שו"ת רדב"ז/ב'קמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png ב'קמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן ב'קמה   רדב"ז

שאלה קהל אחד שהוציאו שטר כתוב וחתום בעדים איך ראובן קבל נזירות שמשון בכל תנאיו לבלתי היות מרביץ תורה ושלא לדון באותו הקהל וגם ראובן עצמו חתום עליו בכתב ידו ופסל עליו באותו שטר כל עד ועדים או טענה מבטלת כח הנזירות הכתוב בשטר ההוא והעדים החתומים בשטר הנזכר מעידים על פה וגם בשטר אחר היותם מאויימים כראוי בחומרות וחומרי חומרות איך מעולם לא קבל ראובן הנזכר בפניהם נזירות בפיו על הדבר ההוא ואפי' שום חומרא אחרת כלל אלא שבשעת חתימתו באותו שטר באו עליו באונס גמור אנשי הקהל ההוא כי מקדמת דנא הלשינוהו לפני עכו"ם ואמרו לפניהם איך ראובן הנזכר יש לו בית ועד לדון דיני ממונות ושהוא הכריז בכל המדינה לבלתי לכת לפני עכו"ם כלל אלא לדון לפניו כי עש"ע אין דיניהם דין וכזה וכל כיוצא באלה ההלשנות והמסיריות הביאוהו בסכנה גדולה ועצומה כנודע לכל באי שער עירו ועל זאת ההלשנה עשה הקהל השטר ההוא והביאוהו לפניו יחד עם שוטרים עמהם שאם לא יחתום בשטר ההוא שימסרוהו בידי עכו"ם ואז הוכרח מחמת האונס ההיא לחתום בכתב ידו מבלי שהוציא שום נזירות בפיו ושום חומרא כלל וגם אז הוכרח להחתים העדים ההם בשטר ההוא שאם לא יחתמו עדים בשטר ימסרוהו ביד או"ה אף שיחתום הוא עצמו שם וכל זה היה בעצת יועץ חכם חרשים כל אלה הם דברי העדים החתומים בשטר הנזירות הנזכר אחר האיומים כראוי וכו' ומלבד כל זה ראובן עצמו קופץ בשבועה חמורה כראוי איך מעולם לא הוציא בפיו ולא קבל שום נזירות ולא שום חומרא אחרת על הדבר ההוא רק שחתם בשטר ההוא מחמת האונס הגדול ההוא גם כי מקדמת דנא מסר מודעא גמורה כראוי בכל תוקף ובכל תנאי המודעא ובטל כל שבועה או חומרא או נזירות שקבל על הדבר ההיא בהיותו אנוס ומוכרח וגם אז באותה מודעא הודיע שאם באולי יוכרח (לפסול) [לחתום] עליו עד או עדים או טענה או כל איזה דבר שבעולם שיבטל הנזירות או החומרא שיוכרח לקבל מעתה ומעכשיו יהיו כל הדברים ההם מבוטלים כחרס הנשבר כי כל אותם התנאים וכל מה שירצו יהיה מוכרח לעשות מחמת האונס הגלוי וידוע לעידי המודעא ההיא ולכל העולם וגם הודיע להם שאפשר שיכריחוהו ויאנסוהו לומר בשטר. הנזירות שהוא פוסל עליו כל איזו מודעא ובטול שעשה מקדמת דנא הנה מעכשיו מבטל בטול המודעא ההיא באופן שלעולם תשאר המודעא ההיא קיימת אפילו שיפרש שתהיה המודעא ההיא שעשה בפני העדים ההם בטלה לא יהיה לה ביטול עולמית וגם אם יוכרח לקבל עליו נזירות אם מסר מודעא מקדמת דנא כל זה יעשהו באונס גמור ומעת ומעכשיו יהיו כל אותם הדברים בטלים גם יש עדים אחרים שאינם חתומים בשטר ההוא אחר האיומים מעידים איך ראו כשבאו בני הקהל ההוא עם השוטרים בשעת חתימת ראובן בשטר ההוא והוכרח באונס גמור לחתום בו ושהם יודעים בבירור שלא קבל שום נזירות ושום חומרא אחרת על אותו דבר ושראובן הנזכר אמר להם הוו עלי עדים על האונס הזהעל אשר אונסים אותי לחתום בשטר זה ולהחתים בו עדים אחרים ואיך איני מקבל שום חומרא וכ"ש נזירות שמשון על הדבר ההוא ושגם השטר ההיא לא קראהו כלל רק חתם והחתים העדים ההם מחמת האונס הנזכר. עתה יורנו מורנו אשר באורו נראה אור ומשפט התורה:

תשובה הגיעתני שאלתך ידידי עם הקונדרוס ואני חלוש מאד מצד קדחות רביעיות זה שני חדשים עד כמעט לא נותרה בי נשמה יהי רצון שיהיו יסורין למרק העון כמאמר הנביא ובל יאמר שכן חליתי וגו' ולפיכך לא תקוה ממני שאוכל להאריך בראיות אלא להודיעך דעתי בקוצר גדול. והנה רע עלי המעשה ואין מנחם עיר ואם בישראל וחכמים גדולים ורבנים בתוכה אשתדור כי האי אתעביד בגוה ואין מוחה בידם ולפיכך אני חושד דלא סיימוה קמיה דדילמא בדין מסרוהו ואנסוהו ולכן אני צריך לבאר דעתי בשתי החלוקות אם האונס היה שלא כדין כאשר נראה מלשון השאלה ועל לא חמס עשה ראובן לא חל הנזירות כלל כאשר כתבת דקי"ל נזירות הוא נדר מכלל הנדרים וקי"ל נדרי אונסים לא כלום אפי' הוציא בשפתיו אינו כלום דאין כאן לבו דאנוס הוא וזה ברור לא יטעה בו מעיין. ולענין מסירת המודעא ופיסול עדיה אפילו לדעת האומרים אחר דבריו האחרונים אנחנו הולכים מודים הם בנ"ד דנהי דפסל כל עדות שתעיד על אונסו אותם ב"ד מי פסל וכיון שב דיודעין באונסו כפי מה שבא בשאלה יכולין לדונו ע"פ ידיעתם בלא שום עדות וכיון שב"ד יודעים באונס אומרים לו פטור אתה מן הנזירות ומותר אתה לדרוש ולדון מבלי שום עדות וטעם זה נכון לכל מודה על האמת וכ"ש כי בנ"ד שנתברר האונס ושרצו למסרו כפי מה שבא בשאלה ראוי לדון כדעת האומרים אחר דבריו הראשונים שמסר מודעא אנחנו הולכים אע"ג דפסל עדיה לבסוף. כללא דמילתא אם הדברים כפי מה שבאו בשאלה אני מודה דיפה כתבת בעיקר הדין אע"פ שאני מגמגם בקצת דברים אשר באו בקונדרס וכ"ש במה שכתבת בשם הרב כה"ר יוסף טיטאסק ז"ל אלא שאיני יכול לחטט אחר כל פרטי הדברים. ואם האונס היה כדין כגון שראובן היה מטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים או דסאנו שומעניה וכיוצא בדברים אלו שהיה ראוי להסתלק מן הדין והתרו בו ולא רצה כדין אנסוהו ויפה עשו ואסרוהו בחומרת נזירות שמשון דליתיה בשאלה והנזירות חל כיון שאנסוהו מן הדין וא"ת הרי לא הוציא נזירות בשפתיו לא קשיא שהרי בשעה שחתם שמו סתמא כך כתב הריני מודה במה שכתוב למעלה או הריני מקבל עלי מה שכתוב למעלה ולא גרע מידות נזירות ואפילו לא חתם אלא שמו לבד הרי העדים מעידים שקבל עליו נזירות ואע"פ שאמרו העדים שבאונס היה הרי אמרנו שאין זה אונס כיון שהיה מן הדין ותו כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד וכ"ת משום דבעינן נמי לבו כיון שאנסוהו כדין גמר בלבי להיות נזיר אם יהיה עוד דיין או חכם עליהם אגב אונסיה גמר הענין גם בלבו והוי פיו ולבו שוין וכל דבר שהוא מן הדין ולא הוו אונס וז"ל הרמב"ם סוף פרק ב' מה' גירושין אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שמחוייב לעשותו או שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה ובנ"ד נמי כיון דבדעתו הרעה לא רצה להסתלק הואיל ומן הדין לא היה ראוי לאותו מינוי אין זה אונס כלל ואי משום דמסר מודעא לאו כלום היא דכל מודעה דלא כתב ביה אנו הכרנו באונסו לאו מודעא היא ובנ"ד גם אנחנו הכרנו באונסו אנא שלא נקרא אונס לפי שהיה מן הדין והאי סוגיא דערכין פרק משקלי עלי לא קשיא דשאני התם משום חומרת אשת איש ואפי' תרצה לדמותה להך סוגיא הרי בטל לבסוף כל מודעא והכי אמרינן התם עד דמבטל ליה למודעיה. כללא דמילתא על החכמים אשר היו בשעת מעשה מוטל הדבר אם ראו שהאונס היה שלא מן הדין כאשר נראית מתוך לשון השאלה לא יחוש לנזירות כלל. ואם האונס היה מן הדין אין כאן אונס והנזירות חל והנראה לע"ד כתבתי:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון