שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/קיג
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב ר' שמעון אב"ד דק"ק אובערזיצק.
מ"ש רומפ"כ בטורי חוה"מ (סי' ק"ל) דאמאי חיישינן לנפילה דמ"ש משטר למ"ד דנקנית במסירה דא"צ להביא ראיה דהא ה"נ הוי כח השטר כמ"ש הרמב"ם דגובה ממשעבדי, ולהר"י הוי שטר לגבי בנ"ח, אינו נראה דזה הכל בכתב לו התקבלתי ונתן לו זכותו, הא לא"ה אף ששט"ח יוצא מתחת יד הערב, הוי רק כמלוה ע"פ כמ"ש הב"י בשם הר"ן, והרי הטור שכתב דכל זמן שאין לו עדים דיכול לומר נפל או פקדון בידך כתב ג"כ או יכול לומר פרעתיך כי אין השט"ח שבידו ראיה כמלוה בשטר, הרי דס"ל די"ל פרעתיך, דהשטר שבידו לא הוי כמלוה בשטר, אי דס"ל דלהרשב"ם איירי דוקא בכתב התקבלתי, אי דס"ל לנפשיה דלא כהרשב"ם בלא כתב התקבלתי כמ"ש הב"ח, והיינו דס"ל דנאמן לומר פרעתיך, א"כ אין השטר שבידו שם שטר והוי רק לראיה שפרע להמלוה, מש"ה נאמן לומר דנפל, כיון דאין לו ענין קנין במה שבידו, ועי' בסמ"ע דהוכיח בדעת הטור דבעדים על הפרעון של הערב למלוה הוי ככתב התקבלתי, ונתנו לו חכמים זיכוי להערב בשטר זה, אבל עכ"פ בליכא עדים לא העמידו השטר ברשותו דהערב ואינו בעהש"ט כלל ויכול לומר פרעתיך, מש"ה נאמן נמי לומר נפל:
בב"ק (דף ע"ו ע"ב) תוס' ד"ה כל העומד לזרוק, ומפרש ר"ת דר"א לית ליה כל העומד לזרוק וכו' ולית ליה כל העומד לפדות כפדוי דמי, תמוה לי, דא"כ דר"א ס"ל דלית ליה לר"ש לא כל העומד לזרוק ולא העומד לפדות, א"כ מה יענה ר"א על ר"ש דהכא דקדשים שחייב באחריותן חייב בד' וה', הא הוי שחיטה שא"ר, ואף דתוס' לעיל ד"ה והלא זריקה וכו' כתבו דפרכת הש"ס רק על אוקימתא דנשפך דמו, אבל למאן דמוקי בזרק ושלא לשמו לא פריך, דהא באמת זרק לבסוף והוי שחיטה ראויה, הא זהו לפי המסקנא דחולין, אבל ר"א הא קאמר כיון דקמא לא הוי שחיטה ראויה, אף דהתם מיירי בזרק, ס"ל לר"א כיון דבעידנא דשחט לא הותרה מקרי שחיטה שא"ר, א"כ ליכא שום תירוץ על ר"ש דהכא, וכן קשה לתירוצם השלישי דר"א ס"ל דאף דכזרוק דמי, מ"מ כיון דההיתר רק מכח דהוי כזרוק, אבל שחיטה לחודיה לא הית' מתיר מקרי אינו ראויה, א"כ ממילא זהו שייך גם כן לענין העומד לפדות, אף דהוי כפדוי מ"מ כיון דהותר רק מכח דהוי כפדוי ההיתר מכח הפדיון, מקרי שחיטה שא"ר, א"כ קשה מדר"ש דהכא, ולתירוצם השניה ניחא דבזריקה ס"ל לר"א דלא מהני עומד לזרוק, דמ"מ קודם שנתקבל בכלי לא הי' ראוי, ל"ש בפדיה דמיד ראוי לפדות, א"כ י"ל דר"א מוקי לדר"ש דהכא בבעלי מומין, אבל לתירוצם הא' והג' קשה וצ"ע:
גם מדברי תוס' חולין (דף פ') ד"ה דכמה דלא זרק וכו' לא זכיתי להבין דבריהם, דתחילה כתב ואעפ"י דלר"ש כל העומד לזרוק היינו דוקא אחר שנתקבל וכו' והיינו כתירוצם האמצעי דכאן, ועוד כיון דע"י שחיטה גרידא וכו', והיינו כתירוצם הג' כאן, ואח"כ כתבו וא"ת דבמרובה משמע וכו', ור"א גופא אית ליה כל העומד וכו', והיינו דהוי סתירה דהא ר"א אית ליה ג"כ כל העומד, ואפ"ה ס"ל בחולין דמקרי שא"ר, ובב"ק משמע דמשום דכל העומד לזרוק מקרי ראויה, וקשה לי הא אין התחלה לקושיא זו לב' התירוצים שכתבו תוס' מקודם, דהא במסקנא דחולין פליג בזה היסוד עם ר"א דר"א ס"ל אף אם באמת זרק לבסוף מ"מ מקרי א"ר, כיון דבעידן שחיטה לא הותר מקרי א"ר, ולמסקנא מקרי ראויה בזרק לבסוף אף בלא טעמא דעומד לזרוק, דהא בשחט השני א"ע לזרוק דהוי מחוסר זמן, ואפ"ה בזרק לבסוף מקרי ראוי אלא דאינו חייב מלקות דהוי התראת ספק, שמא לא יזרוק, וכיון שכן ממילא דסוגיא דבב"ק אזלי למסקנא דכל דלבסוף הותר מקרי ראוי, אלא דפרכת הש"ס היה למאן דמקי בנשפך הדם דלא זרק לבסוף וכמ"ש להדיא בב"ק, א"כ בזה שפיר משני דכל העומד לזרוק, והיינו אף דקודם קבלה לא היה עומד לזרוק, מ"מ אח"כ הוי כזרק לבסוף דמקרי ראויה אף דבעידן שחיטה לא היה ראוי, אבל לר"א דסבר דזריקה דלבסוף לא משוי ראוי דבעי' שיהא ראוי בשעת שחיטה, מש"ה לא מהני כל העומד לזרוק, דמ"מ בשעת שחיטה קודם קבלה לכוס לא הי' ראוי, וכן לאידך סברא כיון דהוי ראוי רק מכח עומד לזרוק לא מקרי שחיטה ראויה זהו שייך ג"כ לר"א דס"ל זריקה לא משוי לראויה דצריך להיות ההיתר מכח השחיטה לחוד, מש"ה שייך לומר דאם ההיתר מכח דהוי כזרוק ההיתר ג"כ מכח הזריקה ולא מכח שחיטה לחוד, ומקרי א"ר, אבל סוגיא דבב"ק למסקנא דזריקה משוי ראוי, מש"ה אף בנשפך הוי ראוי מכח דכזרוק דמי, וא"כ ליכא שום קושיא מסוגיא דמרובה ודרך כלל דאם זריקה משוי ליה ראוי, גם עומד לזרוק משוי ליה ראוי, והיינו למסקנא, אבל ר"א דהיה סבור דזריקה לא משוי ראוי, מש"ה לא מהני עומד לזרוק, והקושיא רק כפי קושייתנו הנ"ל, דלר"א ישאר קושית הש"ס בב"ק, אבל על היסוד סברא ליכא קושיא, וזה ודאי אין לומר דכוונתם לכך, דלר"א ישאר במקומו קושיית הש"ס במרובה, דלא משמע לישנא דתוס' כלל לזה:
גם מה צורך להקדמתם ור"א גופי' אית ליה כל העומד, הא אף אם נימא דר"א לא ס"ל דכל העומד לזרוק ישאר ג"כ קושיית הש"ס בב"ק והו"ל להקשות בקיצור דר"א דס"ל דשחיטת קדשים אף בזרק לבסוף הוי א"ר, ישאר קושיית הש"ס בב"ק, גם הא באמת לתירוצם הא' ליכא קושיא, כיון דטעמא משום דקודם קבלה אינו עומד לזרוק, ממילא ליכא קושיא, דבפדיה דל"ש כן שפיר דמוקי בבעלי מומין, ולאידך תירוצם דכיון דצריכא לכזרוק דמי מקרי אין ראויה, ממילא שייך ג"כ בפדיון, זהו לא מתרצי בתירוצם ואם תירוצם באמת דבר חדש לחלק בין עומד לזרוק לעומד כפדוי, והיינו דלא כתירוצם הב' מקודם, למאי הוצרכו לחדש סברא בחילוק בין עומד לזרוק לעומד לפדות, יכריעו באמת כפי תירוצם הראשון דהטעם דעומד לזריקה לא מהני דקודם קבלה בכוס לא הי' ראוי, וממילא ל"ש לענין עומד לפדות ולמאי הוצרכו לחדש טעם קלוש בטעמא דחילוקא בין עומד לזרוק לעומד לפדות, וצלע"ג, וד' יאיר עיני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |