שו"ת רדב"ז/א'תרמג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושש מאות וארבעים ושלושה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רפ]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רפ) העתיק לשון א"ז ותשובת רבינו מאיר ז"ל וריב"א ז"ל ואעפ"י שאיני כדאי להכריע דעתי נוטה לדעת א"ז דדעת ב"ד על דעת המקום הוא נסמך ואין דעתו שיעיד אחד מכל מיני פסולי עדות ולפי דעת ריב"א גם בעל הדבר הוא בכלל החרם אעפ"י שהוא נוגע בדבר אלא משמע דאין דעת ב"ד בשעת החרם אלא על עדות שראוי להתקבל בפני ב"ד. ועל ענין היהודי שגנב לעכו"ם וכו' כן הייתי נוהג במצרים כשהיו השופטים שולחים להשביע את ישראל ואני יודע שנשבע לשקר לא הייתי משביע אותו מפני חלול ה' אלא עושה פשרה ביניהם. ואני אומר לישראל אם תעשה פשרה מוטב ואם לאו אומר לשופט שאין אני רוצה להשביע שבועה זו והוא יבין ומיד היה עושה פשרה וכן נהגתי שנים רבות והיה ה' מתכבד בזה והיו משבחים הדבר השופטים וכן ראוי לכל דיין לדון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |