שו"ת רדב"ז/א'תקכד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ועשרים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קנא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קנא) עוד שאלת על מה שכתב הרב לא תכנס אשה בין העצים ליטול מהך אוד לצלות בו וכו' שלא ניתנו עצים אלא להסקה בלבד ובפרק שני כתב עץ רטוב הרי הוא מוקצה מפני שאינו ראוי להסקה לפיכך אסור לו לעשותו כמו שפוד לצלות בו בשר וכן כל כיוצא בזה ע"כ ומשמע שאם היה יבש וראוי להסקה מותר ליקח ממנו אוד לצלית בו והמגיד ז"ל כתב דהך דלא תכנס אשה בין העצים בעץ לח ורטוב איירי שאינו ראוי להסקה אבל עץ יבש ודאי מותר. וקשיא לי עלה טובא חדא דלמה כתב הדין שני פעמים. ותו בין העצים הראויים להסקה משמע שהרי לעיל כתב עץ רטוב בהדיא. ותו כיון דיהיב טעמא שלא ניתנו עצים אלא להסקה משמע דבעצים הראויים מיירי וליכא לתרוצי בהא דטעמא אשארא קאי דאין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת דא"כ למה שנה עמהם הך דלא תכנס האשה וכו' אלא ודאי משמע דטעמא דלא ניתנו עצים אלא להסקה אכולהו קאי הילכך דברי המגיד ז"ל צריכין לי עיון ומה שנראה לי לתרץ דברי הרב ז"ל דהכא בעצים יבשים הראויים להסקה איירי כפשטן של דברים ואם היה שם עץ שראוי לעשות אוד בפני עצמו מותר היה ליטלו לצלות בו שהרי להסקה הולך שגם הוא מסייע בצליית הבשר אבל הכא במאי עסקינן שבאה לחתוך אוד מן העץ בעצמו ונמצא מטלטל את העץ שלא לצורך הסקה והטעם כולל לג' הדינים שלא ניתנו עצים אלא להסקה וכן דקדקתי מלשון הרב שכתב ליטול מהן אוד משמע דמן העצים נוטל האוד ומטלטל אותו מדלא כתב ליטול משם אוד וכו' וכן יש לדקדק מדברי רבא גופה כי הרב ז"ל העתיק לשונו. וי"מ דמטעם תיקון כלי נגעו בה ואין כן דעת הרב ז"ל דא"כ מאי איריא עץ רטוב שאינו ראוי להסקה אפי' יבש נמי אסור ואפשר לפרש דברי הרב אף לפי שיטה זו דהתם איירי בעץ יחידי וראוי לצלות בו כמו שהוא ולפיכך אם היה רטוב הוי מוקצה ואסור ואם היה יבש מותר כיון שאינו צריך תיקון אבל לא תכנס אשה לבין העצים וכו' דחיישינן שמא יתקן כלי ולפי זה צ"ל דטעמיה דלא ניתנו עצים אלא להסקה קאי אשארא ועוד יש דוחק דהוה ליה לרב לפרושי טעמא דהך לא תכנס אשה משום שמא יתקן כלי ולפיכך מסתברא לי כאשר כתבתי לעיל שאם יש עץ שראוי לצלות בו כמות שהוא מותר ליטלו לצלות בו שהרי גם העץ בעצמו מתחמם ומסייע בצליית הבשר כיון שהוא יבש אבל לא יקח עץ שיש בו ענפים לחתוך ממנו ענף לצלות בו שנמצא מטלטל שאר העץ שלא לצורך הסקה וזהו שנתן טעם שלא נתנו עצים אלא להסקה והשתא הוי דומיא דהנך וטעמא קאי אכולהו וזהו שאמר בגמרא לתת טעם למאן דשרי מה לי לצלות לו מה לי לצלות בגחלתו כלומר כיון דתשמיש אחד הוא מותר וכ"ש שגם העץ מתחמם ומסייע בצליית הבשר כאשר כתבתי אבל לטלטל העץ לקחת ממנו אוד לצלות בו אסור כיון שהעץ הנשאר אינו מסייע בצלייה ובזה עלו דברי רבינו כהוגן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |