שו"ת רדב"ז/א'תקנג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וחמישים ושלושה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קעט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קעט)
שאלת ממני ידיד נפשי על לשון הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהלכות מעשר שני) וז"ל והצנועין היו מניחין את המעות בשנת שמיטה ואומרין כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלה שאי איפשר לפדותו במחובר כמו שביארנו וקשיא לך דסוגית הגמרא פרק מרובה משמע דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאמרינן עלה אי לאו דא"ר יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ה"א צנועין אית להו דר' דוסא ור' דוסא לית ליה דצנועין צנועין אית להו דר' דוסא ומה בגנב עבדו רבנן תקנתא כלומר [בשאר] (ב)שני שבוע עניים צריכה למימר ר' דוסא לעתותי ערב אומר כל שלקטו עניים יהא הפקר ר' דוסא לית ליה דצנועין עניים הוא דעביד להו רבנן תקנתא אבל גנב לא עבדו ליה רבנן תקנתא. פשטא דהך סוגיא משמע דצנועין איירי בשאר שני שבוע:
תשובה תנן כרם רבעי היו מציינין אותו בקוזזות אדמה וכו' אמר רשב"ג בד"א בשביעית דהפקר נינהו אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות והצנועים מניחים את המעות וכו' והך סיפא דצנועים איכא לפרושי בתרי אנפי דפליג ארשב"ג דלא מלעיטינן ליה לרשע אלא דעבדינן ליה תקנתא נמי וקיימים צנועים אכולא רישא דמתניתין והצנועים היו עושים תקנה לכל שני השבוע ע"י חלול ולא היו רוצים לסמוך על הסימנים. א"נ איכא לפרושי דמודו צנועים לרשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות והיו עושים תקנה לשנת השמטה דכ"ע עניים הם אצלה וקיימים צנועים אמאי דקאמר רשב"ג בד"א בשבועות אבל בשאר שני שבוע לא היו עושים להם תקנה כלל והשתא אתי מלתא דאביי כפשטה אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועים ור' דוסא אמרו דבר אחד הוה אמינא דצנועים קיימי אכולא מתני' ועבוד תקנתא אף לשאר השנים אע"ג דגנבי נינהו וכ"ש לדר' דוסא דהוי לענין לקט של עניים. אבל השתא דאמר ר' יוחנן צנועים ור' דוסא אמרו דבר אחד מפרשינן לדצנועים באידך פירושא כי היכי דליהוי מלתא דצנועים כרשב"ג דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה וזהו שאמר ר' יוחנן צנועים ור' דוסא אמרו דבר אחד דכי היכא דר' דוסא איירי בעניים דוקא צנועים נמי איירו בעניים דהיינו בשנת השמטה והיינו דכתב הרב ז"ל בשנת השמטה דס"ל דלאו מדינא הוא כמו שאמרו התוספות דאי מדינא אי איפשר לפדותו במחובר אלא משום תקנתא (ו)לעניים ובשנת השמטה דכולהו עניים עבוד רבנן תקנתא לגנבי בשאר שני שבוע לא עבוד רבנן תקנתא וזו שיטה נכונה לקיים דברי רשב"ג להלכה ותקנתא דצנועים ולקיים התוספתא דמשמע מינה דאין חלול במחובר ומשום תקנת עניים עבוד רבנן תקנתא ודוק ותשכח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |