שו"ת רדב"ז/א'תקסד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ושישים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן ר]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(ר) שאלת ממני אודיעך דעתי על מש"כ הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' זרעים ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאים ובאותו פרק בעצמו כתב ואסור לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילנות כלאים. ובפ"ט כתב ואסור לישראל ליתן בהמתו לנכרי להרביעה והכתוב השוה ביניהם בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים:
תשובה כבר השיגו עליו הראשונים נ"נ והראב"ד ז"ל הקשה עליו חדא והלא אף המקיים לוקה. ותו דאמירה לנכרי באיסור לאו בעיא ולא איפשיטא ואית לן למיזל לחומרא. והטור כתב הראשונה והשמיט השניה והדין עמו דאע"ג דבעיא היא ולא איפשיטא אית לן למיזל לקולא כיון דאמירה לנכרי איסורא דרבנן היא וכן פסק הרא"ש ז"ל וכן כתב בשם הראב"ד ז"ל והוא הפך מה שכתב בהשגה ושמא חזר בו הראב"ד ז"ל מהשגה או מטעמא דאמרן והקושיא הראשונה קושיא חזקה היא ואעפ"י שהרב ז"ל סובר שהמקיים כלאים אינו לוקה מ"מ חייב הוא לעוקרן ואיך יהיה מותר לנכרי לזרוע לו כלאים. וגם הקושיא שהקשה הראב"ד ז"ל היא חזקה לדעת הרב ז"ל שפסק גבי חסמה וגבי סירוס דאסור לומר לעכו"ם משמע דס"ל ז"ל דאזלינן לחומרא וכן כתב בעל מ"מ פרק י"ו מהל' איסורי ביאה וז"ל ורבינו פסק דאע"ג דלא קי"ל כמ"ד בן נח מצווה על הסירוס אסור לומר לעכו"ם דבכל המצות איכא שבות דאמירה לנכרי וכמו שכתבתי פרק י"ג מהל' שכירות ע"כ. וכן כתב בהדיא בהלכות שכירות גבי חסמה וא"כ היכי פסק הכא ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים. ומהאי טעמא ליכא לתרוצי קושייתך דס"ל דבכלאי הכרם לא נצטוו בני נח ומשום הכי מותר לומר לנכרי אבל כלאי הכרם והרבעת בהמה נצטוו עליה וקא עבר ולפני עור לא תתן מכשול דהא ישראל נצטוו על כלאי זרעים ואמירה לנכרי שבות. ותו דהוא ז"ל כתב פרק ט' מהלכות מלכים ז' מצות נצטוו בני נח ופלוגתא דתנאי בסנהדרין פרק ד' מיתות ופסק כרבנן דס"ל ז' מצות ותו לא. וכתוב במורה מקום בדפוס החדש כך נראה בשבת דף קל"ט. וכן כתב הר"ן ז"ל יש שלמדו מכאן ולא נהירא דכל אותה סוגיא איירי בכלאי הכרם דהיינו כשותא בכרמא ובחוצה לארץ. ואי משם יש ראיה היא להפך וקל להבין. אבל קושטא דמילתא דאין משם לא סייעתא ולא קושיא דהתם מיירי בכלאי הכרם וכדכתיבנא ובח"ל. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דטעות סופר נפל בספרים אלא שראיתי שגם בסמ"ג כתוב ומותר לומר לנכרי וכו' ולפי הלשון הכתוב בספרים אני אומר שלא היתה כוונת הרב ז"ל למה שחשבו הראשונים נ"נ דפשיטא ליה ז"ל דאסור לומר לנכרי לזרוע כלאי זרעים דאמירה לנכרי שבות כדפסק גבי חסמה וסירוס וכלאי אילנות וכלאי בהמה. ומה שלא פירש כן בהדיא משום דכיון שכתב אסור לקיימן כ"ש שאסור לומר לנכרי לזרוע לו. אבל גבי כלאי אילנות וכלאי בהמה דמותר לקיימן הוצרך לכתוב דאסור לומר לנכרי. ומה שכתב ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאים בשדה של נכרי קאמר. וכי תימא מאי למימרא מהו דתימא כיון שהזרעים של ישראל וקי"ל אסור לקיים כלאי זרעים הכא נמי רוצה בקיומן הוא כשאומר לנכרי לזרוע אותם קמ"ל דמותר כיון שהזורע נכרי והשדה של נכרי אעפ"י שהזרעים של ישראל דשדך כתיב תדע דבשדה של נכרי איירי דקא' אסור לזרוע כלאים לנכרי והא ודאי בשדה של נכרי איירי דאי בשדה של ישראל והזורע ישראל אסור. ותו לא והא כתיב שדך לא תזרע כלאים ומה לי שיהיו הזרעים שלו או של נכרי הרי הוא עובר בלאו ולוקה אלא בשדה של נכרי איירי ואסור מדרבנן שמא יבוא לזרוע בשדה שלו וכי היכי דרישא איירי בשדה של נכרי סיפא נמי בשדה של נכרי והוי ההיתר מכלל האיסור אע"ג דאסור לזרוע כלאים לנכרי בשדהו של נכרי מותר לומר לנכרי טול כלאים וזרע אותם לי בשדך דלא אסרו אלא כשהנכרי זורע בשדה של ישראל או כשישראל זורע בשדה של נכרי אבל היכא דהזורע נכרי והשדה של נכרי לא אסרו אעפ"י שהאומר ישראל והזרעים של ישראל כיון דאית בה תרתי לטיבותא לא אתי לאחלופי. נמצאת למד שהזורע כלאים בשדהו בידו אעפ"י שהזרעים של נכרי לוקה. והזורע בשדה של נכרי אסור ואין בו מלקות דשדך כתיב ואם הזורע נכרי בשדה שלו מותר לומר לו ולתת לו הזרעים לזרוע. ובחוצה לארץ מותר בכל גוונא. וכלאי הכרם וכלאי בהמה נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ ואסור לומר לנכרי דבכלל הבעיא של חסימה היא ולא איפשיטא ואזיל הרב בהם לחומרא ונ"ל בטעמו של הרב ז"ל דאע"ג דאמירה לנכרי שבות מדרבנן היא לא כל השבות שוה דשבות דאמירה לנכרי כיון דשייכ' בכל איסורין שבתורה חמיר טפי ואית לן למיזל לחומרא כאלו הוי איסור תורה ואם הנכרי עושה מעצמו אם בפני ישראל אסור להניחו לעשות ולפיכך כתב הרב ז"ל אסור לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילנות וטעמא דכיון דעומד ורואה הוי כאלו אומר לו לעשות אבל אם אין ישראל עושה רמז וגילוי דעת מותר הוא דכיון דבעיא היא ולא איפשיטא דיינו לאסור אמירה בהדיא או דבר הדומה לאמירה. וכן ראיתי בתשובה לריצב"א ז"ל וז"ל אשר שאל אדוני אם מותר ליתנו לנכרי למחצית שכר אע"פ שודאי יסרסנו דלפני עור לא תתן מכשול לא שייך כאן דלא ס"ל כר' חידקא ואמירה לנכרי שבות לא שייך כאן דלא עביד רמז וגילוי דעת לסרסו שהרי נכרי שבא לכבות אין צריך לומר לו כבה ואל תכבה ושלום וכו' ואם יש לנכרי שותפות מסתברא לי דאפי' עומד ורואה מותר ובלבד שלא יאמר לנכרי לעשות דשדך בהמתך כתיב וממעטינן אם יש לנכרי בה שותפות ואפי' הכי אמירה ממש אסורה דאתי לאחלופי בשלו וכולה חדא גזירה היא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |