שו"ת רדב"ז/א'קנז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png א'קנז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'קנז   רדב"ז
 [סימן אלף ומאה וחמישים ושבעה - חלק ד סימן פו]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה מעשה היה בראובן שהביא שפחה נכרית ועדיין לא הטבילה לשם עבדות והניחה בבית שמעון ולמדוה שתטבול לשם גרות להפקיע עצמה מיד ראובן וכן עשתה וזה נוסח העדות. במותב תלתא כחדא הוינא וכו' כד אתו לקדמנא כ"ר יוסף פיל"ו וכ"ר אברהם גאשקין וכ"ר חיים מליל"י וכ"ר יצחק ספאי"ו והעידו על הגיורת שהביא אותה פלוני ששמה שול שטבלה בפניהם לשם גרות ומה שהיה בפנינו וכו'. ועתה צריך לדעת אם היא גיורת על ידי טבילה זו או לא שהרי לא היו שם ב"ד אלא עדים ולא הודיעוה מקצת מצות וגם שרגלים לדבר שלא נתגיירה אלא כדי להפקיע עצמה מיד ראובן שהוא קשה ורע מעללים. ואת"ל שהיא גיורת ופקע ראובן אם חייבת היא לכתוב שטר על דמיה או העדים שהיו בשעת טבילה חייבים לשלם מטעם מזיק שעבודו של חבירו דהוי דינא דגרמי. עוד צריך לדעת כי היא מעוברת מראובן רבה אי אמרינן ניחא ליה שתתגייר כדי שיהיה הולד גר ולא עכו"ם ומה שאומר עתה דלא ניחא ליה הוא כדי שלא להפסיד מעותיו:

תשובה גרסינן ביבמות פרק החולץ אמר רב חמא בר גוריא חורין קנה עצמו בן חורין מאי טעמא דעכו"ם גופה לא קני (מעשה ידיו הוא דקני) ומאי דקני הוא דמקני ליה לישראל וכיון דקדים וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשעבודא מיניה כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שעבוד. ואותיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה כו' (ואמר לה) [אמר] רבא בפניה בין בסתם בין במפרש שלא בפניה במפרש אין בסתם לא. אמר רב אויא לא שנו אלא בלוקח עבד מן העכו"ם אבל עכו"ם גופיה קני דכתיב וגם מבני התושבים וגו' וקי"ל דהלכתא היא וכתירוצו של רבא וקיימא לן כרב אויא. הילכך מי שלוקח עבד מן העכו"ם וקודם שיטבלנו לשם עבדות קדם וטבל לשם גרות קנה עצמו בן חורין והרי הוא גר גמור אם בפני רבו טבל בין אם פירש דלשם חרות הוא טובל בין מן הסתם קנה עצמו אבל שלא בפני רבו במפרש דלשם חרות הוא טובל קנה עצמו אבל מן הסתם לא קנה עצמו הילכך בנדון דידן נראה שראובן קנה שפחה זו מהעכו"ם ולא הטבילה לשם עבדות תחלה וכיון שכן היא קנתה עצמה בת חורין. ואע"ג דרש"י ז"ל פירש הך דבלוריא הגיורת לפניה קודם טבילתה לפניה אין לפי שהם גרים והיא נכרית ועכו"ם לא קני ישראל לגוף הא שלא בפניה לא אלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עצמו בן חורין ומסיק רבא בפניה דהיינו קודם טבילתה בין בסתם בין במפורש שלא בפניה דהיינו אחר טבילתה במפרש אין בסתם לא. ומשמע לפי שטה זו דבישראל לא שנא בפניו ממש לא שנא שלא בפניו במפרש דלשם בן חורין אין בסתם לא. אבל מדברי הריא"ף והרמב"ם ז"ל נראה שהם מפרשים בפניה בפניה ממש שלא בפניה שלא בפניה ממש וכן משמע פשטא דלישנא והיינו דקרי ליה בלוריא הגיורת שכבר היתה גיורת דלפירוש רש"י עדיין לא היתה גיורת שהרי קדמו עבדיה וטבלו קודם שנתגיירה היא וצ"ל דקרי לה התנא גיורת על שם סופה. ולפי שטה זו אפי' בישראל גמור מפליגין בין אם קדם וטבל בפני רבו או שלא בפני רבו והא דקאמר דקדם וטבל לשם בן חורין היינו שלא בפניו אבל בפניו אפילו מן הסתם נמי (אם) לא ישתעבד בו (בשעת) [משעת] טבילה כהנך עובדי דגמ'. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' איסורי ביאה וז"ל הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם העבד וטבל לשם בן חורין קנה עצמו והוא שיאמר בעת טבילה הריני טובל בפניכם לשם גרות ואם טבל בפני רבו אינו צריך לפרש אלא כיון שטבל נשתחרר לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה והוא תחת שעבודו ומודיע לפני הדיינין שלשם עבדות הטבילו עד כאן ובנדון דידן שטבלה בפירוש לשם גרות לכ"ע קנתה עצמה ואין חולק. ולענין מה דאמרת שלמדוה בבית שמעון שתטבול לשם גרות כדי להפקיע וכו' ראובן רבה ורגלים לדבר שלא נתגיירה אלא בשביל כך הדבר ברור דקיימא לן כרבי מאיר דאמר כולם גרים הם אפי' אותם שנתגיירו מחמת אימת אריות גרים גמורים הם ואי לאו דמצאו להם אחר כך דמות יונה בהר גריזים שהיו עובדים אותה לא היו גוזרים עליהם ואם אלו חשבינן להו גרי אמת כל שכן עניה זו כיון שהיא מעוברת מרבה שרוצה שתהיה כשרה וולדה כשר והוא רשע רע שבא עליה בגיותה ורוצה שיהיה הולד עכו"ם והוא ראוי לעונש גדול כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אל יהא עון זה קל בעיניך וכו'. וכן נמי שלא היו שם ב"ד ולא הודיעוה מקצת מצות כל זה למצוה מן המובחר אבל בדיעבד גר גמור הוא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה וזה לשונו. גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו ואפי' חזר ועבד ע"ז הרי הוא כישראל מומר שחוששין לקדושיו ומצוה להחזיר אבדתו כיון שטבל נעשה כישראל עד כאן. וכן כתב הריא"ף ז"ל דלכתחלה בעינן ג' דלא מנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה אבל בדיעבד לא פסלינן לבריה אם לא טבל בפני שלשה. הא למדת דאשה זו גיורת גמורה היא ויצאת בת חורין וא"א שוב למוכרה. ואם היו שם ב"ד שהטבילוה והיו יודעים שהיא שפחת ראובן והטבילוה שלא לדעתו חייבין לשלם לו מה שהפסידוהו מדינא דגרמי וכן דן רבו של הריטב"א ז"ל דקי"ל כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי. אבל בנדון דידן שאין שם אלא עדים בעלמא והיא אמרה להם שיעידו לה שנתגיירה וטבלה אין לחייבם. גם אין לחייב את שמעון שהשיאה עצה שתטבול לשם גרות דאין זה דינא דגרמי שהרי לא הזיק שעבוד של חבירו אלא גרם לו נזק וגרמא בנזקין פטור. למה הדבר דומה לאומר לשמעון שישרוף שטרו של ראובן ששמעון חייב והאומר פטור. הילכך כותבין לו בית דין שטר עליה בדמיה שהיא בעצמה הזיקה שעבודו של ראובן. ורואה אני שתשכיר עצמה בדבר קצוב קרוב לדמיה בבית ישראל להניק או לשרת עד זמן קרוב ותתן השכירות לראובן רבה ובמשלם שניה תיפוק בלא כסף והרי היא כשאר גיורות אם יתברר צדקותה. ומה שאמרת שהיא מעוברת ממנו ודילמא ניחא ליה שתתגייר כדי שיהיה הולד גר אינו כלום שהרי יכול הוא לגייר את הולד כשיולד ואמו תהיה שפחה ולא יפסיד מעותיו הילכך אנן סהדי דלא ניחא ליה בהכי כ"ש שאני תהיתי בו וראיתיו כמעט תוהה על הראשונות כי עתה מקרוב בא לדת ישראל ואומר שאביו המיר אבל הוא אינו יודע כלום בדת ישראל ומעשיו הוכיחו עליו ואם כן בולד נמי אני אומר דלא ניחא ליה. ואעפ"י שהוא רשע לא קנסינן ליה לאבד מעותיו דילמא יתקיים ביה יכין וצדיק ילבש. וכבר היה אפשר לבוא עליו מטעם אחר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא שחררה ואח"כ בא עליה לשם קדושין שכן כתבו הגאונים ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בשם הגאונים פרק עשירי מהלכות גירושין. אבל הוא ז"ל דחה סברא זו בידים וכתב ואצ"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל והרי עכו"ם בחזקת עובד ע"ז ועבד עד שיודע בודאי שנשתחררה אמו או נתגיירה ע"כ. ואומר אני כי בנדון דידן אפילו הגאונים מודים כי ראובן זה לא נהג עדיין בדת ישראל ואינו יודע לא דין שחרור ולא דין קדושין ולא מהו ענין עושה בעילתו בעילת זנות ולפיכך אנן סהדי דלא עשה אחת מכל אלה וזה ברור:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון