שו"ת רדב"ז/ב'רכ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
עוד על הענין. כבר נשאלתי עליה והעליתי שהיא מגורשת גמורה וגובה כתובתה ונתתי בה שני טעמים חדא דאין אונס בגטין והוי אונסא דשכיח והוה ליה לאתנויי. ותו שהרי האמינה עליו כשני עדים כשרים שלא בא ולא פייס. ועתה הגיע אלי קונדרס אחר לא נודע לי מחברו והוא מתחזק לומר שהגט אינו גט בראיות חלושות קלושות שדופות קדים וגמרתי בדעתי שלא להשיב עליהם לפי שראיתי בסוף דבריו וז"ל האל"הי אלו אמרה מורה לא צייתנא ליה יען כי לא עלה על לב אדם דבר זה מעולם עכ"ל. והרי נשבע לעבור על דברי תורה ולא חס על נפשו שמא יורוהו המורים בחיצי גמרתם ויכוה בגחלתם גם כי ראיתי בא החלום ברוב ענין ואני דרכי לקצר הדברים כאשר ראיתם בתשובתי הראשונה. כתב משנה שלימה שנינו בפרק מי שאחזו דתנו התם הרי זה גטיך וכו' מזה הלשון נראה. שלא הורגל בתלמוד דלא אמרינן משנה שלימה אלא בדבר שהוא מבואר ממש ולדעתו אסרה היא. ותו דכתב דתנן התם ואחר שכתב שנינו בפרק מי שאחזו מה צריך לומר דתנן התם ואע"ג שאין דרכו לחטט אחר הדברים שאינם עיקר בשאלה כתבתי זה לפי שהבנתי ממנו שאין זה החכם רגיל בתלמוד יהיה מי שיהיה. כתב מזה נראה דלאו דוקא ראיית פנים ממש אלא כל ששהה שלשים יום ולא בא אצלה דאי לא תימא הכי לימא הואיל וכסתה פניה ולא ראתה אותו הרי זה גט ויחוד מאן דכר שמיה אלאו לאו ש"מ שאעפ"י שכסתה פניה ממנו הואיל והעכבה באה מצדה לא כלום הוא ע"כ. ותמהתי וכי אפשר ליחוד בלא ראיית פנים והא דלא תני הואיל ועבר מכנגד פניה שלשים יום משום גט ישן כדאיתא בברייתא ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וזה פשוט ולא ידענא היכי הוה מצי למיתני הואיל וכסתה פניה ותנא איירי בכל הנשים שהן חפצות בבעליהן ואינן מעלימות פניהן מהם הילכך. ע"כ פשטה דמתני' פניה ממש כדאמר ר' יוחנן פניך ממש ואפי' לפי מה שהבין הוא ולא בא אצלה אצלה ממש משמע דכתיב לשכב עמה להיות אצלה וכל לשון אצל הנזכר בכתוב ובדברי רז"ל סמוך משמע ומ"מ לישנא דמתני' יראה פניה משמע דומיא דפניה דרב הונא ולא שיבא אל העיר אשר היא יושבת בה דאין כאן לא פניה ולא אצלה וכי היכי דאתראה בפני ב"ד הוי ראיית ב"ד ולא שיבא אל העיר פניה נמי שיראה פניה נמי משמע והרי לא ראה פניה ולא בא אצלה. עוד כתב דבגמ' פריך והא לא עבר ומשני אמר רב הונא וכו' ואם כשבא בתוך הזמן והיא כסתה פניה ממנו היא מגורשת מאי דוחקיה לשנויי פניך תשמיש וכו' לישני ליה הכא במאי עסקינן כשהסתירה פניה ממנו וכו' ואזיל לשטתיה ואיך יתרץ ויעמיד המשנה באשה שאינה חפצה בבעלה ושאר הנשים לא ידענו מה דינם. ותו איך נפרש המשנה שלא כברייתא דתניא כותיה דר' יוחנן ותו אכתי הוה קשיא לן מי קתני מגורשת הרי זה גט קתני. כתב עוד והנה פסקו הפוסקים כר' יוחנן וכו' עד ליפלוג וליתני בדידה וכו' עד שלא נתיחד עמה הוי גט ע"כ. כל זה פיטומי מילי שאם דעתו להקשות קושיא זו על המשנה ועל התלמוד כבר הקשה אותה לעיל ואם דעתו להקשות על הפוסקים וכי הפוסק יש לו לשנות מדברי ר' יוחנן וזה המעיין לא שת לבו מה בין חלוק כללי לחלוק פרטי ועוד יש בידינו כלל שאין לנו לפסוק דין מדהוה ליה למימר הכי ואמר הכי כי שמא לא ידענו טעמו של התנא או של האמורא אם לא שידקדקו הם בהדיא הכי וכ"ש בנ"ד דאיכא טעמא רבה דלא הוה ליה לפלוגי באשה שאינה חפצה בבעלה אלא מחלק בכל סתם נשים וזה מבואר אפי' למתחילים וכל האומר בכיוצא בזה ליפלוג וליתני בדידה אינו בקי בדרכי התלמוד. כתב עוד דאונסא דאתי מחמתה לא קביל עליה ע"כ. ראיתי כל הקונדרס בנוי על עיקר זה דומה לעגולה מחשבית הסובבת על נקודת האפס המוחלט ולכן שונה וחוזר ושונה אותו כמה פעמים והרי הבעל לא קבל עליו אונס כלל כדי שנאמר אונסא דעלמא קבל עליה אונסא דאתי מחמתה לא קביל עליה אלא אנן הוא דאמרינן אין אונס בגיטין ומה לי אי אתי מעלמא או מחמתה אין הדבר תלוי אלא אם הוא אונסא דשכיח ולא שכיח דהוה ליה לאתנויי וכיון דלא התנה גמר וגירש ואי הוי אונסא דלא שכיח לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולא הוה ליה לאתנויי ואפי' לפי שטתו אני רואה שקבל עליו אונסא דאתי מחמתה שהרי האמינה לומר שלא פייס היש לך אונס גדול מזה שאינה רוצה להתפייס ואפ"ה קבלו עליו שאם תאמר שלא נתפייסה יהא גט ומאחר שאתה מודה שהיה צריך להתנות שאם לא תתפייס בדבר שדרך בנות ישראל להתפייס לא יהא גט כך היה צריך להתנות אם תסתיר פניה ממני כדי שלא אוכל לפייס לא יהא גט וכיון שלא התנה גמר ותלה הגט בדידה וגירש וכ"ת דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שתסתיר פניה ממנו ולא יוכל לקיים תנאו והוי אונסא דלא שכיח כבר כתבתי באותה תשובה דשכיח הוא כיון שיכולה להסתיר פניה ממנו מילתא דשכיח הוא ואפי' תימא דשכיח ולא שכיח אפילו בכה"ג אמרינן אין אונס בגיטין ולא הוציאו מזה הכלל אלא נפל מן הגג או אכלו ארי ועתה מתוך לשון התנאי למדתי שהוא מילתא דשכיח שהרי התנה עליה כל זמן שאעבור מנגד פניך ג' שנים רצופות היש לך קטטה ושנאה גדולה מזו שרוצה לעגנה ג' שנים וצערא דגופה לא מחלה והוי ליה לאסוקי אדעתיה דמתוך שנאה זו תסתיר פניה ממנו דשוב אינה חפצה בו והוה ליה לאתנויי דשכיח ושכיח הוא. עוד כתב ולישנא דתנאיה דייק דהא שלא אעבור מכנגד פניך קתני משמע שלא יעבור הוא מכנגד פניה אם תזמין עצמה לכך אבל אם היא תסתיר פניה ממנו לא הוי גיטא דהא בדידיה תליא מילתא ע"כ. משמעות זה אינו כן אלא הכי משמע ע"מ שכל זמן שאעבור מכנגד פניך ולא אפייסך (והא) [יהא] גט והרי לא נתפייסה תדע דהכי הוא דאמר לבסוף והאמינה עליו כשני עדים כשרים כל זמן שתאמר שלא בא ולא פייס ופיוס מאן דכר שמיה בתחלת התנאי שיחזור עליו הנאמנות אלא מאי אית לך למימר שהוא בכלל מה שאמר לה כל זמן שאעבור מכנגד פניך הרי שתלה בדידה ולא בדידיה והיינו דפריך תלמודא וליחוש שמא פייס אע"ג דלא הוזכר במשנה פיוס הא למדת שהכל תלוי בפיוסה והרי לא נתפייסה ולא רצתה להתפייס כיון שהסתירה פניה. וא"ת הרי כתב הר"ם בפי' המשנה וז"ל ומה שאמר היה הולך ובא ר"ל בזה שהוא גט כשר ואינו גט ישן ולא תתגרש בשום פנים עד שלא יהא מצוי במדינה שלשים יום רצופים ע"כ ומשמע שאם נמצא בעיר בתוך השלשים אע"פ שלא ראה פניה אינה מגורשת לא קשיא כלל דקושטא הוא אם לא האמינה עליו שלא פייס שאם היה הולך ובא חיישינן שמא פייס ואם לא היה מצוי במדינה שלשים יום רצופים ודאי לא פייס דאין אדם עשוי לבא בצנעא כל כך שאם בא היו רואין אותו בני אדם כך כתב הריא"ף בתשובה וכן כתב הר"ם ז"ל אבל בתר דמוקמי למתני' כגון שהאמינה עליו שלא פייס אפילו שבא לעיר מגורשת אם לא נתפייסה ועיין בה לפי שלא ירד זולתי לכונת הר"ם ועשה אותו חולק עם מה שנראה מפשט המשנה ועם הטור שכתב כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום שלא אראך וכו' ועם מה שנראה מפרש"י ז"ל ותמהתי איך אפשר לפרש בלשון המשנה הפך זה דא"כ הכי הוה ליה לאתנויי כל זמן שלא אבוא לעיר שלשים יום רצופים ומה לנו לתלות תנאו בראיית פניה אלא ודאי בראיית פניה ופיוסה תלוי התנאי והיינו דפריך וליחוש שמא פייס ובין אם היה בעיר או שלא היה בעיר חיישינן שמא פייס אם לא האמינה עליו ולדעת הריא"ף והרמב"ם אם לא היה בעיר לא חיישינן שמא בא ופייס. והוי יודע דאפילו אם תרצה לפרש בלשון המשנה כדעת החולק בנ"ד אי אפשר לפרש כן שהרי השוה פניה אל פני ב"ד בתנאו וכבר כתבתי זה למעלה ופשוט הוא. וז"ל הרשב"א עלה דמתני' ובנשואה נמי אי אמר נאמנת עלי שלא באתי ולא פייסתי אין חוששין לו דמעיקרא אדעתא דהכי גמר ויהיב לו דאי אמרה לא בא ולא פייס דלהוי גיטא מעליא ומבטל תנאו מעתה עכ"ל ולמדנו מדבריו כיון דמבטל תנאו אין חלוק בין עומדת לפניו ולא נתפייסה ובין הסתירה פניה ממנו דבדידה תלה תנאו ומבטלו מעתה. עוד כתב והתם פריך וליחוש שמא פייס ומשני וכו' ואם איתא דבהסתרת פניה נמי מהני ליפרוך וליחוש שמא ראה פניה ע"כ והנה זה המקשה שכח מה שכתב בסמוך בשם רש"י ז"ל כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה וכו' וא"כ היכי הוה מצי למפרך וליחוש שמא ראה פניה ואפילו ראה דילמא עדיין לא פייס קטטה שביניהם ולא נתיחד עמה שאין ראיית פניה גורם אלא הפיוס גורם וזה ברור. עוד כתב ופרש"י ז"ל כל זמן שאעבור מכנגד פניך כשאשתהה ל' יום עובר מכנגד פניך פי' אעבור לאו ממש אעבור אלא שהייה ומכנגד פניך אורחא דמילתא נקט ע"כ. ראה גם ראה כשדחק אותו לשון רש"י ז"ל עשה פירוש לפירושו וליתא חדא דלא הוה ליה לאסוקי למילתיה מכנגד פניך דמשמע שלא אראך אלא הוה ליה למימר כשאשתהה שלשים יום ותו לא דהוה משמע אם אשתהא בחוץ שלשים יום. ותו דע"כ אראה פניך ואפייס אותך קאמר מדפריך תלמודא שמא פייס. ותו כי היכי דאראה פניך דרב הונא לאו אורחא דמילתא הוא לרבי יוחנן נמי אראה פניך לאו אורחא דמילתא אלא דוקא הוא. עוד כתב ופי' כל זמן וכו' עד סוף דברי הרמב"ם הכל הוא הפך סברתו וקל להבין ולא ידעתי למה כתבו. עוד כתב תשובת הריא"ף ולמד ממנה ז"ל. הא קמן דמשום חומרת אשת איש מחמרינן כי היכי דלא ליפוק מינה חורבה ע"כ. והרי זה המורה מדמי מלתא למלתא ככותאי ואיברא דלא דמי דמי לא ידע בכל אלה דאית לן להחמיר משום חומרת אשת איש הנ"מ היכא דאיכא ספיקא דבהכי איירי הרב ז"ל שמא פייסה ומחל התנאי ונמצאת אשת איש ונפיק מינה חורבה אבל היכא דהאמינה עליו אין כאן ספק כלל כאשר כתבנו בשם הרשב"א שהרי הוא מבטל תנאו ומי יתן ויודיעני זה המורה אם אשה זו תתקדש לאחר אימא לאידך גרסא משום חומרת אשת איש ולדעתו לא תפסי קידושין ונמצא מקיל בחומרת אשת איש. עוד כתב וא"כ איך נאמר שהעכבה באה מצדה שהסתירה פניה ממנו וכו' כבר כתבתי שאין העכבה ממנה אלא ממנו שנתן אצבע בין שיניה שהאמינה עליו ונשבתי עוד כתב גירסת הרמב"ן ז"ל ואין זה ענין לנ"ד. עוד כתב דברי הטור שפירש שלא אראך הוי גט וכו' וכתב עליו אני אומר שתלה הענין בראייתו בה לאפוקי ממאן דאמר תשמיש ע"כ. וכי להכי איצטריך והלא אמרינן תניא כוותיה דרבי יוחנן ולמה הוצרך לאפוקי ממאן דאמר תשמיש אלא פשטא דלישנא דמתני' כתב ז"ל. עוד כתב ומ"מ אם עיכוב הראיה בא מצדה וכו' כבר כתבתי שזאת היא הנקודה אשר עליה תסוב העגולה ואין זה כלום כיון שהאמינה עליו ולשון הרשב"א הוי תשובתיה. עוד כתב תדע שיצא במאי דאמרינן בתלמודא דלא חיישינן שמא נתייחד עמה בינתיים ואי הכי ליפלוג וליתני בדידה בד"א כשלא ראה פניה וכו' מכאן למדתי שקושייתו כיוצא בזו שהקשה למעלה היא על הפוסק ולא אוכל להתאפק איך יקשה מי שהאיר עליו אור התלמוד שיחלק הפוסק חילוק שלא חלק אותו התנא ולא האמורא מדעתו ויניח מה שחלקו הם אין זה אלא בחור ברע ומאוס בטוב. עוד כתב לשון רבינו ירוחם שכתב אף על פי שבא אצלה הרי זה גט וכו' ולמד ממנו וז"ל הנה כתב בפירוש שבא אצלה להורות שאין קפידא על ראיית הפנים דרך העברה לבד רק על השהייה עם הראיה כל הזמן ההוא ע"כ. ולא ידעתי מי הגיד לו דראיית הפנים לבד דרך העברה והלא עיקר התנאי שיראה אותה ויפייסנה כאשר כתבתי כמה פעמים וכבר כתבתי דלשון אצלה משמע עמה וחיישינן שמא פייס והנה ראיתי שעתה הודה ולא בוש שאין פירש כנגד פניך שיבא לעיר אשר היא יושבת בה שהרי כתב שהקפידא היא על השהייה עם הראיה והאמת הברור שאין חילוק בין מה שכתב הטור למה שכתב רבינו ירוחם שהכוונה היא שיבא אצלה לראות פניה ולפייס אותה וכיון שלא נתפייסה והוא האמינה אין חוששין לו. עוד כתב וכאן הואיל והאמינה עליו כשני עדים בזה יפה כחה יותר מן העדים שהרי האמינה אף על העדים וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן שנ"ח ואיברא אם נראה לפני ב"ד אין בנאמנותה שום ממשות שהרי על העדים האמונה ולא על הב"ד והוא עומד וצווח וכו' ואתה המעיין ראה אם יש ממשות בדברים אלו ואפילו לפי דבריו שלא האמינה על ב"ד נהי שב"ד יודעים שבא אבל כלום יודעים שפייס אדרבה הם יודעים שלא פייס והוא האמינה עליו ובעקר הדין אני אומר שעל ב"ד נמי האמינה וכן נראה ממה שכתב ריב"ש וז"ל אבל אי הימנה בפירוש כנגד עדים נאמנת היא אפילו באו עדים דהא הימנה והוי כאלו אמר יהא גט אפילו אם באתי כל שתאמר היא שלא באתי ע"כ. הרי שהדבר תלוי בדבורה אפילו שהדבר ברור שבא וכן כתב הסמ"ג שאפילו באתי אם תאמר שלא באתי יהיה הגט גט ע"כ ומנא אמינא לה דגרסי פ' שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנית לי כבי תרי כל אימת דאמרה לא פרענא אזל פרעיה באנפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה מתקיף לה. רב הונא בריה דרב יהושע כי אזלינן בתר רוב דעות הנ"מ לענין אומדנא דכמה דנפישי בקיאי טפי אבל לענין עדות תרי כמאה ומאה כתרי והכי הלכתא והרי בי תלתא בי דינא הוו לכל מילי והא ידעי דפרעיה אלא ודאי כל היכא דהימניה כבי תרי לא שנא תרי דעלמא או ב"ד של שלשה איהו דאפסיד אנפשיה דהימניה הכא נמי לא שנא כיון שהאמינה כל זמן שתאמר שלא בא לא שנא עדים ולא שנא ב"ד בדידה תלה הגירושין ומינה אתה למד שאפילו הסתירה פניה מגורשת דבדידה תלה הגירושין כיון שלא התנה וכבר כתבתי שאפי' לפי שטתו הרי לא ראו ב"ד ולא ידעו שנתפייסה. עוד כתב ואם קטטה היתה בינו לבינה לא היה לו להעלות על לב כי מה שהתנה להנאתה שלא לעגנה יהיה סבה להפוך עליו משפט ללענה ע"כ והיה מקום לסברא זו אם היה מקצר זמן עיגונא אבל כיון שהאריך עליו שלש שנים הוסיף קטטה על קטטה והוה ליה לאסוקיה על דעתיה ולאתנויי וכ"ש בנ"ד שהרי האמינה. עוד כתב והנה רבינו האיי ז"ל כתב הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ק"ק זוז ולא רצה לקבלם ונתנתם לו בע"כ הוי גט ואילו היה מקום להסתיר פניו שלא תתן לו מאומה ולפשוט לו את הרגל מי מעכב על ידו אלא לאו ש"מ דאונסא דאתי מחמתיה לא קבלה עלה ובנ"ד אונס דאתי מחמתה לא קביל עליה ע"כ. וחיי ראשי מכאן יש ראיה להפך דהא לכ"ע אם לא נתנה לו לא קיים תנאה ולא הוי גט ואמאי לימא הריני מזומנת לקיים תנאי והרי המעות דאונסא דאתי מחמתיה לא קבילה עלה ואמאי בעיא נתינה ממש ולא ידעתי מי הגיד לו שאם רצה לפשוט לה הרגל באופן שלא תקיים תנאה לא יועיל אלא שלא רצה להיות גולה ממקומו וע"כ לא פליגי אלא בנתינה בע"כ אי הויא נתינה או לא אבל בלא נתינה כ"ע מודו דלא קיים תנאה ואינה מגורשת בנ"ד נמי כיון שלא קיים תנאו ופייסה באיזה דרך שיהיה הרי היא מגורשת ודע שאין דינו של הגאון מוסכם שיש פוסקים שהוא ספק מגורשת כיון דהויא פלוגתא דלישני בגמרא והרמב"ם כתב שהגט פסול ואזיל בשטת הגאון אלא שחשש לחומרת אשת איש כיון דאיכא תרי לישני ולפי שאין זה מענין נ"ד לא אאריך בו דלכ"ע נתינה בעינן ואם אתכסי עד שעברו ל' יום לא הוי גט ולקמן נאריך בזה. עוד כתב והנה הגט נתן בע"מ וג"כ זה אינו כפי מה שבא בשאלה שהרי אמר לה והרי את מגורשת ממני בו מעכשיו ומ"מ הכי קי"ל שכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכל מה שכתב על זה עד ובגמרא פריך אינו ענין לנ"ד שהרי אין ראובן בא לבטל את התנאי אלא אומר אני רוצה לקיים תנאי אלא שאני אנוס שלא מצאתיה. עוד כתב ובגמרא פריך פשיטא ומשני מהו דתימא קפידא לא הוי לזרוזי אתי קמ"ל הכי פריך ומשני עלה דמתני' דקתני ע"מ שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום והוא הקשה על עצמו ואמאי לישני ליה לא צריכא דאתכסי מיניה עד לאחר שלשים יום מהו דתימא הואיל ועכובא מחמתיה ולא מחמתה והיא קיימה תנאה בתוך שלשים אלא שלא מצאתו ויונח המעות בב"ד ותהיה מגורשת ממנו קמ"ל דלא ומדלא משני הכי אלמא כסויא דיליה מהניא ליה שלא תהיה מגורשת הכא נמי לא שנא וכסויא דילה מהניא לה להיות מגורשת לא היא חדא דאם אמרו לבטל הגט דלא נפיק מינה חורבה יאמרו לקיים הגט להתיר א"א דנפיק מינה חורבה זו אינו ע"כ. ובקושיא אני מודה לו כאשר כתבתי לעיל דבעיא נתינה ואם פשט לו את הרגל אינה מגורשת. והתירוץ אינו כלום דלא אמרינן הכי אלא במילתא דהוי מדרבנן או בדבר שהוא ספק אבל בנ"ד אם קיים תנאו אינה מגורשת כלל ואם לא קיים תנאו מגורשת גמורה מן התורה וגם הוא הרגיש שאין תירוץ זה כלום ותירץ תירוץ אחר וז"ל ועוד אי משום הא לא איריא דהתם הוא מתנה עליה ע"מ שתתן לי מאתים זוז והיא אין בידה להתנות עליו יען כי האשה מתגרשת בע"כ מה שאין כן באיש שאינו מגרש אלא לרצונו ואע"ג דהוה לה לאסוקי אדעתה שיתכסה ממנה עד שיעברו הל' יום לא הוה מציא לאתנויי עליה אבל הכא לא מסיק אדעתיה וכו'. עד ואף אם נאמר וכו'. כל זה כנוי על הקדמתו שהוא סובר שנ"ד הוי מילתא דלא שכיח אבל האמת הוא דהוי מילתא דשכיח כיון שיש ביניהם קטטה והוא הוסיף לה קטטה כאשר כתבנו למעלה כמה פעמים וכיון שהתירוצים לא עלו א"כ יש ראיה גמורה לנ"ד כי היכי אם נתכסה הוא אע"פ שהיא צווחת לקיים תנאה לא הוי גט הכי נמי אם הסתירה פניה היא והוא צווח לקיים תנאו אין שומעין לו והוי גט דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי. עוד כתב ואף אם נאמר דהוי אונס דמסיק אדעתיה והוה ליה לאתנויי וכו' מ"מ משום חומרת א"א אית לן למימר דהו"ל כאלו התנה עליה כן בפירוש ע"כ. כבר כתבתי למעלה דלא אמרינן משום חומרת א"א אלא בדבר שהוא מדרבנן או בדבר שהוא ספק ותו דחומרא דאתי לידי קולא היא אם תקבל קדושין מאחר ולא אזלינן בתר אומדן בגטין ומי ישמע לו להוסיף או לגרוע מדברי הבעל וכל העושה כן מרבה ממזריים בישראל עוד כתב והדברים מוכיחין מצד עצמן וכו' עד כי לא האמין לה. תמהתי על פותח ס' יכתוב שלא תלה התנאי בידה שאם תעבור מלפניו ל' יום וכי מי הוא המפייס הבעל הוא המפייס ולא האשה וא"כ איך יתנה שלא תעבור מכנגד פניו והיא המתפייסת וכבר ביררנו למעלה דבכלל שלא אעבור מכנגד פניך הוא הפיוס מדפריך תלמודא וליחוש שמא פייס ומה שכתב כי לא האמין לה והדברים מוכיחים שהאמין לה שהרי האמינה כשני עדים כשרים ותלה הגירושין בידה ובטל תנאו כאשר הוכחנו מדברי הרשב"א והסמ"ג והריב"ש. עוד כתב ודמיא לההיא דתנן במסכת ערכין בראשונה היה נטמן יום י"ב וכו' והביא כל אותה סוגיא שבפרק מי שאחזו ומה שכתבו התוס' ואומר ר"י די"ל דכיון דאמר לה הרי זה גטיך על מנת שתתני לי מאתים זוד תלה הדבר בדעתה ועליו לקבלם והוי כמו בית בבתי ערי חומה וקמ"ל דאפ"ה בעל כרחיה לא הויא נתינה ע"כ ולמד מכאן ומעתה ק"ו לנדון דידן שהכל תלה בדעתו דקאמר הרי זה גיטך ע"מ שאעבור מכנגד פניך ל' יום ובא בתוך הזמן והיא הסתירה פניה ממנו לבל יעבור מכנגד פניה עד שיעברו כל הל' יום דלאו כלום הוא הואיל ולא תלה התנאי בדעתה ונתבטל הגט עכ"ל. וכבר כתבתי שזאת הנקודה אשר עליה תסוב כל העגונה ואינו אמת דכיון שהאמינה בדעתה תלה הגט ומ"מ אשא ואתן בראייתו כפי סברתו לפום לישנא קמא דתפיס עיקר והנה הוא הורה למעלה דכסויא דיליה מהניא ליה לשלא תהיה מגורשת ממנו ואמאי כי היכי דהתם היה חולש מעותיו ללשכה הכי נמי תניח המעות בב"ד ותהיה מגורשת אלא מאי אית למימר דהלל לא תיקן [אלא] בבתי ערי חומה אבל גבי גט דאיסורא הוא לא תיקן וכ"כ רש"י ז"ל מכלל דבעלמא לאו נתינה היא וגבי גט דאיסורא הוא לא תיקן הלל ע"כ. ולפום האי לישנא נתינה בע"כ לא נתינה וכ"ש אם נתכסה הבעל שלא תניח המעות בב"ד ואינה מגורשת ואפילו לפום אתקפתיה דרב פפא דאמר ודלמא כי איצטריך ליה לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בע"כ הויא נתינה וגבי גט נתינה בע"כ הויא נתינה דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא דלא ילפינן מתקנת הלל לגבי גט דאיסורא הוא ולא שייך לומר בה הפקר ב"ד הפקר והתוס' וכן הרשב"א העלו לתרץ קושית פשיטא דאפילו בדבר שתלה בדעת האשה נתינה בע"כ לא הויא נתינה הרי לך בהדיא דבין לרבא בין לרב פפא לפום האי לישנא לא ילפינן מתקנת הלל כלום ענין הגט דאיסורא הוא והתוס' לפום האי לישנא הקשו ותירצו מהו דתימא קמ"ל וא"כ איך יעלה על דעת מעיין ללמוד ממנה לנ"ד אלא שהוא מדמה מלתא למלתא ולא דמו כדכתיבנא לעיל. ואכתוב לך מה שתירץ הרשב"א בקושיא זו של התוס' לפי שיש ממנו סייעתא לנ"ד וז"ל עוד נראה לומר דאפילו למ"ד נתינה בעל כרחו שמה נתינה היינו דוקא שהנותן נפטר בנתינתו וזכה במה שבידו בקיום תנאו והיינו טעמא דגט והיינו טעמא דבית בבתי ערי חומה זכתה האשה בגט שבידה וזכה האיש בבית בקיום תנאם ע"כ. הילכך בנ"ד נמי זכתה האשה בגט שבידה דלא שייך למימר הכא פיוס בע"כ שמה פיוס כדאמרינן גבי נתינה וקל להבין ולפום לישנא בתרא דרבא נמי דאמר נתינה בע"כ הוי נתינה וכי אצטריך ליה להלל לתקוני שלא בפניו שמעינן דגבי גט דוקא נתינה אבל להניח בב"ד המעות לא הויא נתינה דאי לא תימא הכי עדיפא מינה הוה ליה למילף מתקנתא דהלל האומר לאשה הרי גטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונחבא מנחת המעות בב"ד וכ"ש נתינה בע"כ אלא ודאי מודה רבא דאין ללמוד מתקנת הלל לענין גט שהוא איסורא אלא הכי יליף מדתקן הלל בעלמא דאפילו שלא בפניו הויא נתינה מכלל דגבי גט נתינה מיהא בע"כ הוי נתינה דאי נתינה בעל כרחו לא הויא נתינה לא היה יכול לתקן דאפילו שלא בפניו תהיה נתינה אלא ודאי לשלח בפניו הוצרך לתקן הא למדת דלגבי גט לכ"ע נתינה מיהא בעיא ובנ"ד לא היה שם פיוס ופיוס בע"כ לא שייך כדכתיב' וכ"ש לפום אתקפתיה דרב פפא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה. כתב עוד ועם היות שבעל העיטור וכו' והעתיק כל לשון הרא"ש בפסקיו מה שכתב לפום לישנא קמא ולישנא בתרא והעלה מזו נראה דהסתרת פניה אחר שבא הוא בתוך הזמן לאו כלום הוא ע"כ ומפני שסייע סברתו מלישנא קמא דרבא מהדר לומר דהוי פלוגתא ומשום ספיקא אית לן להחמיר כאשר כתב בשם הרמב"ם ז"ל וחי נפשי אדרבא אם יש עליו קושיא מלישנא קמא דרבא יש ומ"מ לא ראיתי בכל לשון הרא"ש שנראה ממנו דהסתרת פניה לאו כלום הוא דמה שכתב וטוב להחמיר דבר ברור הוא כיון שהדבר ספק אצלו ראוי להחמיר וכן העלה הרשב"א כיון דלא איתברר לן אי הויא נתינה או לא הלכך לענין הגט דאיסורא הוא ספק איסורא לחומרא ולבסוף כתב דברי רבינו האי ואין הדברים אמורים אלא היכא דאיכא נתינה בע"כ שהדבר ספק אבל היכא דליכא נתינה כלל ליכא ספיקא והבו דלא לוסיף עלה ומהאי טעמא נמי ליכא ראיה ממה שכתב הרא"ש אלא הכא מיירי בדבר שהוא זקוק לקבל מחבירו וחבירו יש לו זכות בדבר אחר כנגדו כגון גט על תנאי דמאתים זוז ובתי ערי חומה עכ"ל דכולה סוגיין וכל מאי דאיתמר עלה לא איירי אלא בדאיכא נתינת מעות אע"ג דהוי בע"כ הויא נתינה ומספיקא אזלינן לחומרא. אבל היכא דליכא נתינה כגון שנחבא הבעל אינה מגורשת כלל. ומינה לנ"ד דליכא פיוס שהרי נחבאת האשה הרי הגט גט נוסף על זה שהרי האמינה עליו כשני עדים. והוי יודע כי דעת הרמב"ם נוטה לדעת רבינו האי לפסוק כלישנא בתרא דאי מטעם דנסתפק הלכה כמאן מתרי לישני הוה ליה למימר ספק מגורשת כאשר כתב בפירוש ואיכא בינייהו דאי ספק מגורשת אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואם הגט פסול אם נשאת ולא תצא והולד כשר והכא כתב רבינו הרי זה גט פסול עד שתתן מדעתו ומה שכתב הרא"ש בשם הר"ם דהויא ספק מגורשת צ"ע אלא ודאי שמה נתינה הוא סובר אלא שרצה להחמיר לכתחילה בערוה החמורה כך העלה בעל מ"מ בסברת רבינו. עוד כתב מדקאמר רשב"ג התם גבי מתניתין דקתני הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וכו' אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינו הימנה הרי זה גט ולית הלכתא כוותיה הכא נמי לא שנא. לא היא דהתם טעמא דידיה משום דס"ל דדמיא במקום תנאי כדאמר לעיל מההוא מתניתין מעשה בצידן וכו' ולא עלה בידי לקשר זה הלשון עם מה שלמעלה ולא עם מה שלמטה וכיון דאיהו מותיב לה ואיהו מפרק לה ומסיק לבסוף וא"כ מהא ליכא למילף מידי אם כן לא אטרח עיוני בו. אבל בדרך כלל אני אומר שאותה המשניות ע"מ שתשמשי את אבא וכו' ואותה אצטלית דפליגי בהו ת"ק ורשב"ג אינם ענין לנ"ד כלל ומ"מ אעירך על שיבוש בא בתוך הדברים כדי שתדע עד היכן מגיע עיון זה המורה כתב ומאי דאמרינן בעלמא א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמואו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה הרי כתב הרב בהלכותיו דהדין כללא לאו דוקא הוא דלא אמרינן הלכתא כרשב"ג עד דאיכא טעמא עכ"ל. וכי לא ידע דצידן שהיא אחת מאותן שהוציאו מן הכלל שאין הלכה כרשב"ג וההוא דע"מ שתשמשי את אבא וכו' בהיאך דצידן תליא כאשר כתב הוא בעצמו ומה אנו צריכין למה שכתב הרב בזה שהרי הוציאוה בהדיא מן הכלל והיינו אליבא דרב חסדא אבל אליבא דרבא ורב אשי אפשר דהלכה כרשב"ג. עוד כתב אמנם ראיה ברורה למה שכתבנו היא מה שאמרו בפרק כל הגט ההוא דאמר להו אי לא פייסנא לה מכאן עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא אמר רב יוסף מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא איכא דאמרי מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה הא פייסה ולא איפייסא הא כמ"ד יש אונס בגיטין והא כמ"ד אין אונס בגיטין וכמו שכתב הרב בעל הטור סימן קמ"ד וז"ל אמר ה"ז גיטך ע"מ שאם לא אפייסך עד שתתרצי בתוך ל' יום יהא גט ולא נתרצית ואפשר שתתרצה אם היה לו ממון הרבה והוא אנוס שאין לו אפ"ה אין אונס בגיטין ע"כ. והוא העתיק לשון הגמרא לבד ואיך יפול על לשון הגמרא וכמו שכתב הרב בעל הטור ולמדנו מדברי הטור דאפילו אונס גדול כזה לא הוי אונס והוא היפך סברתו ומ"מ בזה הלשון שכתב אמנם ראיה ברורה חזר והודה שכל מה שכתב עד השתא לאו ראיות נינהו וכן הוא האמת. עוד העתיק לשון התוס' ומכאן תבין שמעתיק לשון המפרשים מבלי השגחה להבין דבריהם שהרי העתיק הלשון בשיבושו שכתב וא"כ וכי יהיב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא וזה טעות נפל בספרים וכך צריך אמאי הוי גיטא והא לא איפייסא ואע"פ שהוא דבר פשוט כתבתיו לך כדי שתכיר אם הוא בר סמכא. והעלה מכל זה הא קמן כשעשה כל מה שבידו לעשות והעיכוב בא מחמת שנתבטל הגט והכא נמי אם בא בתוך הזמן לעבור כנגד פניה הנה הוא בזה קיים תנאו וכו' וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סי' צ"ט והעתיק כל תחלת לשון התשובה ומכאן ג"כ תבין שהוא מעתיק הלשון מבלי השגחה שהרי ריב"ש כתב כן לפי לישנא קמא דס"ל יש אונס בגיטין ואנן לא קי"ל הכי אלא אין אונס בגיטין ואם הרב למד כן לשאר דברים שאינם לענין גיטין איך למד המורה הזה לענין גיטין כיון דקי"ל אין אונס בגיטין אבל מסוף התשובה שכתב וראיתי מן האחרונים וכו' יש קצת ראיה לפי שיטתו אבל כד מעיינת תשכח דלאו ראיה היא כלל חדא שאין זה דבר מוסכם שכן כ' וראיתי מן האחרונים משמע מקצת האחרונים והם דברי התוספות שכתבנו לעיל והרי הרא"ש הוא מן האחרונים ולא הזכיר חילוק זה אע"ג שהוא רגיל לפסוק כדברי התוס' אלא כ' סתם אלמא אין אונס בגיטין וכן הלכתא וכן הטור ורבינו ירוחם שהם אחרונים לא הזכירוהו וכ"ש הראשונים וקושיית התוספות איכא לתרוצי דה"ק מי יהיב לה תרקבא דדינרי דלמא אי הוה יהיב לה תרקבא דדינרי הוה מפייסא אבל לעולם אימא לך דאי יהיב לה ולא מפייסא הוי גט. ותו אפי' לפי שיטת האחרונים טעמא תני משום דהוי אונסא דלא שכיח שכך כתב ריב"ש וז"ל שלא קבל עליו לפייסה אלא בנוהג שבעולם ובאונסא דלא שכיח כלל דמי שהיא טענה אפילו בגיטין לכ"ע עכ"ל. וכבר הוכחנו לעיל דנ"ד אונסא דשכיח הוא דכיון שהיה ביניהם קטטה והוא הוסיף להקניטה באריכות זמן עיגונה הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא מתוך כעסה תסתיר פניה ממנו ואפילו תימא דשכיח ולא שכיח הא קי"ל אין אונס בגיטין וזהו שכתב ריב"ש ובאונסא דלא שכיח כלל דמי. ותו אפילו לפי דעת החולק דהוי אונסא דלא שכיח הא קבליה עליה דהא מילתא דלא שכיח הוא שיבא ויפייס בפני מאה עדים והיא תכחיש אותם ותאמר שלא פייס ואפ"ה קבל עליו והאמינה וכ"ש שקבל עליו אפילו אם תסתיר פניה ממנו דשכיח טפי מהכחשת העדים. ותו מאן לימא לן דהוה ליה תרקבא דדינרי ויהיב לה כדי לפייסה ותו דלמהכא טעמא דשכיח או לא שכיח הרי הוא עומדת לפניך ואומרת לעולם לא הייתי מתפייס ולא אתפייס ולא החביאה עצמה אלא כדי שלא ירבה עליה רעים ואפילו תימא אנן סהדי שאם לא הסתירה פניה היתה מתפייסת במה שדרך בנות ישראל להתפייס הוי אומדן דעתא בגיטא ולאו כלום הוא. ותו הרי האמינה כשני עדים והרי היא אומרת לא הייתי מתפייסת. ואינו יודע מה סברא לחלק בין אם עומדת ואינה רוצה להתפייס להסתירה פניה ממנו כדי שלא ירבה רעים ואפילו אם באו עדים שנתפייסה היא נאמנת ולא הוצרך תנא ואמורא ולא פוסק לפרש דבר זה לרוב פשיטותו והלא מעשים בכל יום שהנשים המתגרשות מחביאות עצמן מבעליהן כדי שלא יפסל הגט ומילתא דשכיח היא דאיכא כמה נשים דזכות הוא להן לצאת מתחת בעליהן והוה ליה לאסוקי אדעתיה שזו אחת מהן ולאתנויי וכיון שלא התנה גמר וגירש והאמינה ובטל תנאו וכל מה שכתבתי הרי הוא כלול באותן המלות הקצרות אשר כתבתי בתשובתי הראשונה שעיקר הדין תלוי דהוי מילתא דשכיח והאמינה עליו והיא מגורשת גמורה וגובה כתובתה וכל מה שכתב בעל הקונדרס מכאן ועד סופו הוא כפול ענין במלות שונות וחתם דבריו בדברי גבהות ונשבע עליהם וכבר כתבתי כי לפי דעתי נשבע לבטל את המצוה שהרי אם יוכיח המורה בראיות הרי הוה מצווה לשמוע אליו וכבר ידעת כמה החמירה תורה על זקי ממרא ואתה השואל אל תשת לבך לדברי המתהללים באלילים אשר בדו מחללות לבותם וילדי מחשבותם לעקור הרים ברוח שאינה מצויה כי ההרים לא ימושו והם יחתו ויבושו ואנחנו קמנו ונתעודד ואם יד החולקים תקיפה על עצמם תשלח את האשה לצפת תוב"ב ושם תנשא או תבא ירושלם ואני אשיאנה בהסכמת שאר החכמים ולא יהיה לבי נוקפי כלל כי הלכה זו ברורה אצלי מאד כי לא ראיתי בקונדרס דבר ראוי להטריח עליו הקולמוס אלא שחששתי לעגונא דאיתתא וגם אתה אלצתני לעיין עליו ולהודיעך מה טיבו ולכן יצאתו ממחיצתי להאריך בדברים פשוטים ואין זה קשה עלי שכבר עבר על ראשי ועל גבי חרשו חורשים מחשבות און אבל קשה עליו חתימת דבריו באומרו יען כי לא עלה על לב אדם דבר זה מעולם ואנו מכלל אדם דכתיב אדם אתם ועלה על לבנו ובעל המחשבות יתפרע מהמדברים גבוהות כמאמר חנה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם וגו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |