שו"ת רדב"ז/א'תרצד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(תקעט) שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במש"כ הרמב"ם ז"ל פ' ט' מהל' סנהדרין וז"ל י"ב אומרין חייב וי"א זכאי וכו' אפילו כ"ב מזכין או מחייבין וכו' עד היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע או שהיו המחייבין יתר אחד בלבד מוסיפין והולכין עד ע"א ע"כ. וקשיא לך טובא חדא דקתני אפי' כ"ב מזכין והכי איתא במתניתין פ' זה בורר וכיון דקיי"ל המלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה מה יועיל שיוסיפו שנים אם שניהם יאמרו חייב לא יתחייב דהא איכא כ"ב מזכין. ואם יאמרו זכאי כיון דאיכא חד דאמר איני יודע עדיין צריכין להוסיף דמה לי כ"ב או כ"ד. ואם שנים הנוספים יאמרו אין אנו יודעים לעולם צריך להוסיף וכן אם אמר א' חייב או זכאי וא' אומר איני יודע. ותו קשיא לך מה צריך להוסיף שנים יוסיפו במקום אותו שאמר איני יודע אחד. ותו מה צריך לרב לומר לנו ונמצאו אחר התוספות כ"ד חוץ מזה המסתפק. ותו מ"ש הרב אמרו י"ב חייב וי"ב זכאי הרי זה זכאי למה לא יוסיפו על הדיינים. וכן כתב למטה אמרו י"ב חייב וי"ב זכאי ואחד אומר איני יודע מוסיפין עוד שנים אחרים. עוד כתב י"א אומרים זכאי וי"ג אומרים חייב אע"פ שאחד מן הראשונים אמר איני יודע ה"ז חייב והלא אמרת אותו שאמר איני יודע אינו מן המנין וא"כ לא משכחת כ"ה למנין. עוד כתב היו אלו כנגד אלו ואחד אמר איני יודע השיג עליו הראב"ד ז"ל א"א זה אי אפשר. כללות הדברים כי כל הלשון בלתי מתוקן וצריך נגר ובר נגר להולמו:
תשובה תנן בפרק היו בודקין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו י"א מזכין וי"א מחייבין ואחד אומר איני יודע ואפילו כ"ב מחייבין או מזכין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין עד כמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ואמרינן עלה בגמ' לא ראה מאי אמר רבי פוטרין אותו וכן א"ר יוחנן פוטרין אותו. א"ל אביי לרב פפא וליפטריה מעיקרא כלומר קודם שיהיו דנין אלו כנגד אלו. ומתרצין כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין. למדנו מהאי מתניתין דלעולם מוסיפין שנים שנים עד שיגיעו לע"א שהוא ב"ד שלם אין מוסיפין כלל כן היא סברת הרב ז"ל דאי בדיני ממונות נחלקו מעמידין הממון בחזקתו ואם בדיני נפשות נחלקו פוטרין אותו והכי משמע פשטא דמלתא. אבל ראיתי מי שכתב שאם אמרו ל"ה זכאי ול"ה חייב ואחד אומר איני יודע מוציאין אותו שאמר איני יודע מן המנין ומכניסין אחר במקומו וכן לעולם. ואני אומר דאם איתא להאי לא הוה שתיק מיניה תנא. ותו דלעולם מוסיפין שנים שנים כמו שאני עתיד לבאר וא"כ נמצאו ב"ד של ע"ב וזה לא מצינו שהרי ב"ד של ע"א הוא ב"ד שלם ומנא אמינא דלעולם אין מוסיפין פתות משנים דגרסינן פ"ק דסנהדרין עלה דמתני' דתנן מנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה א"כ מה ת"ל אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה עפ"י אחד הטייתך לרעה עפ"י שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד א' הרי כאן כ"ג ע"כ. ופרכינן עלה בגמרא סוף סוף לרעה עפ"י שנים לא משכחת לה אי י"א מזכין וי"ב מחייבין אכתי חד הוא ואי י' מזכין וי"ג מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין וד"ה ובסנהדרי גדולה ואליבא דר' יהודה דאמר שבעים וא"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה פשיטא מה דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתי' דמי ואי אמר טעמא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה ע"כ בגמרא ופי' רש"י ז"ל אלא במוסיפין ודברי הכל דתנן בפ' היו בודקין י"א מזכין וי"א מחייבין וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שנים דהשתא הוי ב"ד שקיל דאינו יודע כמאן דליתיה דמי ופשו להו כ"ד משכחת לה ע"פ שנים י"א מזכין וי"ג מחייבין. עוד כתב ואי אמר טעמא מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות ומשום הכי מספקא ליה. משמע מלשונו דהאי דקאמר איני יודע הוה ליה כמאן דליתיה לגמרי ואפילו אמר טעמא לזכות אין שומעין לו וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל שהשיג על הרמב"ם ז"ל בפ' ח'. אחד אומר וכו' יוסיפו הדיינים נמצאו חמשה נושאין ונותנין כו'. א"א אני רואה בגמ' שאותו שאמר איני יודע אינו מן המנין ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה וכו' אבל דעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן בגמ' אי אמר טעמא לא שמעינן ליה הנ"מ טעמא לחובה אבל טעם לזכות שמעינן ליה וכ"כ בפ' ט' וזה שאמר איני יודע הרי הוא כמי שאינו ואינו חוזר ומלמד חובה משמע בהדיא חובה אינו חוזר ומלמד אבל זכות חוזר ומלמד ויראה לי שכך היה גורס בהדיא בגמ' וכן גריס הר"ן ז"ל מהו דתימא האי דאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר טעמא לחובה [לא] שמעינן ליה קמ"ל דאי אמר טעמא לחובה לא שמעינן ליה. ומשמע טעמא לחובה לא שמעינן אבל טעמא לזכות שמעינן. וכן בדין שאפי' המלמד חובה ממש חוזר ומלמד זכות כ"ש מי שאמר איני יודע שחוזר ומלמד זכות. ומינה נמי דבדיני ממונות דקייל"ן דהמלמד זכות חוזר ומלמד חובה כ"ש מי שאמר איני יודע שיכול לחזור וללמד זכות או חובה והוי שפיר מן המנין. אבל בדיני נפשות כיון שאינו יכול ללמוד זכות וחובה אינו מן המנין. וא"ת בשלמא כשהן מחצה על מחצה ואחד אומר איני יודע או בזמן שי"ב מחייבין וי"א מזכין צריך להוסיף שנים כדי שיהיה ב"ד שקול ויהיה בה הטייה לרעה עפ"י שנים אבל היכא דכ"ב מחייבין וא' אומר איני יודע נוציא זה מן המנין ונוסף א' לבד ולעולם לא יהי' אלא ב"ד של כ"ג ואם זה הנוסף יאמר איני יודע נכנס אחר במקומו וכן לעולם. וראיתי מי שתירץ בזה וז"ל והיה אפשר לומר דמתני' לא איירי אלא בתרי גונאי קמאי אבל בהאי גוונא [דכ"ב מחייב' ואחד] דקאמר איני יודע אין מוסיפין אלא א' ולא יעלה המנין יותר (מכ"ד) [מכ"ג] ואפשר לומר ג"כ דבד"מ דאית לן הטייה בין לזכות בין לחובה עפ"י אחד אם אמר איני יודע אין מוסיפין לעולם אלא אחד (אלא) [אבל] בדיני נפשות ודאי אם אמר א' איני יודע מוסיפין שנים כדאיתא בהדיא בפ"ק א"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה (פשיטא מהו דתימא וכו') הלכך שמעינן מינה שאם אמר איני יודע נסתלק לגמרי ונשארו מן הסנהדרין כ"ב ומוסיפין שנים והם כ"ד וכיון דב"ד של כ"ג אם אמר א' איני יודע מוסיפין שנים ה"ה והוא הטעם בדיני ממונות מוסיפין שנים אם אמר א' איני יודע. והכי איתא בתוספתא דבדיני ממונות מוסיפין והולכין עד גמר דין וגמר דין לא הוי אלא אחר הטיית אחד או אחר ע"א והכי איתא נמי בירושלמי. הרי לך בהדיא דמלתא דר' אבהו מילתא פסיקתא היא דכל זמן שאנו באין להוסיף מוסיפין שנים אפילו בדיני ממונות דלא שייך למימר הטי' עפ"י שנים ומכאן קשה לאותה סברא שכתבנו לעיל שאם נחלקו סנהדרי גדולה ל"ה מזכין ול"ה מחייבין ואחד אמר איני יודע שמוציאין זה ומכניסין אחר במקומו וכן לעולם דליתא שלא תחלוק בנוספין דכיון דבתרי גווני דמתני' צריך לאוסופי תרי בעל כרחין הה"נ בכל מקום שאתה צריך להוסיף צריך להוסיף שנים ואתיא מתני' כפשטא ומימרא דר' אבהו כפשטה בכל גווני. ואפשר נמי דטעמא הוי דלעולם מוסיפין שנים דהוו ב"ד דקייל"ן שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף:
ואחר שהקדמתי לך הקדמה זו אבאר לך לשון הרב ז"ל פסקי פסקי למען ירוץ קורא בו. סנהדרי קטנה שנחלקו וכו' אפי' כ"ב מזכין או מחייבין זו מתני' דפ' היו בודקין. ומוסיפין שנים. אם הם כ"ב מחייבין ואלו השנים שניהם מחייבין או אחד מחייב ואחד פוטר הרי הוא חייב שהרי רבו על המזכין ואם א' מהם אומר זכאי או חייב וא' אומר איני יודע מוסיפין עוד שנים וכן לעולם ואם היו כ"ב מזכין מוסיפין שנים שמא אלו השנים יאמרו טעם לחייב ובשעת גמר דין יחזרו המזכין להמנות עם המחייבין דקייל"ן דהא דאמרינן המלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה הנ"מ בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין חוזר ונמנה עם המחייבין ואם הרוב יעמדו במקומם לזכות הרי זה זכאי ואם יאמר א' מהם איני יודע בין מן הראשונים או מן הנוספין מוסיפין עוד שנים וכן לעולם. א"נ אפשר לתרץ דכשהיו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע אין כאן ב"ד של כ"ג דאמר איני יודע הוי כמאן דליתיה וכיון שכן מה שלמדו תחלה זכות לאו בית דין הוו הלכך חוזר ומלמד חובה אפילו בשעת משא ומתן כיון שתחלת למודו זכות לא היה ב"ד שלם של נפשות והראשון נראה עיקר שהרי יש להקשות כעין קושיא זו על מ"ש הרב ז"ל למטה הגיעו לע"א וכו' דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' דברי חבירו ומזכין אותו או מחייבין אותו ובשלמא מזכין אותו משכחת לה אלא מחייבין אותו לא משכחת לה שהרי מי שלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה והכא ליתא לתרוצי כדלעיל שהרי ב"ד שלם הוא אלא בשעת גמר דין קאמר שמא יראה אחד מן המזכין דברי חביריו המחייבין ובשעת גמר דין נמנה עמהם ומחייבין אותו. נמצאו אחר התוספת כ"ד. זה מתורץ עם מה שכתבתי למעלה כי צריך שיהיו כ"ד כדי שיהיו י"א מזכין וי"ג מחייבין ואיכא הטייה לרעה עפ"י שנים כי זה הטעם לא יספיק לנו בתוספת אחד וכדברירנא לעיל. אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב הרי זה זכאי. זו ודאי צריכה רבה שהרי הר"ן ז"ל כתב בהדיא בפי' סנהדרין שלו וז"ל וא"כ דהני תרי גווני צריך שיוסיף שנים ואם נחלקו השנים ג"כ ויהיה א' מזכה ואחד מחייב צריך להוסיף שנים אחרים ע"כ. הרי כאן בהדיא די"ב אומרים חייב וי"ב אומרים זכאי צריך להוסיף שנים שמא יצא הדין לאמיתו וכן כתב המאירי ז"ל וז"ל שזה שאמר איני יודע הוא כמי שאינו ונשארו להם כ"ד י"א מזכין וי"ג מחייבין וכן כל שלא נתקיימה הכרעה אפילו בתוספות זה מוסיפין לעולם שנים שנים עד שירבו המזכין באחד או המחייבין בשנים או שוגיעו לע"א ע"כ. וזה הרב ז"ל רגיל לכתוב דברי הרמב"ם ז"ל ובני מחלוקתו ואי איתא דסברת הרב דמחצה ומחצה זכאי ואין צריך להוסיף הי' כותב אותו. ומתוך הדוחק אני אומר שנפל טעות בספרים וכך צריך להיות אמרו י"ג זכאי וי"א חייב זכאי ואע"ג דמלתא דפשיטא היא כתב הרב כל ג' חלוקות זכאי וחייב ומוסיפין. תדע שהרי בסיפא אמר הגיעו לע"א ל"ו אומרים זכאי ול"ה אומרים חייב ה"ז זכאי ומאי למימרא דהא הרוב אומרים זכאי אלא שדרכו ז"ל לכתוב כל החלוקות אע"ג שיש בכללן פשוטות. ובשלמא כשהגיעו לע"א שאי אפשר להוסיף עליהם ול"ו מחייבין ול"ה מזכין ולא ראה אחד דברי חבירו אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו שאי אפשר לחייבו משום דליכא הטייה לרעה בשנים אבל הכא דאפשר למה לא נוסיף עד שנוציא הדין לאמיתו אם אפשר. ובודאי לא היתה גרסת ספרו של הראב"ד ז"ל כגרסת הספרים שלנו מדלא השיג עליו. זה נראה לי בדעת הרב ז"ל כדי להסכימו עם שאר המפרשים. אבל כדי להפיס דעתך וליישב הלשון בשיבושו אפשר שהרב ז"ל סובר דלעולם אין מוסיפין אלא כגוונא דמתני' או שרבו המחייבין על המזכין אחד או שאמר אחד מהדיינים איני יודע. אבל היכא דכי הדדי נינהו אין מוסיפין עוד ואותו שאמר איני יודע בתחלה אינו מן המנין כמ"ש הרב בעצמו. ומה שכתב בסיפא אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב מוסיפין שנים אחרים משכחת לה כגון שאותו שאמר בתחלה איני יודע חזר ומלמד זכות וא' מן המלמדים חובה או א' מן הנוספים אמר איני יודע מוסיפין עוד שנים אבל אם אומרים י"ב זכאי וי"ב חייב והראשון [אומר] במקומי אני עומד שאיני יודע ה"ז זכאי וזה ודאי הוי הלכתא בלא טעמא והראשון נ"ל עיקר. ומ"ש י"א אומרים זכאי וי"ג אומרים חייב משכחת לה כגון שאותו שאמר איני יודע חזר ללמד זכות דאע"ג דאם למד חובה לא שמעינן ליה אם למד זכות שומעין לו ולפי הגרסא שכתבתי למעלה אע"פ שהאחד מן הראשונים אמר איני יודע וכ"ש אם אחד מן הנוספים אמר איני יודע. ומ"מ נראה מדברי הרב ז"ל שאפילו אחד מאותם המלמדים זכות חוזר ואומר איני יודע אפי' בשעת משא ומתן דדוקא חובה אינו חוזר ומלמד אבל יכול לומר איני יודע כדי שיוסיפו הדיינים. ומ"ש ז"ל וכן מוסיפין והולכין עד שירבו המזכין אחד ויהיה זכאי מכאן ראיה שיש טעות בבבא הראשונה כאשר כתבתי דמשמע דאם לא ירבו המזכין אחד אע"פ שיהיו אלו כנגד אלו לעולם מוסיפין. ומ"ש ז"ל היו אלו כנגד אלו וא' אמר איני יודע הראב"ד ז"ל אזיל לשטתו דאותו שאומר תחלה איני יודע אינו נמנה עמהם כלל בין ללמד זכות או חובה ומש"ה לא משכחת לה שיהיה אלו כנגד אלו וא' אומר איני יודע שהרי אין שם אלא כ"ד. אבל הרב ז"ל סובר שאותו שאומר איני יודע חוזר ומלמד זכות הילכך משכחת לה אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע י"ב אומרים זכאי עם אותו שאמר תחלה איני יודע שעתה חזר לומר זכאי וי"ב אומרים חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין והולכין. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |