרק כל הנשבעין רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכתבוה כל הפוסקים וכתב הרשב"א בתשובה שלא ראה בזה חולק וכתב הרא"ש כלל חמשים שהבכור נוטל בה פי שנים לפי שהכל בחזקת יורשי הבעל. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח שאין הדברים אמורים אלא במנה במאתים ותוספת הנקראים כתובה סתם אבל נכסי צ"ב או מה שייחד לה בעלה כיון שגובה מהם כתובתה בלא שבועה או מכל הבא מחמתן כדאיתא פרק אע"פ וכתבה הרמב"ם פי"ו מהלכות אישות וכ"ש נכסי מלוג וכיון שנוטלתן בלא שבועה הרי לא נתחייבה שבועה ליתומים שהרי אינה נפרעת מנכסי יתומים אלא שלה היא נוטלת דאי לא תימא הכי נמצא הבעל יורש את אשתו והוא בקבר ובכל אלו הנכסים מתנתה בהם מתנה אפילו שלא נתבעה וכן יורשיה יורשים אותם ובשאר נכסים יש חילוק שאם הם נכסים ידועים לבעל שלא היה לה אפשרות לגבות אותם בכתובתה אלא בשבועה אין מתנתה בהם מתנה ולא יורשיה יורשים איתם כיון שמתה ולא נשבעה אין אדם מוריש שבועה לבניו. ואם היו נכסים שאינם ידועים לא לבעל ולא לאשה יש חלוק אם היתה דרה עם היתומים ואינה חלוקה מהם בעסתה והרי הם בחזקת היתומים ולא היתה יכולה לגבות אותם אלא בשבועה וכיון שמתה ולא נשבעה אין מתנתה בהם כלום ולא יורשיה יורשים אותה אבל אם היתה חלוק' מהם בעסתה בנ"ד שהיורשים בקצה המערב והיא בירושלם דמציא למימר מעסתי קמצתי הרי הם בחזקתה ואפילו הוא ממון רב דכתיב וקובץ על יד ירבה וכן היא הסכמת רוב הפוסקים ועל יורשי הבעל להביא ראיה שהוא ממון מורישן ולא שייך הכא שבועה שהרי היא מוחזקת בשלה ואין זו נפרעת מנכסי יתומים ויכולה נמי לומר מנדונייתי הם וכל זה מבואר בחזקת הבתים וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות נחלות וז"ל וכן אלמנה שהיתה נושאת ונותנת וכו' ואם יש לה נדוניא ואמרה מנדונייתי לקחתי נאמנת וכו' בד"א באחים ובאלמנה שאינם חלוקים בעסתן אבל אם היו חלוקים בעסתן שמא מעסתה קימצה ועל האחין להביא ראיה וכו'. וכי אם מת זה הנושא והנותן בתוך הבית על האחין להביא ראיה אע"פ שלא היו חלוקים בעסתן א"כ בנ"ד דאית בה תרתי שהיו חלוקין בעסתן. ותו שכבר מתה והנכסים היו בחזקתה מתנתה בהם מתנה ועל היורש להביא ראיה שלא נשבעה ושאלו הנכסים שנתנה היו משל הבעל ואם לא יביא ראיה הרי הם בחזקת מקבלי המתנה או בחזקת יורשיה דקי"ל טוענין ליורש כל מאי דמצי אבוהון למטען והיא היתה יכולה לומר נכסי מלוג הם או נכסי נדונייתי הם או מעסתי קמצתי*):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |