שו"ת רדב"ז/ב'קמד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני אודיעך על הא דמסקינן בפרק מי שמת אמימר אמר קדושין לא הדרי שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה אם הוא דווקא בארוסה או דלמא אפי' בנשואה:
תשובה לכאורה משמע דוקא ארוסה דכולה סוגיין דפרק מי שמת בארוסה מיירי. ותו דטעמא דגזרה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה משמע דלא שייך בנשואה כי לא יאמרו קדושי טעות הוו ולפיכך חזרו כיון שנשאת יאמרו קדושין הוו ולפיכך נשאת לו הילכך אפי' יחזרו הקדושין לא יאמרו קדושין תופסין באחותה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי אלא לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה. הקדושין מתנה גמורה הם חדא שלא מצינו אחד מהמפרשים והפוסקים הנמצאים אצלינו שיחלק בין ארוסה לנשואה והא דאמרי כולה סוגיין בארוסה חדא דאורחא דמילתא דבארוסה איכא חזרה ולא בנשואה. ותו דלרבותא נקט ארוסה דאע"ג דאנן סהדי שלא נתן לה אלא ע"מ לישא אותה אפ"ה לטיבועין נתנו וכפרש"י ז"ל לטיבועין נתנו שאם תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודים ולא יחזרו לו ע"כ וכ"ש אם זכה לישא אותה דפשיטא דלטיבועין ניתנו וכן אני מדקדק מלשון ניתנו משמע משעת נתינה ניתנו לאיבוד:
ותו דתניא בתולה גובה מאתים וכו' ובשלמא לדידי איירי בכל גוונא אלא אי דווקא בארוסה צריך לאוקומה כגון דכתב לה כתובה מן האירוסין:
ותו דטעמא דשמא יאמרו שייך נמי בנשואה שאם יחזרו הקדושין יאמרו קדושי טעות הוו ובטעות נשאת לו וזנות בעלמא היא ואחותה מותרת דקיי"ל אם זינה עם אשה מותר לישא אחותה דלא אסרה תורה אלא דרך ליקוחין. ותו דאמרו בשם גאון דממאנת הדרי דתנן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ואם איתא לפלוג הגאון בגדולה עצמה בין ארוסה לנשואה דהוי חידוש טפי אלא ודאי כי היכי דלא מפלגינן בממאנת בין ארוסה לנשואה אלא בכל גווני הדרי בגדולה נמי בין ארוסה בין נשואה לא הדרי. ואל יטעך לשון רבינו ירוחם שכתב וז"ל נתיב כ"ג ארוס וארוסתו שמת אחד או חזרו בהם ולא באו לכלל נשואין ותידוק מינה הא אם באו לכלל נשואין לא הדרי דלא כתב כן אלא משום שהדינים שכותב על זה הלשון לא שייכי לענין נשואה אבל לענין חזרת הקדושין דנשואה לא איצטריכא ליה דפשיטא דלא הדרי. וק"ל:
עוד אני אומר שאפילו תימא דלא שייך בנשואה טעמא דשמא יאמרו קדושין תופסין באחותה אין הקידושין חוזרין שהרי קנתה אותם קנין גמור דלא אצטריך להאי טעמא אלא בארוסה דאיכא למימר שלא נתן לה אלא ע"מ לכונסה ומדינא היו חוזרין אלא שמא יאמרו אבל נשואה קנתה אותם מדינא דבהני זוזי מקניא נפשה למה הדבר דומה למוכר בהמה לחברו ומשכה לרשותו ומתה שאין המעות חוזרין ומרוב פשיטות הדבר לא הזכירוהו הפוסקים ולא התלמוד ולא התנאים ולא דברו אלא בארוסה ונפקא מינה בין טעם זה לטעם הראשון אם נהגו להחזיר אי ליכא טעמא בנשואה שמא יאמרו קדושין תופסין מחזירין ואי איכא טעמא דשמא יאמרו גם בנשואה אפי' נהגו להחזיר אין מחזירין אם יבואו לב"ד דמנהג בטעות הוא ואני אומר כי גם בנשואה איכא טעמא דשמא יאמרו ולפיכך אפי' נהגו להחזיר אם באו לב"ד אין מחזירין דכיון דאיכא חששא דאיסורא אין משגיחין במנהג וקרוב אני לומר דאם יחזירו הקדושין הוו בעילותיו בעילת זנות דהוי כמתנה על מנת להחזיר דדמיא לחליפין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |