שו"ת רדב"ז/א'ריח
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאתיים ושמונה עשר - חלק ד סימן קמז]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני על ראובן שיש לו קרובים עשירים אם חייבים הצבור לתת לו מן הצדקה אעפ"י שהקרובים נותנים לקופה של צדקה לפי שראית בזה מחלוקת כמי לפסוק להלכה למעשה: תשובה אמת שכך כתב באור זרוע משם רבי אליעזר ממיץ והקשו עליו מההיא דהתקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת ואפילו העני הסמוך עליה מאי טעמא אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי נמי מחייבת ביה את ומאחר דסמוך עליה קרובה הוא ואפילו הכי מחייב ביה נמי איהו. ותירצו דשמא לא אמרו אלא בגבאי דוקא מפני שצריך לתת לאחרים אי נמי סמוך עליה לאו היינו קרובה אלא שסומך על שלחנה וכל שעה מצי למימר ליה זיל. אבל ק"ל על עיקר הדין הרי שאין קרוביו רוצים לפרנסו האם ימות העני ברעב. לפיכך אני אומר שלא אמרה הרב אלא היכא דמצינן לכפות אותם דענייך קודמין אבל היכא דלא מצינן למכפיינהו לא אמר אדם מעולם שימות העני ברעב אלא ודאי מוטל על הצבור. וא"ת נהי נמי דמצי למכפיינהו מי עדיף מבניו ובנותיו של אדם שאם אומר איני מפרנס ולא זן אותם כפינן ליה אסיתא ואמרינן עורבא בעי בני והאי גברא לא בעי בני אבל מיכף לא כייפינן ליה. וי"ל דהתם נמי אם הוא אמוד כייפינן ליה ונותן בתורת צדקה ובניו קודמין אף הכא נמי אם קרוביו עשירים כייפינן להו לתת צדקה כפי ממונם והעני הקרוב קודם ואפילו אמרו נתן הקצוב עלינו לקופה של צדקה וזה יתפרנס בכלל העניים אין שומעין להם דענייך ועניי עירך ענייך קודמין מזה הטעם קיימא לן שהמפריש צדקה סתם זכו קרוביו אם הם עניים שכל הנותן צדקה לדעת התורה נותנה והתורה אמרה ענייך ועניי עירך ענייך קודמין אבל אם הפריש על דעת לחלקה לעניי העיר או לעניי עולם יכול ליתן לקרוביו עד מחצה או עד ב' חלקים כפי המחלוקת שהוא שם במעשר למר כדא"ל ולמר כדא"ל. ומסתברא לי דהכל לפי העניים ולפי הקרובים אם העניים מרובים והקרובים מועטים מחצה לאלו ומחצה לאלו ואם העניים מועטים וגם הקרובים מועטים או שכולם מרובים שני חלקים לקרובים וחלק לשאר העניים. אבל היכא דלא אפשר למכפיינהו כגון שהם בעלי זרוע מפרנסין את קרוביו מן הצדקה כשאר עניי העיר שאינו בדין שימות זה ברעב מפני שקרוביו עשירים והכי איתא בנדרים פרק ר' אליעזר עלה דהא דתנן וחי אחיך עמך הרי שהוא עני ואי אתה יכול לפרנסו אמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. וגרסינן עלה בגמרא אמר ליה רב הונא בר רב קטינא לרבא לימא ליה כל דמעני לאו עלי נפיל כלומר אין זה פתח וכי כל מי שיעני עלי הוא מוטל לפרנסתו. מאי דמטי לי לפרנסתו בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה כי הייתי נותן לקופה של צדקה ומה שאני נותן יתנוהו לאחרים ויפרנסוהו ממה שאחרים נותנים ואמר ליה רבא אני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה וכתב רש"י ז"ל אלא קרוביו מתגלגלין עמו. והרא"ש כתב אלא כשהעני אדם מוטל על הקרובים תחלה לפרנסו עד שיעיינו הגבאין אם אין ספק ביד הקרובים אז יפרנסוהו עד כאן. והרי זה כמו שכתבנו דמה לי אין ספק בידם ומה לי אין יכולים לכופם. ודברים של טעם הם. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |