שו"ת רדב"ז/א'קנח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאה וחמישים ושמונה - חלק ד סימן פז]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני אם אני נוהג לצאת מן הספינה כשהגיעה הספינה לנמל בשבת:
תשובה דבר זה מחלוקת בין הראשונים שהרי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל ורבים התירו אפילו כשאינו צריך לנקביו והרמב"ן ז"ל נתן בה טעם לפי שלא קנו שביתה בים למעלה מעשרה. ומשמע מדבריו דתרתי בעינן למעלה מעשרה ובים אבל למעלה מעשרה ביבשה או למטה מעשרה בים קנה שביתה ואסור לצאת חוץ מתחומו וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל ועל זה היו סומכים מקצת החכמים ויוצאים אפילו בלא צורך. אבל בנילוס בזמן שהמים מועטין יש לחוש שמא בשעת שקנה שביתה הוא בתוך עשרה ונמצא יוצא חוץ לתחום. ובר מן דין הרי הרמב"ם ז"ל חולק בהדיא בתשובת שאלה וז"ל ואם הגיעה הספינה לנמל בשבת ועשו העכו"ם כבש לעצמם לירד בו כמו שדרכם לעשות מותר לישראל לירד לאותו נמל ובלבד שיהיה בינו ובין הנמל כשיכנס השבת אלפים אמה או פחות אבל אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום אותו מקום שעמדה בו הספינה בשבת אסור לצאת מן הספינה וכו' ואם תאמר הרי הוא ז"ל כתב באותה תשובה כי אם נסתפקנו אם המים למעלה מעשרה או למטה מעשרה הוי ספיקא מדרבנן ולית בה תחומין כלל כיון שהוא ספק כרמלית ואם כן למה לא יצא וכן נראה ממה שכתב פרק כ"ז מהלכות שבת דתחומין למעלה מעשרה הוי ספיקא הילכך ביבשה דתחומין דאורייתא אזלינן לחומרא בים דתחומין דרבנן וכן בכרמלית אזלינן לקולא וכן כתב בעל מגיד משנה אלא שהעלה לדעת הרמב"ם שאם היה בא בים למעלה מעשרה מותר לירד לנמל. ואני אין דעתי כן אלא שצריך לתרץ מה שקשה מדידיה לדידיה וצריך לומר דנהי דאין שם תחומין למהלך למעלה מעשרה או במקום שהוא ספק עשרה אבל לירד אסור שהרי הוא מהלך בתוך עשרה ביבשה חוץ לתחומו והא דאמרינן אין תחומין למעלה מעשרה היינו שאין עובר משום תחומין אפילו מהלך כל היום כולו אבל מכל מקום חוץ מתחומו הוא עומד הילכך אסור לירד. והשתא ניחא מה שכתב הרב באותו פרק ז"ל מי שהיה בא בדרך וכו' הרי זה יכנס וכו' ומשמע שאם היה חוץ לתחום לא יכנס ובשלמא מי שבא בחרבה ניחא אבל מי שבא בים אמאי לא יכנס הרי אין תחומין מן התורה בים ודוחק הוא לתרץ שאם היה חוץ לתחום יכנס אבל לא יהלך את כולה דהא לגבי מי שבא בחרבה לא הוי פירושא הכי אם לא שתאמר שהדיוק הוא לצדדין והכי קאמר אם היה חוץ לתחום והיה בא בחרבה לא יכנס לעיר וכל שכן שלא יהלך את כולה ואם היה בא בים יכנס לעיר אבל לא יהלך את כולה וכל זה דוחק בלשון תנא כל שכן בלשון פוסק אלא במאי דכתיב' לעיל אתי שפיר למדנו מכאן שהרב ז"ל סובר שהקונה שביתה בים אע"ג דמיא ניידי הרי הוא יושב בתוך הספינה ושפיר קונה שביתה וליכא למימר דדילמא איירי כגון ששבת בתוך עשרה דהא באותה תשובה איירי בימים המלוחים ובאלו הנהרות שמימיהם מרובים. הילכך הדבר ברור דבכל גוונא איירי ואסור לצאת לנמל משום דסבירא ליה דקונה שביתה בים אפילו למעלה מעשרה וכיון שהדבר מחלוקת ראוי להחמיר וכ"ש דאתריה דמר הוא ואין לנו להקל כנגדו וכ"ש שאפילו לדעת המקילין יש זמן ויש מקום ויש ספינה קטנה שהם מודים בה ואין ראוי להתיר דבר זה בפני עמי הארץ שאין יודעים עיקר הטעם ואין מחלקין וכן אני נוהג אלא אם כן הוצרכתי לנקבי ואני יוצא וכיון שנכנסתי לתוך העיר נכנסתי ואיני חוזר לספינה. ולענין להכנס לספינה לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם בנהרות הגדולים כגון נילוס ופרת וחידקל שהם למעלה מעשרה או שהם ספק אם יש בהם עשרה מותר אפילו בערב שבת דאי משום תחומין אין תחומין למעלה מעשרה בכרמלית ואם ספק הוי ספיקא דרבנן ולקולא. ואי משום הקיא והבלבול ומתבטל מעונג שבת ליכא שלא יארע זה אלא בים הגדול. וא"ת למה נהגו לפרוש בים הגדול אפי' בערב שבת סמכו על רבינו תם ז"ל שכיון שהולך לבקש פרנסת ביתו כדי להחיות נפשות בניו הוי לדבר מצוה. וגדולה מזו כתב דאפילו להראות את פני חבירו נקרא דבר מצוה ולא הוי דבר הרשות אלא לטייל ואין לך אדם נכנס לים הגדול לטייל. ואם הוא בתוך עשרה ודאי אסור אפי' אם נכנס ביום ראשון דיש תחומין בכרמלית בתוך עשרה מדרבנן מיהת לכולי עלמא הילכך כיון שהגיע השבת ישב ולא יצא חוץ לתחום ואם יש סכנה מותר ואם הדבר ברור שיבוא לידי חלול שבת כנדון דידן דהיינו בכרמלית שהתחומין בה מדרבנן ג' ימים סמוך לשבת אסור ושלשה ימים הראשונים מותר ואם היה ביבשה אעפ"י שריב"ש ז"ל הקל אני דעתי להחמיר ולא יצא אפי' ביום ראשון כיון דהוי איסורא דאורייתא לדעת הרבה מן הראשונים. ולפי שטה זו היינו דלא פשיט בעיא דיש תחומין מהאי ברייתא דאין מפליגין משום דמדקאמר מפליגין משמע בים הגדול ותו מדקאמר מפליג בין שלשה ימים הסמוכים לשבת משמע דמשום עונג שבת איירי וזה לא יפול אלא בים הגדול והתם למעלה מעשרה הוא בכרמלית ובהכי לא איבעיא לן. ומאן דפשיט מההיא דהפליגה ספינתו בים פשיט מכ"ש ורבא דחי ליה לפי דעתו דמדמי להו אהדדי. ולשטת התוספות דטעמא משום שמא יעשה כלי של שייטין בכל גוונא אסור והא דמפליג בין שלשה ימים הסמוכים לשבת היינו דמסתמא בתוך שלשה ימים כבר תקנו להם כל מה שצריך ודבר רחוק הוא שיצטרכו לעשות כלים ולא גזרו בהו. ומה שנהגו לפרוש בים הגדול אפי' מערב שבת היינו טעמא משום דבר מצוה כדאמרן והני מילי למעלה מעשרה אבל בתוך עשרה איכא טעמא אחרינא דהיינו תחומין ואסור. ולפי שטה זו הוי מצי למפשט מהאי ברייתא דאין מפליגין דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין אפילו מיום ראשון אסור דנהי דליכא טעמא שמא יעשה כלי של שייטין אבל תחומין איכא אלא דמעיקרא פשיט ממתניתין ודחי במהלכת ברקק ומשום הכי לא הדר למפשט מברייתא דידע שפיר דמצי לאוקומה בתוך עשרה. ולשטת ר"ח האי ברייתא איירי בתוך עשרה ומשום הכי לא פשיט מינה והא דמפליג בין ג' ימים הראשונים לשלשה ימים האחרונים היינו משום דסבירא ליה עיקר תחומין מדרבנן ותחומי כרמלית הוי תרתי דרבנן הילכך סמוך לשבת מחזי כמאן דעבר אדרבנן אבל מקמי שבתא לא מחזי ואפילו אי עבר לית לן בה דהא תרתי דרבנן אית בה. אבל למעלה מעשרה פשיטא דמותר אפי' בערב שבת דאית בה תלת לטיבותא חדא תחומין דרבנן ותו כרמלית דרבנן ותו למעלה מעשרה ספיק דרבנן ודוק. ולפי שטת רשב"ם ז"ל בכל גוונא מותר דלאו מידי עביד ואפילו בקרון היה רוצה להתיר וחזר בו דילמא יבואו לסטים וילך ארבע אמות והאי טעמא לא שייכא בספינה וההיא דאין מפליגין אפשר דמוקי לה בים הגדול ומטעמו שלהריא"ף ז"ל. והנכון שבפסקים הוא דעת הריא"ף ז"ל ומינה לא תיזוז. ומה שכתב הר"י קולון ז"ל בשורש מ"ה לא נתחוור אצלי גם הוא לא ראה תשובת הרמב"ם ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |