שו"ת רדב"ז/א'תו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png א'תו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'תו   רדב"ז
 [סימן אלף וארבע מאות וששה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן לג]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(לג) וששאלת על לשון הרב ז"ל בפ' ז' מהלכות עכו"ם כיצד כוס של עכו"ם שנפל באוצר וכו' עד נפלו הששים לטבעות אחרות כולן אסורות דקשיא טובא חדא דסוגיא השנויה בזבחים אתיא אליבא דר' אליעזר ורבנן פליגי עלה ולא קיי"ל כרבי אליעזר ותלמודא קאמר בהדיה רב דאמר כר' אליעזר ואם כן היכי שבקי רבנן ופסקי כר' אליעזר וכבר השיגו הראב"ד ז"ל בזה. ותו דכתב הרב פי' כוס מן התערובות ונפל לכוסות שניים אם כתב כן לאפוקי דלא בעינן ג' והוא אלא שנים והוא כתירוצא קמא דגמרא הכי איבעי ליה למימר ונפל לב' כוסות. ותו כיון דאיכא פלוגתא אמאי אזיל לקולא דהא תירוצא בתרא ואי בעית אימא סבר לה כר' אליעזר ושלשה דוקא. ותו קשה דבברייתא קתני בהדיא ומג' למקום אחר ומשמע שהאחרונים הם מותרים לא השלשה הראשונים וכן השיג הראב"ד ז"ל וטעמא דמסתבר הוא דאם התערובות הב' מותר שלישי מבעיא ואמאי תני לה ועוד השיג הראב"ד דהא דאמרינן איסורא ברובא איתא ליתא דשמואל ור' יהודה פליגי עלה והיכי פסיק לה הרב ז"ל:

תשובה גרסינן בפ' התערובות בברייתא ספק עכו"ם אסורה וספק ספיקא מותרת כיצד כוס של עכו"ם שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין פירש אחד מהם לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין ע"כ ומוקמינן לה כר' שמעון דפליג עלה דר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר רמוני בדן אוסרין בכל שהוא כיצד נפל אחד מהם לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא אסורים ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון אומר לריבוא אסורין מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר ע"כ ולר' יהודה לא שאני ליה בין ע"ז לרימוני בדן הכל אסור אפי' ספק ספיקא ולר' שמעון הכל מותר אם הוא ספק ספיקא ושמואל סבר לה כר' יהודה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כר' יהודה בעכו"ם דאפי' ספק ספיקא אסורה משום חומרת עכו"ם ופליג עליה בשאר איסורין דספיקא אסור ספק ספיקא מותר ורב ס"ל כר"ש דאפי' בעכו"ם ס"ס מותר וכסתם ברייתא דקתני ספק אסור ספק ספיקא מותר ואע"ג דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה הרי פסיק רב כר' שמעון דאמרה למילתיה אליביה וקיי"ל הלכתא כרב באיסורי וזה הדין הראשון שכתב הרב ז"ל ונקט כלישנא דסתם ברייתא ומה שכתב פירש כוס א' מן התערובות ונפל לכוסות שנים הגרסא הנכונה היא ונפל לכוסות שנים והיינו דקתני פירש אחד מהם לריבוא וכמלתיה דר' שמעון ומריבוא לג' ולא נחית הרב אי נפל לתוך ג' או לתוך שנים אלא הכונה לתערובת שני דאיכא ספק ספיקא אבל מדלא פירש אלא סתם משמע ליה דאפי' לא נפל אלא לשנים והוא מותרין כתירוצא דגמרא והא דאמרינן בגמרא ואי בעית אימא סבר לה כר' אלעזר אדשמואל קאי ולא אדר' שמעון. ורש"י ז"ל כתב שתי הלשונות וכתב שזה עיקר דאדשמואל קאי והתוס' כתבו דאדר' שמעון קאי עיקר אפי' תימא דסברת רבינו דאדר' שמעון קאי מ"מ תירוצא קמא עיקר דשנים והוא קאמר חדא [דהא] דמוקמינן לר' שמעון כר' אלעזר דאמר לא התיר ר"א אלא שנים שנים הילכך בעינן דליהוי ארבעה כדי שיהנה מהם שנים שנים. (ותו) דאי משום הא לא איריא דהא מצי ליהנות מהם בב"א הילכך [לא] בעינן דלהוו ארבעה ומ"מ סברת הרב ז"ל כסברת רש"י ז"ל כמו שאוכיח לקמן בע"ה הילכך אם פירש א' מן התערובת שלישי דקתני נפל א' מהם לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא מותרין וכן באידך קתני ומשלשה למקום אחר [לא] משמע אבל תערובת ב' לא כדעת הראב"ד ז"ל הא לא קשיא דשתי התערובות מותרין ונפקא מינה דתערובת ב' אסור ליהנות בכולו יחד אבל תערובת שלישי מותר ליהנות בכולו יחד וכן כתבו התוס' והיינו דתני ומריבוא לריבוא ובאידך נמי קתני ומשלשה למקום אחר ולדעת הראב"ד ז"ל קשיא לי שאסר תערובת שני כיון דאיכא ספק ספיקא אמאי אסור לדעת תנא דברייתא דהיינו ר' שמעון. ותו דהכי הול"ל פירש א' מהם לריבוא אסורין מריבוא לריבוא אסורין [ומריבוא לשלש'] מותרין ולדעתו ז"ל צל"ע אבל פשטא דברייתא משמע דבין תערובת שני בין תערובת שלישי מותרין דבכל חד מינייהו איכא ספק ספיקא ומדלא כתב הרב ז"ל אלא תערובת שני לבד אני לומד שאין דעתו לחלק בדין התערובת כאשר חלקנו לדעת התוס' אלא כדעת רש"י ז"ל דכתב דבין תערובת שני בין תערובת שלישי מותר ליהנות בכולו יחד אפי' בספק האמצעי דספק ספיקא בטיל וטעמא דמלתא כיון שאחר שנתערב הוי ספק ספיקא הרי הוא מתבטל לגמרי. וא"ת א"כ אמאי אצטריך למתני תערובת שלישי כיון דליכא נפקותא וי"ל לאשמועינן דאפי' בתערובת שלישי אוסר ת"ק וגם זה מיסוד התוס' וקשיא לי עלה דבמלתיה דת"ק גופיה הו"ל למיתני האי רבותא ותו דבברייתא קמייתא לא תני בה חולק וקתני מריבוא לריבוא. ומשום הכי אני רואה דלהכי קתני תערובת ג' דאלו בתערובת שני אינו יכול ליהנות ממנו אלא או כולו ביחד או שנים שנים כיון דבכל זוג איכא חד דהיתירא אמרינן אידך נמי דהיתירא דהכי אמרינן בגמרא דלא התיר ר' אליעזר אלא שנים שנים אבל בתערובת שלישי מותר ליהנות אפי' חד חד והשתא ניחא הא למדת דתערובת ראשון אסור דליכא אלא חד ספיקא ותערובת שני מותר אפילו כולו ביחד וזהו שסתם הרב ז"ל לומר דאפי' לשנים והוא מותר ולומר דאפי' ביחד מותר ולא הוצרך להזכיר תערובת שלישי דמלתא דפשיטא הוא זו היא הבבא הראשונה ונקט לשון כוסות כלישנא דברייתא ממש. ותו גרסינן בגמרא אמר רבה בר אבוה אמר רב נחמן אמר רב טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא איתיביה רבא לרב נחמן אפי' אחת בריבוא ימותו כולם אמאי נימא דמיית איסורא מיית אמר ליה רב דאמר כר' אליעזר דתנן ר' אליעזר אומר אם קירב הראש של א' מהם יקרבו כל הראשים כולם והא אמר ר' אליעזר לא התיר ר"א אלא שנים שנים אבל א' א' לא אמר אמר ליה אנא נמי תרתי תרתי קא אמינא וגרסינן אמר ר"ל חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה א' מהם לים המלח הותרו כולן דאמרי' הך דנפל דאיסורא נפל ומצרכינן לנו התם ומכאן קושיא גדולה למה שפסק הרב ז"ל בבבא שנייה כרב נחמן דאתיא אליבא דר' אליעזר ושביק סתם מתני' דקתני אפי' א' בריבוא ימותו כולם כדאותיב רבא אמאי נימא האי דמיית דאיסורא מיית ונ"ל לתרץ דכ"ע אית להו הא דרב נחמן ודריש לקיש היכא דנפל לים הגדול שאינה בעין כלל תליא איסורא בהאי דאזיל לאיבוד אבל היכא דמית חד מנייהו לא תליא ביה דאע"ג דמית הא איתיה קמן והא דלא משני רב נחמן הכי לרבא היינו משום דבעי לשנויי ליה כפי שיטתיה דסבר דמה לי מית מה לי נפלה לים הגדול אבל קושטא דמלתא דיש חילוק ביניהם דהאי אזיל לאיבוד לגמרי וליתיה קמן והאי דמית לא אזיל ליה ולא תלינן ביה והיינו דבתר דמוקי תלמודא רב כר' אליעזר מייתי הך דריש לקיש דדמיא לה ממש ומצריך להו ואי לאו דהלכתא נינהו אמאי טרח תלמודא לאצרוכינהו ואפי' אם תרצה לומר דדמיין אהדדי הרי רבה בר אבוה ורב נחמן ורב וריש לקיש ס"ל כר' אליעזר והכי קי"ל כוותייהו א"כ יפה פסק אותה הרב ז"ל ונקט לשון טבעות כלשון רב נחמן אמר רב גופיה והא דלא נקטו לה בלשון כוסות כלישנא דברייתא איכא למימר דאפילו טבעת דלא מנכרא נפילתה ככוס אפ"ה מותרין השאר והרי זה נכון. תו גרסינן התם אמר רב טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ופירשו מ' למקום א' וס' למקום אחר פירשה א' מארבעים אינה אוסרת אחת מהששים אוסרת ופרכינן מאי שנא א' מארבעים דלא דאמרינן איסורא ברובא איתיה א' מששים נמי אמרינן איסורא ברוב איתיה אלא דאי פירשו מ' כולם למקום אחד אין אוסרות ס' למקום א' אוסרות כי אמריתא קמיה דשמואל [א"ל] הנח לעכו"ם שספיקא וס"ס אסורה עד סוף העולם ומותבינן לשמואל מהברייתא דלעיל ומוקמינן כתנאי ושמואל כר' יהודה ופסיק הרב ז"ל כרב באיסורי וכסתם ברייתא דספק עכו"ם אסור וספק ספיקא מותר ומ"מ נ"ל דלא (יתהוה מן הנ"ל) [יאכל] כולם ביחד דליכא אלא חד ספיקא אלא שנים שנים או אחד אחד שהרי בכל אחד שנוטל בידו איכא ספק ספיקא שמא האיסור בס' הוא ואת"ל במ' הוא שמא אינו זה שאני תופס בידי וכן לכל הארבעים וא"ת אפילו בששים יוכל לעשות כן ויהיה ספק ספיקא ליתא שהרי הספק האחד הוא קרוב לודאי דהא איסורא ברוב איתא ויותר טוב הוא שיתהנה מהם שנים שנים מטעמא דאמרן לעיל והנ"מ בזמן דליכא אלא תערובת ראשון כי הכא אבל היכא דאיכא תערובת שני משמע לי שלדעת רבינו ז"ל מותר ליהנות בכל התערובת שני לשלישי וכדכתיבנא לעיל והמחמיר בדעתו תבא עליו ברכת טוב והנלע"ד כתבתי:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון