שו"ת רדב"ז/א'תרמט
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושש מאות וארבעים ותשעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רפו]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רפו) על מה שכתב פרק עשירי נדרים וז"ל וכן השניה אחת לחובת מצורע ואחת לחובת נזירות וכו'. והקשה כמה קושיות וגמגומין וסוף לשונו וכוונתי רק לעורר לב המעיין שישים לבו על הדברים כי בלי ספק לא טעה רבינו ומי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ הדברים וישא ברכה ע"כ. ואני אעפ"י שאין דעתי רחבה אמרתי אולי יקרה ה' לקראתי ואזכה בברכה זו והריני כותב ראשון ראשון על הסדר שכתבם המגיה. כתב הרב ז"ל ואם מוחלט הייתי עולה ראשונה חובת מצורע והשיג עליו הראב"ד ז"ל זה אי אפשר שאין למצורע עולה בתגלחת ראשון ולא שום קרבן ע"כ וכן כתב הרב בסמוך וז"ל שאין מצורע מביא קרבנו אלא לאחר תגלחת שניה ע"כ ובעל מ"ע תירץ דלא דוקא ראשונה אלא שניה שהיא ראשונה לשלישית ורביעית או שלישית שהיא ראשונה לרביעית ואמר המגיה דלא אפשר לפרש כן כדברי רבינו מדקאמר ושתים האמצעיות משמע דראשונה ממש קאמר והדרא קושיין לדוכתה והכי משמע מכל לשון הרב דראשונה ראשונה ממש כאשר כתב המגיה וגרסת הספרים שלנו הפך ממה שכתב בעל מ"ע דגרסינן ואי ודאי נזיר הוא עולה הראשונה חובה וזו נדבה כלומר לא מוחלט ולא טמא הראשונה חובה וזו נדבה וכן כולם ואם טמא או מוחלט הייתי עולה ראשונה נדבה וזו חובה הרי שכלל טמא עם מוחלט נמי עולה ראשונה נדבה ולא חובה דהא בחדא מחתא מחתינהו. אבל גרסת הרב אינה כן אלא תרתי בבי אם טמא הייתי עולה א' נדבה וזו חובה ואם מוחלט הייתי עולה א' חובה וזו נדבה והגרסא שכתב בעל מ"ע אינה מתיישבת כלל ותו קשיא בדברי הרב דהאי בבא דאם מוחלט הייתי מה נפשך אם ר"ל מוחלט ולא טמא היינו הך בבא דבסמוך ואם טהור מטומאת מת וכו' ואם ר"ל מוחלט וטמא היינו בבא בתרא אם טמא הייתי ומצורע וזו הקשה אותה המגיה אבל הא לא קשיא כולי האי דאיכא למימר תנא והדר מפרש וכתב שתי החלוקות הנזכרות בתלמוד לפי גרסתו אשר כתבתי לעיל והדר מפרש אם מוחלט הוא וטהור מטומאת מת או מוחלט הוא וטמא מת אבל קושיית הראב"ד ז"ל חזקה מאד. ומה שדעתי סומכת לקיים דברי הרב ז"ל דאע"ג דקי"ל אין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת אחרונה הנ"מ לכתחלה אבל בדייעבד אם הביא קרבנותיו אפילו קודם תגלחת ראשונה יצא ידי חובתו. תדע שהרי כתב הרב ז"ל פ"א מהלכות טומאת צרעת וז"ל תגלחת המצורע וטבילתו והזאתו אינם מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים ע"כ. ובזה הפרק כתב שאין ד' תגלחות אלו לעכב אלא למצוה ע"כ. והדבר ברור כיון שכל התגלחת בעצמה אינה מעכבת ויכול להביא קרבנותיו כ"ש שאם הביא אותם אחר תגלחת ראשונה שיצא ידי חובתו והראב"ד ז"ל אזיל התם לשטתו והשיגו וכתב איני יודע מהו זה אדרבה אלו הם מעכבים טהרתו וכו' ולפי שטת הרב ז"ל שאין התגלחת מעכבת ואם הביא קרבנותיו יצא יפה כתב הכא עולה ראשונה חובת מצורע שהרי יצא בה ידי חובתו וכתב כן כדי לקיים גרסתו דגריס תרי בבי כדכתיבנא לעיל ובזה תירצנו השגת הראב"ד ז"ל וקושיות המגיה זולת האחרונה אלא דקשיא טובא מה שנמצא בספרים שלנו וכן השניה אחת לחובת מצורע וא' לחובת נזירות ושלישית ורביעית נדבה והשאר קרבן טהרתי ולא ידעתי מהו השאר שהרי לא היה מביא יותר מארבע קרבנות ועוד מהו קרבן טהרת והרי כבר אמר ואחת לחובת נזירות ואחת לחובת מצורע ועוד מה טהרתי והלא נזיר טהור הוא ואי טהור מטומאת צרעת קאמר הרי כבר אמר אחת לחובת מצורע. הילכך איני יכול להלום לשון זה ותמהתי על המגיה שהקשה על זה הלשון כי השלישית לטהרת נזיר ואיך אמר שלישית נדבה ועל הספר בעצמו הכתוב בו זה הלשון הגיה הגהותיו ואיך לא ראה זה הלשון שהוא יותר קשה מכל מה שהקשה והוא אצלי נמנע ההבנה ולפיכך אני חושד שזה הלשון לא היה בספרו של הראב"ד ז"ל כיון שלא השיג עליו ואם הוא לשון רבינו צריך לפרש דתרי גווני תנאי כתב א' לחובת מצורע ואחת לחובת נזירות ושלישית ורביעית נדבה או שיאמר ראשונה ושנייה נדבה והשאר קרבן טהרתי כלומר אחת לחובת מצורע ואחת לחובת נזירות ולפי שנמצא לשון זה בתנאי אשר הוזכר בגמרא נקיט ליה אעפ"י שהוא מבואר מהתנאים האחרים אשר הזכיר רבינו. עוד הקשה המגיה על הרב שכתב באותו פרק וז"ל נטמא ודאי והיה מצורע מספק וטהר מספק צרעתו מונה ימי נזירותו שלמה ואח"כ מגלח תגלחת הנגע שאין תגלחת ספק נגעו דוחה נזירות ואחר כך מונה שבעת ימים שבין תגלחת מצורע הראשונה לתגלחת שניה ומגלח וכו' והקשה עליו ז"ל איך אפשר זה דילמא לאו מצורע היה ועלתה תגלחת ראשונה לטומאת מת ואז התחילה נזירות טהרה ואיך יוכל לגלח תוך נזירות טהרה ב' פעמים תוך י"ד יום ע"כ. ואני אומר טובה היתה השתיקה בזה שאם היה קורא השיטה של אחריה לא היה מקשה וכי איך אפשר שתעלה התגלחת הראשונה לטומאת מת ועדיין לא הזו עליו בג' ובשביעי הילכך עדיין טמא הוא ואין התגלחת הראשונה עולה אלא לספק צרעת וקרא כתיב עוד טומאתו בו וא"כ איך תעלה לו תגלחת ראשונה לטומאת מת ויהיה נזיר טהור וזהו שכתב הרב ז"ל בסמוך ומביא קרבנותיו ואוכל בקדשים אם הזה בג' ושביעי שהרי כיון שהוא טמא מת עדיין אי איפשר לו לאכול בקדשים עד שיטהר מטומאת מת ואע"פ שעדיין לא גלח אוכל בקדשים שאין התגלחת מעכבת כאשר כתב לעיל. ואח"כ מונה שבעה אחרות לטומאת מת ומגלח תגלחת טומאה ואחר כך מונה נזירותו כולה ע"כ ואלו הם ע"ד יום שהזכירו בגמרא ל' של נזירות טומאה ז' שבין תגלחת לתגלחת שבעה של טהרת טומאת מת ובאלו השבעה מזה שלישי ושביעי וטובל ומונה שלשים של נזירות טהרה. וזה ברור מאד אצלי ולא ידעתי למה חרד עלינו את כל החרדה הזאת וכמדומה לי שזכיתי בברכה אשר ברך המגיה גם ברוך יהיה דמגלגלין זכות על ידי זכאי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |