שו"ת רדב"ז/א'תצח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ותשעים ושמונה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קכה]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קכה) שאלת למה לא כתב הרב בהלכות מגלה כשכתב וכן אם היתה כתובה יונית ושמע יצא וכו' כאשר כתב בהלכות ספר תורה וכבר נשתקע שם יוני ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין שלשתן אלא אשורית:
תשובה ראיתי מי שפירש שסמך על מה שכתב בהלכות ס"ת ואינו נכון אצלי דבשלמא גבי ס"ת כיון שנשתקע ונשתבש אין ראוי לכתוב בו ס"ת אבל לענין מגלה כיון שהקורא מבין לשון יוני ויוצא ידי חובתו גם השומע יצא שאע"פ שנשתבש ונשתקע לא נשתבש כולו ואותם המלות שנשתבשו הוי כי האי דאמרינן השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא על פה יצא הכא נמי אותן מלות שנשתבשו הוי כאלו קראם על פה ושמען השומע יצא שהרי יוני לכל כשר. זה נ"ל להלכה אבל למעשה לא יצא השומע אא"כ שמע המגלה הכתובה בלשון הקדש ובכתב הקדש אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים מ"מ יודע הענין דרך כלל. ועוד יש טעם מהא דאמרינן דאם קראה קריאה משובשת יצא הקורא והשומע וגם הקורא יונית אעפ"י שנשתבש הלשון אין השבוש משנה הענין. ולענין מה שכתב בד"א שהמכוין לבו בכתיבה יצא ולא ידעת למה הפסיק הרב בהך בבא דקרא והוא מתנמנם וכו'. ותו דהך בבא דקרא והוא מתנמנם היא קודם הך דהיה כותבה דורשה או מגיהה וכו' והטעם לרז"ל שע"י הבבא דהיה כותבה דורשה וכו' דאמרינן אם כיון לבו יצא ואם לא כיון לבו לא יצא מתפרשא טעמא דקרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא דבזמן שהוא נים ולא נים תיר ולא תיר אפשר לו לכוין לצאת ידי חובת קריאה אבל נרדם אע"ג שהוא קורא כתקנה אינו יכול לכוין ולפיכך לא יצא ואל תתמה היאך הנרדם יכול לקרות כי אני ראיתי כמה בני אדם כותבין חשבונות והם ישנים ממש ונרדמים וגם ראיתי מי שהלך לטחון לקנות קמח והוא ישן ואחר כך לא היה זוכר מזה כלום ושואלין אותו והוא אומר לא זזתי ממקומי וכן זה שהיה כותב והוא נרדם שואלין אותו והוא אומר מעולם לא כתבתי זה וגם ראיתי מי שהיה עולה בסולם וישן לו באמצע הסולם ואדם זה ודאי לא היה יכול לכוין אעפ"י שהוא יכול לקרות וממילא ידענו טעם המתנמנם שיכול לכוין ולפיכך יצא ואפילו לדעת האומרים מצות אין צריכות כוונה מודו במקרא מגלה שצריכה כוונה ואע"פ שכתב בעל מגיד משנה ז"ל ואולי שהכל מודים במגלה ע"כ אני אומר ודאי והטעם דבעינן פרסומי ניסא ואם לא יכוין לבו אלא כקורא אגרת בעלמא מאי פרסומי ניסא איכא. ותו דכל דבר שאין לאמרו על פה בעי כוונה שאם קורא בלא כוונה ואין מבין מה שמוציא בשפתיו הוי כקורא על פה ולא יצא. ותו דמקרא מגלה הוי מדרבנן והחמירו בה יותר ממצות תורה להצריכה כוונה דלא ליתו לזלזולי ביה. עוד י"ל דמה שאמר צריך כוונה כוונת קריאה קאמר אעפ"י שאינו מכוין לצאת ידי חובת המצוה. ולענין אם כותבין המגלה על הדוכסוסטוס או מקצתה על הגויל ומקצתה על הקלף למאן דאית ליה דכותבין את ס"ת על הדוכסוסטוס לא תיבעי לך דפשיטא דכותבין וכ"ש הוא ולמ"ד נמי דכאימתה של תורה זו מזוזה לא תבעי לך דכיון דמזוזה נכתבת על הדוכסוסטוס ה"ה למגלה אבל לדעת הרב ז"ל דאית ליה דאין כותבין ס"ת על דוכסוסטוס ואית ליה נמי דאימתה של תורה היינו ספר תורה יש מקום לשאלה זו ודעתי בזה שכיון שהס"ת יש בו קדושה רבה משא"כ במגלה אין לנו לדמותה לס"ת אלא לדברים שאמרו הם בהדיא אבל לשאר דברים הרי היא כאגרת. ומה שכתב הרב אין כותבין את המגלה אלא בדיו על הגויל והקלף היינו לכתחלה. תדע שהרי כתב בסמוך ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה וכן בסיפא לא פסל אלא אם כתבה על הנייר או על עור שאינו מעובד הא על הדוכסוסטוס או מקצתה על הגויל ומקצתה על הקלף כשרה והטעם שאין נותנין עליה חומרת ספר תורה אלא מה שאמרו הם ז"ל. ותו כיון דפלוגתא היא יש לנו להקל במגלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |