שו"ת רדב"ז/ב'פ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני ידיד נפשי על מה שכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות כלי המקדש והעובדים בו וז"ל לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה בידי שמים שנאמר ולא ימותו ע"כ: וקשיא לך דגרסינן פרק אין בערכין דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר לא גזרו ביה רבנן הא קמן דאפילו למאן דמחמיר לית ביה אלא גזירה דרבנן והיכי מחייב ליה רבינו מיתה בידי שמים:
תשובה תו איכא למידק דבכל דוכתא קי"ל מסייע אין בו ממש ואמאי מחייב מיתה אבל רבינו איירי כגון שעבד עבודה לבדו או שלא היה חבירו יכול לעשותו וסייע עמו דלענין שבת מחייב הכא נמי חייב וסמך רבינו על אביי דאמר נקטינן משורר ששוער בשל חבורו חייב מיתה. ותו דתניא במכילתא בהדיא מעבודה לעבודה מנין ת"ל גם אתם בקש רבי יהושע לסייע את רבי יוחנן בהנעלת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מתחייב בנפשך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים ע"כ. ופשטא דהך ברייתא משמע דפליגי מר סבר יש בה מיתה וה"ק חזור בך שאתה בא לסייע בדבר שאם היית לבדך היית מתחייב מיתה ומר סבר אין בו מיתה אלא אזהרה לעושה לבד ולא גזרו במסייע. והשתא ניחא דלא פליגי עובדי אהדדי ואביי ס"ל כרבי יוחנן בך גודגדא ופסק הרב כוותיה וא"כ ע"כ הא דקאמר תלמודא מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן ומר סבר אזהרה ולא גזרו בה רבנן לאביי קושטא הוא והא דדחי תלמודא דכ"ע אזהרה היא וכו' דחייה בעלמא היא לאסוקי תיובתא לאביי אבל אביי לא חש לה דאיכא דקאי כוותיה:
וכ"כ רש"י ז"ל אביי לית ליה הא מתני' דקתני לעיל הם בשלהם אינו במיתה דהא משכח תנא אחרינא דקאי כוותיה ע"כ. נמצא לפי שיטה זו שאם עבד עבודה לבדו או עבד עבודה שלא היה חבירו יכול לעשותה לבדו וסייע עמו חייב מיתה ואם היה מסייע ממש אסור מדרבנן. וא"ת אמאי לא כתב הרב דין זה כיון דחדוש הוא דקי"ל בעלמא מסייע אין בו ממש. ומתוך כך אני אומר דאביי ס"ל דאפי' מסייע ממש חייב מיתה דסוף סוף עבודה היא וכתיב איש איש על עבודתו ועל משאו והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' הזר הקרב יומת מאי זר שמא זר ממש הא כתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה והיינו דסתם רבינו והכי משמע פשטא דהך דמכילתא. ולא ס"ל לאביי הא דקאמר תלמודא מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו עליה דמשמע שיש חלוק בין העושה העבודה לבדו למסייע את חבירו דתלמודא סבר הכי שיש חלוק אבל ס"ל דאין חלוק דלרבי יוחנן בן גודגדא אפי' מסייע גמור יש בו מיתה וכדתניא חזור בך שאתה מתחייב בנפשך וס"ל כוותיה ורבי יהושע היה סובר דלית ביה אלא אזהרה ומותר לסייע לכתחילה כיון שאין בעושה לבדו אלא אזהרה ולא שבקינן מאי דאמר אביי בהדיא נקיטינן משורר ששוער בשל אבירו חייב מיתה משום שקלא וטריא דתלמודא שהוא לדעת אי אתותב אביי או לא ולפיכך לא סמך רבינו עלה. ועדיין אני חושד שלא היתה גרסת רבינו כגרסת הספרים שלנו אלא הכי גריס מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מיתה היא ומר סבר אזהרה היא לא דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר מסייע לא גזרו ביה רבנן ואביי ס"ל כסברת המאי לאו ופסק כמ"ד מיתה הוא. ורבינו תפס לו כאביי דאמר נקיטינן דוק ותשכח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |