שו"ת רדב"ז/א'תקנז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וחמישים ושבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קצג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קצג)
שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק י"א מהלכות שאר הטומאות) וז"ל ומנין לשלישי בקדש שהוא טמא שנא' והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכבר קרא הכתוב לשני טמא שנא' כל אשר בתוכו יטמא הא למדת שבשר קדש שנגע בשני נטמא וישרף ע"כ. משמע מדבריו דבשר קדש הוי שלישי דאורייתא. ואלו בפרק הקודם כתב וז"ל והאוכלין יהיו שלישי ורביעי לטומאה מדבריהם בלבד ע"כ. והא ע"כ בקדש איירי דאי לחולין אין שני עושה שלישי אפילו מדרבנן ואי לתרומה אין שלישי עושה רביעי כלל אלא ודאי בקדש איירי דאית ביה שלישי ורביעי ומשמע מדבריהם ולא מן התורה:
תשובה האי מלתא פלוגתא דרבוותא היא דאיכא מאן דאמר דמשכחת לה ג' מן התורה ואפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וכגון ע"י משקה הא כיצד אדם שנטמא בשרץ דהוי ראשון ונגע באוכל ומשוי ליה שני ואוכל נגע במשקין ומשוי ליה שלישי ולמאן דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מן התורה רביעי נמי משכחת לה כגון דנגעי משקין באוכל א"נ משכחת לה על ידי עצים ולבונה דחיבת הקדש מכשירתן למאן דאמר דאורייתא היא ולפי שיטה זו א"ש קרא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מן התורה ממש. אבל אי איפשר שיסבור כן הרב ז"ל שכתב והאוכלין יהיו ג' וד' לטומאה מדבריהם בלבד וא"כ לא משכחת לה וכו' ואם הוא ע"י עצים ולבונה חיבת הקדש מכשירתן מדרבנן היא ואם ע"י משקין מה נפשך אם נגעו באב הטומאה חזרו להיות ראשון ואם נגעו בולד הטומאה נטמאו מן התורה ואין מטמאין אחרים אלא מדבריהם וכן כתב ז"ל והיו המשקין שלישי ורביעי מדבריהם ע"כ. הא למדת שאין אוכל ומשקה ג' מן התורה כלל. וכתב הר"ן ז"ל שכן דעת רש"י ז"ל שכל אלו המעלות של טומאה מדבריהם הוא והכי משמע בירושלמי. ומש"כ הרב ז"ל ומנין לשלישי בקדש מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא מדכתיב בכל טמא ומשמע אפי' נגע בשני שקראו הכתוב טמא. וא"ת ראיה גמורה היא ליתא דהא לא אמר הכתוב טמא הוא אלא לא יאכל ואיפשר שהוא פסול. א"נ אשר יגע בכל טמא ר"ל בראשון אבל אם נגע בשני לעולם אימא לך שאינו טמא ואתו רבנן ואסמכוה להאי קרא מדכתיב בכל טמא משמע אפי' נגע בשני תדע דהאי מנין לאו דאורייתא קא בעי דהא כתב בתר הכי ומנין לרביעי בקדש שהוא פסול ומייתי לה מק"ו והאי על כרחיך דרבנן היא דהא רביעי פסול לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן וברור הוא. וא"ת דכתב רש"י ז"ל בפרק השוחט דאוכל מטמא אוכל מן התורה וז"ל אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכל דאלו המאכל קבל טומאה מכביצה אוכלין טמאים שנגעו בו ע"כ. משמע דאוכל מטמא אוכל מן התורה דיליף לה מדכתיב מכל האוכל אשר יאכל ואמרינן בפ"ק דיומא אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת התרנגול. ועוד תניא בספרי מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יכול יהא מטמא לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל הא אינו מטמא אלא כביצה וליכא לפרושי דמדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא דהא מינה יליף רש"י ז"ל דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה. וי"ל דהא דכתב רש"י ז"ל המאכל קבל טומאה מכביצה אוכלין טמאים מדרבנן הוא וכן כתב הוא ז"ל פ"ק ועוד אין אוכל מטמא אוכל ע"כ. והא דמייתי ראיה מכל האוכל אשר יאכל לשיעורא מייתי אבל לא משמע מקרא דאוכל מטמא אוכל אלא דבשיעור כביצה מטמא את אחרים ולא פחות אבל לקבל טומאה מקבל בכל שהוא והיינו דתניא בספרי יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ולא קתני יכול יטמא אוכל אחר ת"ל אשר יאכל משמע דאוכל אחר אינו מטמא אבל מטמא אחרים. ואתה אל תתמה על מה שכתבתי דהאי שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא דהוי אסמכתא דר"ת ז"ל כתב דאוכל אינו מקבל טומאה בכל שהוא והך דרשא דספרי אסמכתא בעלמא היא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |