שו"ת רדב"ז/א'תקנח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וחמישים ושמונה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קצד]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קצד) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ד' מהלכות מתנות עניים וז"ל שבולת של לקט שנתערבה בגדיש הרי זה מפריש שתי שבולת ואומר על אחד מהן אם הלקט היא זו וכו' וחוזר ומתנה כן על שבולת שניה ונותן אחד מהן לעני והאחרת תהיה מעשר ע"כ. וקשיא לך תנאי השנייה למה. ותו לא ידענא אם נותן הראשונה לעני דוקא או אי זה מהן שירצה כדמשמע לשונו ז"ל שכתב אחד מהן:
תשובה תנן פרק ה' דפיאה שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת א' ונותן לו והרב ז"ל בפי' המשניות לא הזכיר התנאי השני אלא התנאי הראשון וכתב ויתן הראשונה לעני והשנייה לכהן. והכו איתא בירושלמי בהדיא כיצד הוא עושה מביא ב' שבלים ואומר אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי המעשרות קבועים בזו ונותן לו את הראשונה ע"כ. והקשו לשם וחש לומר שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא א"ר יונה מביא ב' שבלים ואומר אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי המעשרות קבועים בזו ונותן לו א' מהן ע"כ. ואיכא למידק (עלה מהכא לתרץ) [על תירוץ] רבי יונה ומתוך קושיא זו דחק הר"ש ז"ל דמביא ב' שבלים מלבד אותה שנותן לעני כדאיתא בפירושיו. והרי אתה רואה כמה גמגומים יש על שיטה זו. חדא שרבי יונה לא הזכיר ג' שבלים. ותו כיון שאין יכול ליתן לעני אלא הראשונה אמאי שני ר"י בלישניה ונקט נותן אחד מהן (לכהן) [לעני] לימא נותן את הראשונה כדאמרינן ברישא דמלתא. ותו דמה תקנתה יעשה לגדיש דאי דעביד ליה פרנסה ממקום אחר סתמא דמתניתין לא משמע הכי אלא מיניה וביה כשאר כל גדיש דעלמא. ותו דכל טורח זה למה יעשה פרנסה לגדיש ממקום אחר ורבינו שמשון דחק לתרץ ע"ש. אבל הרב ז"ל סובר שהגדיש אינו צריך פרנסה ממקום אחר אלא מיניה וביה כיון שלא הזכיר תקנת הגדיש מכמה טעמי חדא דהוי ספק ספיקא שמא שבולת הלקט היא באותן השתים שהפריש ואת"ל עדיין היא בגדיש הרי נתבטלה ברוב וחזרה להיות טבל כשאר הגדיש ושפיר תורם מן החיוב על החיוב. ותו דתלינן דשבולת הלקט באותם השתים שהפריש היתה כדתנן רבי אליעזר אומר אם קירב א' מהן יקריבו כל הראשים כולם. ופרכינן והא א"ר אלעזר לא התיר ר' אליעזר אלא ב' ב' אבל א' א' לא א"ל אנא נמי תרתי קא אמינא. ואית דגרסי לא התיר ר' אליעזר אלא שנים כלומר שהקריבו שני ראשים וא"ל רב נחמן אנא נמי תרתי קאמינא כלומר אם נפלו ב' טבעות לים המלח הותרו כולם אף הכא נמי כיון דהפריש שתי שבלים אימור האי של לקט בהני תרתי היא. וא"ת דלא אמרינן הכי אלא בדיעבד וכגון שנפלו לים המלח או שקרבו הראשים דליתנהו קמן ומשום הכי תלינן אבל הכא מפריש השבלים לכתחלה והרי הם לפנינו. י"ל כיון דלתקנתא דעניים קא עביד כבדיעבד וכאלו הלכו לאיבוד חשבינן להו ולא נשארה של לקט בגדיש. ותו דאפי' תימא דשבולת הלקט היא בגדיש שפיר קא תרים שהרי אינו תורם אלא אחר שנעשה כרי ובאותה שעה כבר נתערבו כל החטים של השבולת בתוך הכרי על ידי שמהפך ברחת לזרות אותו נמצא בשעה שתורם יש בכלל מה שמפריש קצת חטים מהשבולת של לקט ונמצא תורם מן החיוב והפטור על החיוב והפטור ושפיר קא תרים. ותו דלא אמרה רבינו שמשון ז"ל אלא למ"ד אין בילה ואיפשר דסבירא ליה כמ"ד יש בילה. ומכל הני משמע לי דאין צריך לעשות לגדיש פרנסה ממקום אחר אלא מיניה וביה. ואפי' תימא שצריך פרנסה ממקום אחר לגדיש לדעת הרב ליכא טרחא כמו שאפרש בע"ה. ונ"ל שהרב ז"ל יש לו שיטה אחרת בפי' הירושלמי וה"פ מעשר שבולת א' ונותן לו ומדקתני מעשר ולא אדכר לתרומה כלל משמע דס"ל דאין צריך להפריש תרומה גדולה ולא תרומת מעשר מחמת שהפרישו בשבלים. ופריך תלמודא וחש לומר שמא אותה שקבע בה המעשרות לקט הוא ואין המעשרות קבועים בה ונמצא העני אוכל טבלים. ותירץ רבי יונה מביא ב' שבלים כדקא אמרת אבל אם לא היה מתנה אלא על הראשונה לבד היה גם הלוי אוכל ספק טבל וגם לא היה יכול ליתן לעני אלא הראשונה. ועל ידי תנאי השנייה שאומר אם זאת השנייה טבל יהיו מעשרותיה בראשונה הוי כעין ספק ספיקא וכל א' מהם ספק לקט ספק טבל ואת"ל טבל שמא גם השנייה טבל ונתקנה זו על ידה וכן הדין בשנייה ספק לקט ספק טבל ואת"ל טבל שמא גם הראשונה טבל ונתקנה זו על ידה (ותו) [ותלינן] לומר של לקט בגדיש הוא ושתיהן נתקנו מעשרו' של זו בזו ושל זו בזו ונותן לעני אי זו שירצה. ואע"ג דבלא תנאי השנייה איכא נמי כי האי ספק ספיקא אתא ר' יונה לתקן גם השבולת של לוי שלא יאכל טבל דאיכא לאקשויי נמי וחש דילמא קמייתא לקט ונמצא הלוי אוכל טבלים ומשום הכי מתנה גם בשניה אם לקט היא יפה ואם היא טבל מעשרותיה בראשונה ונמצא השבולת של לוי ג"כ מתוקנת. והא דכתיבנא דהוי כעין ספק ספיקא משום דלאו ספק ספיקא גמור הוא דכל ספק ספיקא שאינו מתהפך לית לן למיזל לקולא וספק זה אינו מתהפך וקל להבין דאת"ל דשבולת הלקט בחד מהני תרתי נינהו ודאי האחרת לא נתקנה. וא"ת אפי' הוי ספק ספיקא גמור כיון דאיפשר בפרנסה ממקום אחר היאך מתירין לו לעשות לכתחלה. וי"ל כיון דאיכא כמה ספיקי התירו לכתחלה חד שמא לקט הוא ואת"ל טבל שמא נתקנה ע"י חבירתה והלקט בגדיש הוא ואת"ל לא נתקנה שמא יאכל עראי כיון שעדיין לא הגיעו לעונת המעשרות. ואת"ל אוכל מהם קבע שמא לקט שמא מעשר שמא מתוקן הוא אוכל. ואע"ג דאיכא למימר שמא טבל הוא אוכל תלינן דלקט בגדיש הוא דהוי רובא ונתקנו ב' השבולות זו בזו. נמצינו למידן מתנאי השניה שכל א' משתיהן ספק לקט או ספק מעשר או ספק טבל או ספק מתוקן וכיון דאיכא למתלי בלקט ובמעשר ובמתוקן לא תלינן בטבל ואפילו לכתחלה. וכ"ש דאיכא כמה ספיקי וכדכתיבנא. ותו למדנו דנותן איזו שירצה לעני והאחרת ללוי. עוד למדנו תקנה גם ללוי. וא"ת השתא קשיא טפי שאוכל ישראל ספק מעשר לא קשיא דמעשר מותר הוא לישראל שאין בו אלא משום גזל השבט והרי הוא נותן א' ללוי ואין כאן גזל ואי משום תרומה גדולה ותרומת מעשר אשר בו ס"ל דמפטר משום דהקדימו בשבלים ואפי' תימא דחייבין אין חיובן אלא מדרבנן וכיון דהוי ספק באיסורא רבנן לא חיישינן ליה וכ"ש דאיכא כמה ספיקי והרי העני או הלוי אוכל כל א' מהן אם היה לקט מותר לשניהם וכן המעשר וכן המתוקן ולספק ספיקא דטבל לא חיישינן כדכתיבנא. וכן הדין במעשר עני שהרי הוא מותר לשניהם. ולענין מעשר שני אוכל בעל הבית כנגדו בירושלם ובמה שכתבתי עלו דברי הרב ז"ל כהוגן כי מה שכתב בפירוש המשנה הוא פשט לשון המשנה ומה שכתב בחבור הוא תירוצו של רבי יונה ודוק ותשכח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |