שו"ת רדב"ז/ב'רה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת פרשת כלי מדין למה לא נאמרה גבי סיחון ועוג שהרי לקחו השלל והביזה:
תשובה כבר קדמך הרמב"ן ז"ל וז"ל והטעם כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל והותר להם כל שללם אפילו האסורים דכתיב ובתים מלאים כל טוב וגו' ואמרו רז"ל אפילו קדלי דחזירי אישתרי להו אבל מדין לא היה שלהם. ולכן נהג האיסור בכליהם ע"כ. ואכתי קשה שנראה שלא הותר להם האיסור אלא בשעת המלחמה וכן כתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות מלכים וז"ל חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים ויכבשום וישבו מהם מותר להם לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים וכו' מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב וגו' משמע שלא הותרו קדלי דחזירי אלא אם הוא רעב ואין לו מה יאכל ואם יביאום בכלל השלל למקומם שיש להם מה יאכלו אסור וא"כ גיעולי כלים אסור וי"ל דלעולם שלל הכנעניים מותר היה אפילו בלא רעב כמו שאר השלל אלא שרבינו כלל בתחילת הלשון חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים שרוצה לומר אפילו במלחמה שאינה מלחמת כנעניים דאי לא תימא הכי למה כתבו מאי דהוה הוה ולא הותר להם מאכל אסור אלא בזמן שהוא רעב ואין לו מאכל מותר ואע"פ שאין שם סכנה מותר לאכול דבר האסור. והביא ראיה שהרי ארז"ל ובתים מלאים כל טוב שהתירה תורה אפילו קדלי דחזירי א"כ בשאר מלחמות מותר בזמן שהוא רעב והכי איתא בפ"ק דחולין דכל שבע שכבשו הותר להם דבר טמא ואפילו שלא בשעת מלחמה. ובזה תירצנו מה שהקשה הרמב"ן על רבינו בפרשת ואתחנן וא"כ גיעולי כנעניים מותרין גיעולי מדין אסורין. ואכתי קשה והלא סתם כלי גוים לאו בני יומם הם ונותנין טעם פגם ונותן טעם לפגם מותר ולמה הוצרכו כלי מדין הגעלה ויש לומר דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשל בהם עד שיטהרם כל כלי כראוי לו. ולענין הטומאה תירץ הרמב"ן ז"ל כי במלחמת סיחון ועוג היו כל ישראל טמאים וטומאה הותרה בצבור וטעם זה איני מכיר שהרי לא הותרה בציבור אלא לקרבן שקבוע לו זמן אבל לא לשאר קרבנות ולא לאכול שאר קדשים ולא היו יכולים לאכול קדשים עד שיזו עליהם שלישי ושביעי וטבילה א"כ גבי סיחון ועוג אפילו היו כל ישראל היו צריכין הזאה וטבילה לאכול בקדשים וצריך לומר לפי שיטתו ז"ל דכיון שהיו שם כל ישראל הוראת שעה היתה שלא יטמאו במגע מתי הגוים דומיא דמה שהתירה תורה טומאה בצבור. עוד כתב ז"ל ועל דרך הפשט הזהירם עתה ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים ותתחטאו כדי שלא יטמאו את העם אבל שם כולם היו שוין בדבר ע"כ. וגם טעם זה צריך עיון דהתם נמי היו מטמאין את הטף ואת הנשים וכל אותם שלא היו יוצאין מן המחנה למלחמה. ותו דבמדין נמי כבר היו נזהרין ויודעין שהנוגע במת הוא אבי אבות הטומאה ומטמא אחרים הילכך הנכון לפי שיטת הרב דכיון שנטמאו כל ישראל והם טמאו את הנשארים במחנה וגם הכלים נטמאו וטורח גדול היה להזות על הכל הוראת שעה היתה שלא תנהוג טומאה זו. עוד יש לומר דעדיין לא נאמר פרשת וכל נוגע בחלל ובזמן מלחמת סיחון ועוג לא היו הגוים מטמאין במגע ובמשא ואע"ג דכתיב בפרשת פרה אדם כי ימות באוהל ומשמע שלא נתמעטו הגוים אלא מטומאת אוהל מ"מ אקרא דהכא סמיך דכתיב וכל נוגע בחלל דהא דנקט אדם כי ימות באוהל לאשמעינן דישראל מטמא אפילו באוהל אבל העכו"ם לא הוזהרו עדיין על מגען עד פרשת מדין. עוד י"ל כיון שהותר להם שלל הכנעניים והותר להם הנבילה שמצאו בבתיהם ממילא הותר גם טומאת מגע ומשא כיון שהותרה אכילתן והרי היו בהם כהנים שנצטוו על הטומאה ואם היו חפצים לאכול בשר אדם מותרין היו (דקי"ל) [דקיל] טפי שאין בו אלא עשה וכיון שהותרה אכילתן הותרה טומאתן שאי אפשר זה בלא זה ורמז לדבר ואכלת את כל העמים. והכי אמרינן בפ"ק דחולין שהיו מותרין לנחור משללם ולאכול כל שבע שכבשו ולא איבעיא להו אלא נחירה דידהו שהכניסוה עמהם מן המדבר שהיו מותרים בתחילה. כללא דמילתא שבעה עממים הותרו להם לעשות בהם ובשללם כרצונם ולכן לא הוצרך לצוות על גיעולי כליהם ולא על טומאתם ולא על טומאת עצמם מה שאין כן במלחמת מדין שלא היו מכלל ז' עממים. עוד הקשה עליו ממה שהתיר יין נסך וי"ל דרבינו סובר דכל מה שנמצא בביתם מאכל ומשקה אפילו שהוא תקרובת ע"ז הותר להם שלא נאסר להם כע"ז אלא דברים שאינם ראויים לאכילה או לשתייה ואפילו בהמה שעבדוה מותרת היתה באכילה שלא נאסר להם אלא בלקיחה שנאמר ולקחת לך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |