שו"ת רדב"ז/א'תקג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ושלושה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קל]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קל) שאלת מה היא כוונת הראב"ד שהשיג על הרמב"ם ז"ל פכ"ג מהלכות שבת שכתב ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהם מפני שהוא מתקן ע"כ וכתב עליו הראב"ד ז"ל כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול:
תשובה גם בעיני יפלא שכן הוא ודאי דעת רבינו יודן כתבו הרב בעל מ"מ ובעל מג"ע ואני אומר שהוא מוכרח כן מדברי הרב דבשלמא אם הטעם מפני שהוא לצורך החול היינו שמותר להדיחן לצורך סעודה אחרת בשבת אלא אם אמרת שהוא מפני שמתקן כלי וכי מותר לתקן כלי לצורך סעודה אחרת. ולפיכך אני אומר שלאו כוונת הראב"ד ז"ל להשיג אלא לבאר לפי שראה הדין הקודם לזה משום מתקן כלי והדין הבא אחריו ג"כ משום מתקן כלי וזה באמצע חשש שלא נטעה לומר דחד טעמא נינהו ורבינו ז"ל דקדק בלשונו שבדינין של מעלה ושל מטה כתב מתקן כלי ובזה הדין כתב שהוא כמתקן ותו לא ופירושו מפני שהוא מתקן וטורח לצורך החול וקרוב שבספרו של הראב"ד היה כתוב מפני שהוא מתקן כלי ולפיכך השיג עליו ומה שהכניס הרב דין זה בתוך שאר הדינין אע"פ שאין טעמם שוה לפי שהן דומים במעשה ופשוט הוא. ועל מה שכתב הרב פרק כ"א ונותנין מים ע"ג מורסן וכתוב בהגהה ההיא פליגא שהרי פסקנא כרבי ולרבי נתינת מים לחוד הוי לישה כדאיתא בפרק מי שהחשיך וספר התרומה כתב והיכא שנתנו מים מבעוד יום מותר להוליך פעם א' שתי ופעם א' ערב ושמא טעו הסופרים ודלוג יש בעמוד ע"כ. ואני אומר שאין כאן לא טעות ולא דלוג והגהה זו לאו דסמכא היא דנתינת מים למורסן פלוגתא דרבי ור' יוסי בר' יהודה היא וסתמא דמתני' כר' יוסי בר' יהודה דתנן ונותנין מים למורסן והיכי שבקינן מתני' ועבדינן כרבי ואע"ג דאמרינן הלכה כרבי מחברו שאני הכא דסתם איהו גופיה כר' יוסי בר' יהודה והריא"ף והרא"ש כתבו מתניתין כצורתה משמע דהלכתא היא ולא ראינו שהשיג הראב"ד בזו על הרב ואפי' תרצה לומר דהלכתא כרבי באידך פלוגתא דתניא אחד נתן את הקמח ואחד נתן את המים האחרון חייב דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל מ"מ בנתינת מים למורסן הלכה כר' יוסי בר' יהודא חדא דסתם מתני' כותיה. ותו דבשלמא גבי גבול הקמח שיש בגבולו איסור תורה אית לן למפסק להחמיר אבל גבי גבול מורסן שאין בגבולו איסור תורה אית לן למפסק להקל. וטעם הפוסק כרבי לגבי נתינת מים למורסן צל"ע ואפשר דטעמו הוא דכיון דמורסן לאו בר גבול נתינת המים הוי גבולו ואסור וכן דעת הראב"ד וקצת מן האחרונים וא"כ מפקינן סתם מתני' דתנן ונותנין מים למורסן מהלכתא וכל הך סוגיא דפרק מי שהחשיך בשנתן מים מע"ש והנכון כדעת רבינו וכן דעת רוב הפוסקים דמותר ליתן מים למורסן בשבת. ולענין אם מותר לשבור את התיבה להוציא ממנה מה שהוא לצורך השבת כשנאבד המפתח הוי מלתא דפלוגתא דרבוותא ודעתי להקל כההיא דשובר אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות וכההיא דאמרינן בירושלמי אמתני' דבכל מערבין הדא דתימא במגדל של אבן אבל בשל עץ נעשה כשובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות ע"כ. ומ"מ אם אפשר לפתוח המנעול אפי' ע"י טורח במחט של סקאין או בסכין וכיוצא בו ואם המנעול הוא של ברזל מוטב לשבור את התיבה מלשבור את המנעול:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |