שו"ת רדב"ז/א'תיב
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושניים עשר - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן לט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(לט) שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי לבאר לך לשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' ברכות כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית ויעביר ידיו על עיניו ויסמא מפני זה חיייבים ליטול ידים בסוף כל סעודה מפני המלח ע"כ וכתב עליו הראב"ד ז"ל עשה זה כנגד מה שאמרינן בגמרא כייל מיכל מהו ואמר ליה כ"ש וחיי ראשי קלקל עלינו את הלשון ע"כ. וצריך אתה להבין כונת המחבר ומשיג:
תשובה גרסינן בפרק כל הבשר אמר רב יהודה בריה דרב חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכחא בי קורטא בכורא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל מלחא מאי אמר ליה לא מבעיא ע"כ ופירש"י ז"ל כל מלחא מדד מלח כמו וימודו בעומר וכלו בעומרא מאי פריך ליטול אחריו או לא. וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שכתב פ"ד אלו דברים ואי כל מלחא בעי נטילת ידים ולפיכך צריך לומר שמודה הרב בדין זה שאם מדד המלח צריך נטילה דמכ"ש הוא ומשום הכי לא הוצרך הרמב"ם ז"ל לכותבו לפי גרסת הספרים שלנו אבל גרסת בעל מגדל עוז כך הוא כל המלח צריך נטילת ידים וכו' והבין בהשגת הראב"ד ז"ל שני דברים למה שינה הלשון שהיה ראוי שיאמר מדד המלח כלישנא דגמרא כייל מיכל שכך היתה גרסתו של הראב"ד ז"ל בגמרא ולזה תירץ דנקט לישנא דקרא דכתיב וכל בשליש עפר הארץ ולרמוז מקום מוצאו בהלכה. וזה לא נתיישב אצלי כלל דאין דרך הרב בחבורו למינקט לשון הכתוב כלל אלא לשון המשנה וכן כתב בהקדמתו. ותו אי גרסתו היתה בגמ' כגרסת הראב"ד ז"ל לא ידעתי איך למדנו מקום מוצאו בהלכה. ואם גרסתו כגרסת הספרים שלנו כל המלח מאי עדיפא הוה ליה למימר דנקט לישנא דתלמודא. עוד הבין בהשגת הראב"ד ז"ל דמנא ליה להביא או מלח שטבעו כמלח סדומית ולזה תירץ דלאו דוקא מלח סדומית אלא שנקראת כן על שם חזקה ורוע טבעה וגם זה אינו מתיישב וכי לא יודה הראב"ד ז"ל דהאידנא דלית לן מלח סדומית לא ינהוג נטילת ידים באחרונה ובזה איפשר לתרץ דאח"כ קבעוה חובה משום דמים אחרונים הרגו את הנפש וכן כתב הריא"ף ז"ל פרק כל הבשר. הילכך אם גרסת ספרי הרב היא כל מלח צריך נטילת ידים וכו' אפשר לקיים דברי בעל מגדל עוז על הדרך שכתבנו אבל אני רואה שזו גרסת הרב חדא שכל הספרים לא נמצא בהם גרסא זו וגם יש בידינו השגת הראב"ד כתיבת יד וכתב בהם כל שהמלח בו וכו'. ותו דא"כ השמיט הרב עיקר הדין מי שאוכל מלח או דבר שיש בו מלח וכתב דין המודד את המלח ולפיכך אני אומר לקיים גרסת הספרים שלנו שהיא כל שהמלח בו וכו' שהרב ז"ל גורס הכי מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכחא בי קורטא בכורא וכן כתבה הריא"ף ז"ל בשני מקומות ופי' רבינו דלאו דוקא מפני שאוכל אחר סעודתו מלח אלא אפי' שלא אוכל מלח ממש כיון שאכל דבר שיש בו מלח צריך נטילה באחרונה שמא יש בו מלח סדומית וגרסינן תו כל מלחא מאי וכן היא גרסת רש"י והריא"ף ז"ל וכן היא בספרים שלנו ולא ניחא לרבינו ז"ל לפרש מלשון מדידה דלאו אורחיה דתלמודא לומר תיבה אחת כלישנא דקרא ואחת כלישנא דתלמודא. ולתרץ זה כתב רש"י ז"ל דהוי לשון תרגום וימודו בעומר וכלו בעומרא ולא אמר דהוי לישנא דקרא דכתיב וכל בשליש עפר הארץ ולפיכך סובר הרב ז"ל דהכי קא מיבעיא ליה הא תינח היכא דאיכא מלח סדומית אבל כל מלחא דידעינן בודאי שאין שם מלח סדומית או האידנא דליכא מלח סדומית מאי ואמר ליה לא שנא וזהו שכתב הרב או מלח שטבעו כמלח סדומית הילכך בכל שאר מיני המלח איכא למיחש להכי ואפילו אי גרסינן אמר ליה לא מיבעיא בגרסת הספרים שלנו ה"פ לא תיבעי לך דהיא היא כן הבין הראב"ד לשון רבינו ועל זה משיג עליו עשה זה כנגד מה שאמרו בגמרא כלומר סוף הלשון שכתב או מלח שטבעו כמלח סדומית הוא כנגד מה [שאמרו] בגמ' מיכל כייל מאי ואמר ליה כ"ש וחיי ראשי קלקל עלינו את הלשון שהוא לשון מדידה והוא עשה אותו מלשון כ"ל ולא השיג עליו בדין כי שני הדברים אמת שאם מדד מלח או אכל כל מין ממיני המלח צריך נטילה ואין ההשגה אלא על הלשון ודוק ותשכח. והלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |