שו"ת רדב"ז/א'תקצו
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ותשעים וששה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רלב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רלב) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרב פרק ו' מהלכות שבת המשתתף עם הנכרי וכו' ולא כתב סיפא דברייתא דתניא ואם באו לידי חשבון אסור וכתב [המ"מ] משום דמפרשי' כפרש"י ז"ל דמילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קבלה סתם ומשמע שאם התנו מתחלה אפי' באו לידי חשבון לומר כמה שבתות נטלת ואטול אני כנגדן מותר וכן כתבו התוספות בהדיא סוף פ"ק דעכו"ם וא"כ קשה שכתב בפ"י מה' מאכלות אסורות נכרי וישראל שהיו שותפין בנטיעה וכו' ובלבד שלא יבא לידי חשבון כיצד כגון שיחשבו כמה פירות אכל הנכרי בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותם הפירות אם התנו בזה אסור שהרי זה כמחליף פירות ערלה ע"כ:
תשובה דע כי שני מיני חשבון הם כיצד אם אמר לו לקחת עשרה שבתות אטול אני עשרה ימים כנגדן אם התנו בתחלה מותר בין בשבת בין לענין ערלה ואם לא התנו אפי' חשבון כזה אסור אלא נוטל הנכרי כל שכר שבת ופירות ערלה והשאר חולקין. ויש חשבון אחר כגון שיאמר כמה מעות הרוחת בשבת ואטול אני כנגדן כמה פירות אכלת בשני ערלה ואטול אני כנגדן חשבון כזה אסור אפילו התנו מתחלה בין לענין שבת בין לענין ערלה וזהו שכתב הרב ז"ל כיצד כגון שיחשבו כמה פירות אכל הנכרי בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותם הפירות אם התנו בזה אסור ויהיב טעמא משום דמחליף פירות ערלה אבל אם אמר שלש שנים אכלת אוכל אני שלש אחרים מותר שכך הוא המנהג שנה שזה עובד אוכל הפירות וכן לענין שבת כיון שהתנו מתחלה. ומה שהשמיט הרב ואם באו לידי חשבון אסור בהלכות שבת משום דס"ל דחשבון השנוי בברייתא היינו החשבון הראשון אשר כתבנו כיון דאתינן למפשט מינה בעיין דאיבעיא להו סתמא מאי כלומר שלא הזכירו שום תנאי לא בשעת השיתוף ולא בשעת חלוקה ופשטינן ואם באו לידי חשבון אסור הא סתמא מותר ודחינן אלא מיהא ליכא למשמע מינה והכל אסור כיון שלא התנו בתחלה אבל אם התנו בתחלה חשבון כזה מותר. וזהו שכתב בעל מ"מ שלא הזכיר רבינו ואם באו לידי חשבון שהוא מפרש כפרש"י ז"ל וכו' לאפוקי מדעת המפרש דארישא קאי ואפילו התנו בתחלה אם באו לידי חשבון אסור ואפי' החשבון הראשון אשר כתבתי וזהו שהקשו בתוספות ואם באו לידי חשבון הא סתמא שרי וא"ת לימא דהכי קאמר אם באו לחשבון אסור אפי' התנו בתחלה וי"א דס"ל דודאי אם התנו בתחלה מותר בכל ענין עכ"ל. וזה דעת הרב ז"ל ולפיכך השמיט ואם באו לחשבון אסור דיש חשבון שהוא מותר היכא דהתנו אבל החשבון השני בכל גוונא אסור וכתבו אצל ערלה דאיכא טעמא שזה שעובד השנה אוכל הפירות בין רב למעט וכל שכן לגבי שבת דליכא טעמא כולי האי דאסור לומר כמה נטלת בשבתות ואטול אני כנגדן. ואפי' תרצה לפרש שאין חלוק בין החשבונות לא קשיא דבשלמא גבי שבת אין במלאכה אשר עשה העכו"ם אסור תורה ולפיכך אם התנו מתחלה מותר לבא לידי חשבון כיון שאין בו אסור תורה אבל גבי ערלה הפירות אסורים בהנאה מן התורה ולפיכך אפילו התנו מתחלה אם באו לידי חשבון אסור ואע"ג דבזמן שלא באו לידי חשבון משמע דקיל טפי ערלה משבת היינו מטעמא דכתב רש"י ז"ל משום דאין זה נהנה שכן המשפט בזה שעובד שנה הוא אוכל כיון שאין שם חשבון וגילה בדעתו שעל המשפט הוא סומך שהעובד השנה הוא אוכלה אבל בזמן שבא לידי חשבון משמע שאינו סומך על המשפט ההוא ולפיכך אסור דהוי כמחליף פירות שביעית שהוא אסור מן התורה ומ"מ על הטעם הראשון אני סומך דשתי חשבונות הן. וא"ת כיון דשכר שבת אין איסורו אלא מדרבנן וקא מבעיא לן סתמא מאי ולא איפשיטא אמאי אזלינן לחומרא דמשמע מדברי הרב דכל שלא התנו אסור וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל דהשמיט בעיא זו משמע דס"ל דבכל גוונא אסור. תירץ הר"ן וז"ל ונ"ל שהם סוברים דלישני נינהו דודאי מאן דמתני עובדא דרבא סתמא הוה ואפ"ה איכסיף וכי איבעיא לן סתמא מאי אליבא דרב גביהא מבי כתיל איבעיא לן דהאי עובדא דרבא גבי ערלה הוה ולא היו דברים מעולם דאיכסיף הילכך בסתמא לא שמעינן מידי ומש"ה איבעיא לן אבל למאן דתני לישנא דרבא כפשטא דודאי סתמא אסור וכיון דלישנא קמא לישנא דגמרא ולישנא בתרא דרב גביהא מבי כתיל הוא כלישנא דגמרא נקיטינן שכן דרך הגאונים ז"ל לפסוק בכל מקום וכן כתב הריא"ף ז"ל בפרק ערבי פסחים עכ"ל. נמצאת אומר לפי שטה זו דגבי ערלה סתמא מותר ולגבי שבת סתמא אסור וטעמא דגבי ערלה מסתמא כך הוא המשפט דמי שעובד השנה אוכל פירותיה ואי משום עבודת הקרקע ליכא שהרי גם הישראל מותר לעבוד את הקרקע בשני ערלה אבל לגבי שבת סתמא אסור משום דהוי כשלוחו ואם באו לידי חשבון ערלה חמירא משבת דכיון שבאו לידי חשבון גילו אדעתם שאינם חפצים באותו המשפט ולא בתנאי שהתנו משום דהוי איסור תורה דחמיר אבל לגבי שבת דאין איסורו אלא מדרבנן כיון שהתנו בתחלה אע"פ שבאו לידי חשבון מותר שהרי אינו נראה כשלוחו ולא ס"ל כדעת הראב"ד ז"ל שכתב דכיון שבאו לידי חשבון אשתכח דתנאי דמעיקרא הערמה הוה דלא חיישינן להכי אלא גבי ערלה דחמיר איסוריה כדכתיבנא. ולפי הטעם הראשון אשר כתבתי אתי נמי שפיר דתרי גווני חשבון איכא דטול אתה כך וכך שבתות ואני כך ימים כנגדו אם התנו מתחלה בשבת וערלה מותר ולא פליגי לישני דסתמא הכא והכא אסור ואע"ג דלא איפשיטא בעייו כיון דבעיין שייכא נמי לגבי ערלה ולגבי ערלה אית לן טעמא להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא לגבי שבת נמי אע"ג דהוי כדרבנן אזלינן לחומרא דעלה דתרווייהו איבעיא לן משמע דשוין נינהו לענין סתמא דידהו דכיון דלא התנו מעיקרא מסתבר להחמיר גם לענין שבת דמחזי כשלוחא לישראל וכל שכן בערלה דהתם איכא טעמא דמאן דעביד בקרקע אכיל פירותיה ואפ"ה בסתמא אסור וכ"ש בשבת דליכא האי טעמא. ואם באו לחשבון השני כמה פירות אכלת בשני ערלה ואכול אני כנגדן כמה מעות הרוחת בשבתות ואטול אני כנגדן כאן וכאן אסור ואפילו התנו בתחלה. כללא דמילתא דשבת וערלה שוין לענין זה ולגבי שבת השמיענו דבכל גוונא אסור אפי' בסתמא וכל שכן בערלה דאיכא איסור תורה והשמיט החשבון משום דס"ל מילתא באנפי נפשה היא בשלא התנו וכתב דבכל גוונא אסור אבל אם התנו מתחלה יש חשבון שמותר ויש חשבון שהוא אסור וכתבו גבי ערלה לאשמעינן דאע"ג דאיכא תרתי לטיבותא חדא שהתנו בתחלה. ותו דהמשפט כך הוא דמאן דפלח שנה זו יאכל פריה אם באו לחשבון איגלאי מילתא למפרע שהכל הוא ערמה ונמצא מחליף פירות ערלה וה"ה לשבת שנמצא העכו"ם שלוחו. והנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |