שו"ת רדב"ז/ב'קנ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני ראובן למד לפני שמעון בזמן שהיה קטן ויצא ממנו ולמד לפני רב אחר והוא רבו מובהק אם יוכל שמעון לגזור על ראובן שלא יתמנה דיין אם מחוייב לקיים גזרתו או לא:
תשובה תניא בפ"ב דמציעא רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ופירש"י ז"ל שלמדו חכמה סברת טעמי המשנה והוא נקרא תלמוד. כל שרוב חכמתו ממנו אם מקרא אם משנה אם תלמוד והדבר ברור שאם למד רוב המקרא מראובן ורוב המשנה משמעון ורוב התלמוד מלוי שלוי הוא רבו מובהק ולמה נקרא שמו תלמוד בבלי שהוא בלול מקרא משנה תלמוד ופי' דברי רבי יהודה אם הוא בעל מקרא ולא משנה כל שלמדו רוב המקרא נקרא רבו מובהק ואם הוא בעל משנה ולא תלמוד כל שרוב משנתו ממנו נקרא רבו מובהק. ואם הוא בעל תלמוד כל שרוב תלמודו ממנו אע"פ שלמד מקרא ומשנה לפני אחרים דאי לא תימא הכי בואו ונקום לפני אותם שלמדונו הפרשה ויהיו לאדם ג' רבים מובהקים וזה ברור. ופסקוה הרמב"ם והרא"ש כר"נ דפסק כר"י דאפילו מי שלמד חכמה דהיינו תלמוד אם אין רוב תלמודו ממנו לא נקרא רבו מובהק אע"פ שהעמידו על פשט ההלכה אלא דין תלמוד חבר יש לו וכן כתבו בהדיא הפוסקים. וא"כ הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שלא יוכל לגזור עליו שלא יתמנה דיין וכיון שהגיע להיות ראוי לדון ונטל רשות מרבו המובהק א"כ זה הגוזר עליו עובר משום אל תמנע טוב מבעליו ומשום לפני עור לא תתן מכשול וגורם להיות עצומים כל הרוגיה ופשיטא שאינו חייב לקיים גזרתו ואם קיימה עבר משום ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה ואם נדה אותו על שלא קיים גזרתו הרי הוא בכלל מנדה את מי שאינו חייב נדוי ואסמכוה בירושלמי דכתיב אורריך ארור. והוי יודע דבדברי הרשות אינו חייב לקיים גזרתו מחמת רב שכתב הרמב"ם ז"ל בד"א ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים אבל עומד מלפניו וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שחייב להתאבל עליהם ע"כ. ובכלל כבוד רבו המובהק שלא יסתור את דבריו מכלל דרבו שאינו מובהק יכול לסתור את דבריו וכ"ש שאינו מחוייב לקיים גזרתו ויכול לדון ולהורות בפניו כי ההיא דרב המנונא אורי בחרתא דארגיז בשני דרב חסדא ומפרש תלמודא משום דתלמיד חבר הוה ובלבד שנטל רשות מרבו ואמרינן נמי בפ"ק דסנהדרין ר' תנחום איקלע להתם דרש להו מותר ללתות חטין בפסח א"ל לאו רבי מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה בפני רבו וכו' וסתם רבו הנזכר בכל מקום הוא רבו מובהק. ולענין אם השיב ראובן אדרבה אם חל הנדוי של ראובן. לא ידעתי מה אתה שואלני הרי לפניך תשובות הרב מהר"י יוסף קולון שורש ק"ע כתב כל דברי הראשונים ואם אתה שואלני על הסכמתי דעתי הוא שכל המנדה את חבירו שלא כדיו אפי' היה המנדה ת"ח גדול והאומר אדרבה הוא עם הארץ חל נדוי של שני ולא של ראשון ואפילו היה רבו מובהק ונדהו שלא כדין והעיז פניו ואמר לו אדרבה שלו חל ושל רבו לא חל וכן נראה מהירושלמי שכתבתי דכתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך. הנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |