שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/קכט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר ב קכט

תשובה קכט
לכבוד ידידי הרב רבי פייבל תאומים בק"ק חאדזיטש.

על קושייתו בסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) אלא למ"ד חנק חמור מא"ל, הא אם נפרש דמה אביו היינו דקטלינן יקשה איך נדון אותו בחנק דחמור דשמא לאו אביו הוא, ואי דאזלינן בתר רובא הא גם אם לאו אביו הוא חייב מיתה בסייף, והוי בן מיתה דלא אזלינן בתר רוב כמ"ש תוס' חולין (דף י"א) גבי נסקלין בנשרפין:

נ"ל ליישב בכמה אופנים, א), מ"ש תוס' בין מיתה למיתה דלא אזלינן בתר רובא לא דיש איזה לימוד או קבלה לזה, אלא כיון דליכא לימוד לענין זה דניזל בתר רובא גם בין מיתה, מש"ה לא אזלינן ביה בתר רובא, אבל בודאי אלו הי' לנו לימוד דגם בין מיתה למיתה אזלינן בתר רובא, לא הי' על זה ענין סתירה או קושיא, וכיון שכן שפיר פרכינן. דלמא מכה אביו היינו דקטלינן, ויהי' באמת מוכח מהאי קרא דגם בין מיתה למיתה אזלינן בתר רובא, בא) למה דקיי"ל מותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר קל, וההיא דנסקלין בנשרפין מוקמינן לה בסנהדרין (דף פ"א ע"ב) דמיירי בהתרו בו סתם, א"כ י"ל דמכה אביו היינו דקטלינן, והעדים התרו בו במפורש בחנק, דבזה באמת דנין אותו בחנק מכח הרוב, דאם ניחוש דלאו אביו הוא פטור לגמרי, כיון דלא התרו בו על סייף, ולא הוי בין מיתה למיתה, ג), דוקא בנסקלין בנשרפין, דמה דאנו רוצים ליזל בתר הרוב, היינו להך מלתא עצמו דיתחייב בחמורה בזה אמרינן דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא, משא"כ במכה אביו, דתיכף כשנולד דיינינן מכח הרוב דהוא אביו לכמה ענינים, וממילא בקטלא דהוא בחנק, כיון דכבר היינו דנין מכח הרוב דהוא אביו, והרי סברא זו מוכרחת, דאיך משכחת דאם חייב לפדות בנו בכור דלמא לאו אביו הוא, ובממון אין הולכין אחר הרוב, או דלמא הבן הוא טריפה אע"כ כיון דהרוב הי' לענין אחר וכבר הסכמנו מכח הרוב דזה אביו ושזה אינו טריפה, אף שעתה נוגע זה לענין ממון, מ"מ מהני הרוב, וה"נ לענין מיתה, כיון דהרוב חל מקודם להחזיק זה לאביו, ממילא חייב הוא מיתת חנק [ובאמת קשה לי מדברי תוס' חולין (דף י"א) ד"ה מנה"מ וכו' ולמאי דמפרש רבינו חיים וכו' ולפי הנ"ל ליכא ראיה מפרה אדומה, דהתם כבר היינו דנין על הפרה עצמה שאינה טריפה מכח הרוב, וממילא אף דעכשיו מסתעף מיניה לטהר הטמא ולהוציאו מחזקת טומאה, מ"מ אזלינן בתר רוב כמו דאזלינן כה"ג בתר רוב נגד חזקת ממון וכנ"ל, אבל בעלמא היכי דהרוב אתי' מתחילה להוציא מחזקה עדיין לא שמענו די"ל דרובא לא מפקא מחזקה, כמו דלא מפקא מחזקת ממון וכי היכי דמחלקין לענין חזקת ממון דלמא מחלקין בהכי נגד כל החזקות, וצ"ע] ד), יש ליישב דרך פלפול, היינו די"ל דהכלל זה דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא, תיינו היכי דל"צ כלל בהך מלתא למיזל בתר הרוב כגון הנסקלין בנשרפין דמיירי בעובד ע"ז ומחלל שבת וכדומה, דבזה ל"צ לדון עלה מדין רוב כלל, דאף אם ניזל בתר מיעוטא חייב מיתה, ואי דניחוש דלמא העובר עבירה הוא טריפה, י"ל הא שורש הדין דטריפה שעבר עבירה דפטור ממיתה, היינו משום דהוי עדות שא"א יכול להזימה, וזה שייך בידעינן ביה שהוא טריפה, אבל היכי דלא ידעינן שהוא טריפה אף אם קמי שמיא גליא שהוא טריפה מ"מ חייב מיתה, דהא אם יוזמו העדים יעשו בהם דין הזמה מכח הרוב דנידן דלא הוי טריפה ממילא הוי יכול להזימו, ואף אם קמי שמיא גליא שהוא טריפה, מ"מ כיון דאנן לא ידעינן ויקויים בעדים דין הזמה מקרי יכול להזימה, ומחוייב באמת מיתה:

ונ"ל דזהו כוונת תוס' שם בחולין ד"ה וכ"ת דבדקינן ליה וכו' ועוד נ"ל דטעמא דטריפה שהרג וכו' ואי קטלינן וכו' ולכאורה דבריהם אלו ואי קטלינן וכו' מחוסר הבנה דיספיק בקיצור, כיון דהטעם משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ממילא אין להוכיח אלא במה דקטלינן וכו', וגם יסוד תירוצם אינו מחוור כ"כ, דמ"מ כיון דהדין דטריפה שהרג דפטור יהי' מאיזה טעם שיהיה ממילא מוכח דאזלינן בתר רובא, מדלא חיישינן דהרוצח טריפה, ומה בכך דהטעם משום דהוי עדות שאי"ל, מ"מ אין זה נוגע לההוכחה השניה ממה דקטלינן לעדים ול"ח שמא טריפה הוא דזהו הוכחה על העדים וההוכחה הראשונה הי' על הרוצח, ולזה נראה ברור דכוונת תוס' כפי הנ"ל דליכא ראיה כלל דדלמא הרוצח טריפה, דהא טעמא דרוצח טריפה דפטור דהוי עדות שא"א יכול להזימה, ואלו משכחת דקטלינן לעדים, היינו דעושים בהם הזמה שפיר קטלינן להרוצח טריפה, דהא הוי יכול להזימה, [ותיבת לא, הוא ט"ס בתוס' או שהוא דרך בתמי' וכי לא שפיר קטלינן להרוצח, כיון דקטלינן לעדים הוי יכול להזימה] וא"כ ממילא ליכא ראיה, דלו יהא דקמי שמיא גליא שהוא טריפה, מ"מ כיון דאנן לא ידעינן, ואם יוזמו קטלינן להעדים ממילא אף הרוצח שפיר קטלינן ואין ענין טריפתו בסתר פטרתו ממיתה, ונצטרך לדון היא גופא טעמא מאי דקטלינן להעדים ניחוש דלמא טריפה הוי, א"כ אין להוכיח רק מכח הקושיא דקטלינן לעדים, וזהו באמת ראיית ר"א, וברור, וזהו בעצמו ראיה דכך כוונת תוס', דאל"כ יקשה אמאי לא תירצו בהכי דהיא סברא נכונה וחזקה, ואולם מזה קשה לי על דברי תוס' שם ד"ה ודלמא הך דאסהידו בי' וכו' ועוד נ"ל דאי אין הורגים לעדים וכו' דע"כ כוונתם ג"כ כפי הנ"ל והיינו דאם יהיה הדין דאין הורגים לעדים כשהוזמו אלא אחר יב"ח, ממילא בלא הוזמו אותו שמעידים עליו דאין להורגו עד אחר יב"ח, והיינו דניחוש דקמי שמיא גליא שהיא טריפה, ואף אנן לא ידעינן לי' ומקרי יכול להזימה וכנ"ל, הא כיון דאין העדים נהרגים כשהוזמו עד אחר יב"ח, ממילא אם קמי שמיא גליא דאותו שהעידו עליו הוא טריפה א"א שיקיים בעדות זו דין הזמה, דהא אם יוזמו צריכים להמתין עד אשר יחי' יב"ח, וכיון שבאמת הוא טריפה בודאי לא יחי' יב"ח ולא יתקיים ההזמה, וא"כ העדות בטלה, כיון דבאמת לא יתקיים ההזמה, ומש"ה בלא הוזמו אין להורגו עד אחר יב"ח וכיון שכן קשה לי מה הועילו בתירוצם, הא משכחת הזמה דחובשים אותו כד"ח, דידעינן דבסוף יב"ח הי' גברא שלם, ואם לא היו ניזומים היו הב"ד הורגים גברא שלם, ועתה שהוזמו מקיים בהם ההזמה, ואי דא"כ גם בלא הוזמו, גם אותו שמעידין אותו צריכים להמתין כד"ח, וא"כ ממילא באו לחייבו מיתה אחר כד"ח, דתמיד הכלל כמו שצריכים להמתין כשהוזמו ה"נ צריכים להמתין כשלא הוזמו להרוג אותו שמעידים עליו דז"א, דאיך תליא זה בזה דבשלמא יב"ח צריכים להמתין מטעם הנ"ל דלמא הוא טריפה וקמי שמיא גליא דטריפה וממילא לא יחי' יב"ח וא"א שיתקיים ההזמה, אבל מ"מ סגי ביב"ח אף אם הדין דכשהוזמו צריכים להמתין כד"ח, מ"מ בלא הוזמו סגי ביב"ח, כיון דבשעה שהעידו לא הי' טריפה מ"מ נתקיים העדות דיכול להזימה כיון שהוא גברא שלם עומד שיחי' זמן רב, וממילא אלו יוזמו יעשה בהם הזמה, עד אחר כד"ח, ומה בכך אם באמת אח"כ נטרף ולא חיה כד"ח, מ"מ בשעת העדות עומד שיחי' ומקרי יכול להזימה, וכיון שכן י"ל דבלא הוזמו ממתינים יב"ח, ובהוזמו ממתינין כד"ח וצ"ע:

וא"כ כ"ז בנסקלין בנשרפים אבל במכה אביו אם לא ניזל בתר רובא ממילא יש לחוש שמא אביו הי' טריפה ופטור לגמרי, וא"כ צריכים לבוא עליו מדין רוב, ממילא אזלינן בכולה מלתא בתר רוב ואמרינן דאביו הוא וחייב חנק, כיון דאם לא תרבה ניזל בתר רוב יהי' מקום לפטור לגמרי, דשמא אביו טריפה הוי וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף