שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/קז
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי ישראל הירש נ"י אב"ד דק"ק אבערזיצק.
על קושיית רוופכ"ת בתוס' יבמות (דף נ"ט) ד"ה שלא כדרכה וכו' הו"ל לאוקמי שלא עשה אלא נשיקה וכו', דאמאי לא הקשו בפשוטו יותר דאף בבעל בעילה גמורה מ"מ דלמא מיירי הברייתא לענין חיוב קנס דס"ל להברייתא כר"ש בן מנסיא פ"ג דכתובות דאינו חייב קנס אלא באשה הראויה לו, ואלו משום בעולת עצמו, הא כבר נתחייב קנס משעה שעושה נשיקה דאם הי' ראוי' לו דאלו פירש היתה ראויה, ובמה דגמר ביאתו אח"כ לא נפטר מקנס שכבר נתחייב, ואף דהתוס' ד"ה הא מני ר"מ דהברי' לאו מקנס ממעטי רק לענין גוף המצוה דלו תהי' לאשה, היינו לפי מה דמשנינן ר"מ היא, ולר"מ דסבר במתני' דאלו נערות דחייבי לאוין חייב קנס, מוכחים לומר דברייתא לא מיירי מקנס דנתחייב מעידן נשיקה עכ"ד:
'יפה הקשה, ואעתיק לו אשר כתבתי בגליון המשנה למלך פי"ח ה"ב מהל' א"ב, ד"ה שוב ראיתי וכו' אע"ג דלאחר גמר ביאה אין לו בה הוי' חייב קנס, וזה לשונו:
ולכאורה קשה, דא"כ למ"ד העראה זו נשיקה, יקשה דע"י נשיקה נעשית חללה ועדיין לא נתחייב קנס, כמ"ש רש"י סנהדרין (דף ע"ג) ובשעת חיוב קנס דהיינו בהכנסת עטרה כבר אין בה הוי' מקודם, ודוחק לומר דסוגיא קאי רק למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, ונ"ל די"ל דגם רש"י ס"ל כשיטת תוס' דגם מחמת בעילת עצמו שייך המיעוט מקרא, אלא מלישנא דהש"ס א"ב בעולה לכה"ג משמע דאנס את הבעולה, והא דבאמת לא נקט סתם שאנס בתולה א"ב דמשום הך ביאה עצמו אינו רשאי לקיימה, היינו דס"ל להש"ס מסברא דאנו דנין רק אם בשעה שבא עליה היה שייך לגבה ולו תהי', וא"כ באנס בתולה לכ"ע חייב קנס, וכ"ז למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, אבל למ"ד זו נשיקה הנ"מ בפשוטו באנס בתולה דמעידן נשיקה אסורה לו מחמת בעולת עצמו [וזהו דלא כמ"ש תוס' יבמות (דף נ"ט) בפשיטות דע"י נשיקה לא מקרי בעולה לאוסרה לכה"ג] ותו לא מחייב קנס על הכנסת עטרה, וא"כ שפיר אמרינן א"ב בעולה לכה"ג, היינו לכ"ע, דלמ"ד זו נשיקה דליכא נ"מ בבעולה מקדם דע"י נשיקה נעשית חללה וכנ"ל, הא"ב באנס בתולת ובביאה זו נעשית בעולה דמעידן נשיקה נעשית בעולת עצמו וא"ר לקיימה אבל יש בה הוי', ולמ"ד זו הכנסת עטרה דליכא נ"מ בכה"ג, הנ"מ בבעולה מקודם דלא נתחללה ע"י הנשיקה ורק ע"י הכנסת עטרה ואז חל חיוב הקנס:
אמנם בעיקר היסוד דנימא דלענין חיוב הקנס אנו דנין אם קודם ביאה זו היתה ראויה לו, קשה לי מסוגיא דיבמות הנ"ל, מתיב רבא ולו תהי' לאשה וכו' תיפוק ליה משום בעולה, ומאי פריך דלמא מיירי הברייתא לענין חיוב קנס דבאינה ראויה לו פטר כר"ש בן מנסיא, וא"כ ליכא קושיא ת"ל דהוי בעולה, דהא מ"מ בהך ביאה דחייב קנס נעשית א"ר לו ומקודם היתה ראויה לו, ולכאורה כן יש לדייק בדברי תוס' כתובות ד"ה א"ב בעולה לכה"ג וכו' ועוד דקאמר מתיב רבא וכו', משמע בבעולת עצמו אסור מה"ת, מבואר דהביא ראיה דבעולת עצמו אסור מה"ת, ואח"כ נקטו מסברא כיון דמה"ת לא ישא מקרי א"ר לו, ולכאורה קשה אמאי לא הביאו הראיה גם לגוף היסוד דבעולת עצמו מקרי א"ר לקיימה מהך פרכת הש"ס, תיפוק ליה דהוי בעולה, ומדלא מיירי לענין קנס ומקרי ראויה לו כיון דאם נשא נשוי, אע"כ דמ"מ כיון דלכתחילה לא ישא מקרי א"ר לו, אמנם זה לק"מ די"ל דפרכת רבא על רב לשיטתיה דס"ל דאם נשא מוציא בגט, א"כ מקרי א"ר לקיימה אבל עדיין הי' יש לומר לפסק הלכה דקיימא דברי רב בקושיא, י"ל דמקרי ראוי' לקיימה לזה נקטו רב מסברא כיון דמוכח עכ"פ פרכת הש"ס הנ"ל דהוי דאורייתא, [דלא ניחא להו לתוס' לעשות פלוגתא חדשה דלרב דמוציא בגט הוי איסורא דאורייתא, ולדידן רק דרבנן,] אבל לשיטת רש"י הנ"ל תקשי כנ"ל, ודוחק לומר דרבא ס"ל דהעראה זו נשיקה, ולזה הקשה דע"י נשיקה נעשית בעולת עצמו וא"ר לקיימה, ואינו חייב קנס על הכנסת עטרה, דהא בסוגיא דסנהדרין דמשני רבא במניחתה שלא יהרגנה, אבל בעלמא פטור מקנס דכיון דניתן להצילו בנפשו מוכח דס"ל דהעראה זו הכנסת עטרה, ובתוס' יבמות הנ"ל דהקשו דלמא מיירי הברייתא דלא עשה רק נשיקה, היינו דמאי פריך על רב, דלמא רב ס"ל דהעראה זו נשיקה, ובאמת אינו קושיא כ"כ, אבל בהיפוך בודאי קשה דלמא רב ס"ל דהעראה זו הכנסה, וכדס"ל לרבא עצמו, וצ"ע, ואף דהתוס' יבמות ד"ה ה"מ ר"מ כתב דהברייתא לא מיירי מחיוב קנס, היינו למה דמוקי כר"מ מוכרחים לומר כן. אבל על הקושיא קשה דלמא מיירי הברייתא לענין קנס, ובאמת מדברי המ"ל ד"ה וכ"ת וכו' בתירוצו הא' מוכח ג"כ מדברי תוס' יבמות דהקשו דלמא מיירי הברייתא שעשה רק נשיקה, ואמאי לא בפשוטו, דדלמא מיירי הברייתא לענין קנס ומחוייב מעידן נשיקה, אע"כ דהי' אפשר לומר דפסיקא ליה להסוגיא דהברייתא מיירי לענין לקיימה, וא"כ י"ל הכי ג"כ בישוב קושייתינו על רש"י, עד כאן לשונו:
חולין (דף י') דשיבר בה עצמות, כתב הרשב"א בחידושיו ויש מי שאומר דקיי"ל כהאי אוקימתא דאוקימנא רב כר"ח וכו' והאי אוקימתא לחומרא היא דר"ח עושה וכו':
ולא זכיתי להבין דמנין לנו להמציא סברא חדשה זו דלהך אוקימתא הוי המפרקת כשבירת עצמות ונאבד הסכין דאסור, הא הרשב"א ס"ל שם דגם למסקנא צריכים לר"ח לטעמא דעצם ודאי פוגם דלא יקשה מההיא דמקוה שנמדד, והיינו דס"ל דעצם מפרקת מצוי לפגום יותר מעור עיי"ש היטב, וא"כ מוכרחים לומר דללישנא דר"כ כר"ה, אבל לר"ח כולהו כשרים דאף דמפרקת מצוי יותר לפגום מעור, מ"מ לא משוי להסכ"ן לחזקת אינו בדוק ומותר מה ששחט בזה הסכין אח"כ, וא"כ מנ"ל דלאידך לישנא חולק בזה הא י"ל דנאבד ודאי מותר, אלא דנמצא פגום אסור כולן לבר מקמייתא כיון דליכא סברא למתלי באחרונה יותר מבראשונה, ממילא אסורות כמו מקוה שנמדד, ואדרבא לאידך לישנא דר"כ כר"ה ולר"ח שריין כולהו קשה באמת מ"ש ממקוה, ובהכרח לדחוק כמ"ש תוס' דנזהר יותר שלא ליגע במפרקת הראשונות, וא"כ עכ"פ לאידך לישנא דלר"ח אסורות כולהו לבר מקמייתא, י"ל דס"ל לקושטא דמלתא משום דאין מצוי לתלות באחרונה יותר מבראשונה, אבל לומר דהטעם דהוי כשבירת עצמות מנין לנו, ואף די"ל דהרשב"א הוכיח כן מדפרכי' א"ה תבעי בדיקת חכם, והיינו רק אם דנין דאסור לשחוט אח"כ בלא בדיקה, דהסכין יצא מחזקת בדוק מ"מ היא גופא תקשי דמאי פריך הש"ס מהיכא מוכח דלהך לישנא הוי כשיבר עצמות וחולק בזה עם אידך לישנא:
עוד תמוה לי במ"ש הרשב"א בזה ר"ה לקולא ור"ח לחומרא, מנ"ל להרשב"א להמציא זה, הא י"ל בפשוטו, דודאי ר"ה לא מיקל יותר מר"ח, ולהך לישנא דמוכח דלר"ח הוי נגיעת מפרקת כשבירת עצמות מכ"ש דר"ה ס"ל הכי ומה דפרכינן א"ה תבעי בדיקת חכם אין הפירוש דלר"ה ניחא דמותר לשחוט האחרות בלא בדיקת סכין, אלא בפשוטו דהכי קאמר אא"ב דר"כ כר"ה אבל לר"ח כולהו משתרי, א"כ לא משוינן מפרקת כשבירת עצמות והסכין בחזקתו מש"ה ניחא, אבל השתא דאמרת דר"כ כר"ח ולאכשורי בתרייתא א"כ מוכח דנגיעת מפרקת הוי כשבירת עצמות א"ה תבעי בדיקת חכם בין לר"ה בין לר"ח, דלענין זה לא פליגי ר"ה ור"ח, וזה לכאורה מרווח ופשוט:
עוד תמיהני במ"ש הרשב"א בשינויא דהש"ס הא ר"י לא אמרו להראות הסכין אלא מפני כבודו, כיון דבבדיקה הראשונה הורשה לשחוט כל מה שירצה וכו', ולא זכיתי להבין דעת קדוש עליון הא השתא קיימינן דר"כ כר"ח וממילא נאבד הסכין אסורות אחרות ואסור לשחוט האחרות בלא בדיקה כמ"ש הרשב"א שם דלהך לישנא לחומרא לענין זה וכנ"ל, וא"כ היאך משנינן כיון דרק משום כבודו דמותר לשחוט יותר, סוף דבר כל דברי הרשב"א בדיבור זה נעלמו מעיני העורות וצריך אני לעשות לי רב בזה וצע"ג:
שם (דף ל' ע"ב) אמרי בי רב תחת עור איני יודע, עיין בחידושי הרשב"א שהקשה הא אמרינן בסנהדרין דאמרי בי רב הוא ר"ה, ולפשוט לדידיה דאמר בחולין (דף כ' ע"ב) אההיא דמלק בסכין מפני שהוא מחליד, הרי דאפילו תחת עצם דמגלי מקרי חלדה מכ"ש תחת העור, ותירץ דר"ה אמר לעיל דרך דיחוי דליכא סייעתא לדזעירא, די"ל דהטעם מפני שהוא מחליד, דכיון דר"ה ס"ל מוליך ומביא כשר במליקה, לא היה לי מקום לדחות רק משום טעמא דמחליד, והיה באמת נפשט דתחת העור הוי חלדה, אבל כיון דאיתא לדזעירי אינו מוכח דהוי חלדה עיי"ש, ולכאורה תמוה, דאף דאיתא לדזעירא, הא מסקינן שם מכח קושיא וכי מתה עומד ומולק, דבמליקה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וכדאיתא להדיא בברייתא שם, וא"כ עדיין תקשה אההיא דמלק בסכין, דכי תבר שדרה ומפרקת בלא רוב בשר דהוי טריפה, תהני ליה סכין לטהרה מידי נבילה, ומוכרחים לפי האמת לטעמא דמחליד ונפשט דתחת העור הוי חלדה, ומה"ט ניחא סוגיא דחולין (דף כ"ח ע"א) ת"ש מלק בסכין וכו' תהני ליה סכין וכו', והיינו אף דאיתא לדזעירי, מ"מ הא מליקה הוא בלא רוב בשר, וא"כ קמה קושיית הרשב"א, וצ"ל דר"ה לא ידע הברייתא דמולק בלא רוב בשר, וכמו דהיה ס"ל לר"ח דמייתי סייעתא לדזעירי והיה סובר דמולק עם רוב בשר, מש"ה כיון דאיתא לדזעירי לא נפשוט דתחת העור הוי חלדה:
אמנם קשה לי, דלפ"ז לדינא דקיי"ל דמולק בלא רוב בשר וגם קיי"ל דמוליך ומביא במליקה כשר, א"כ לא נשאר לנו שום טעם אההיא דמלק בסכין רק מטעם שהוא מחליד, ויהיה מוכח לדינא דתחת העור הוי חלדה ודאי, וזה לא מצינו, ונהי דעל הרמב"ם דפסק דהוי ספיקא ליכא קושיא, די"ל דמפרש מפני שהוא מחליד, דהיינו שחותך מלמטה למעלה וכמ"ש תוס' שם, מ"מ להרשב"א יהיה הדין דהוי ודאי חלדה, ולא מצינו כן בשום פוסק, זולת דנימא דהרשב"א יסבור באמת דהלכה דמוליך ומביא במליקה פסול, וצע"ג:
עוד תמוה לי על הרשב"א הנ"ל מהא דאמרינן לעיל (דף ך' ע"ב) ומ"ד מפני שהוא דורס מ"ט לא מפני שהוא דורס מ"ט לא מפני שהוא מחליד, דלמא סבר באמת כמ"ד דתחת העור כשר וגם אף אם ס"ל דתחת העור א"י, מ"מ כיון דס"ל באמת דמוליך ומביא במליקה פסול, מה"ת יאמר הטעם שהוא מחליד ויהיה עכ"פ נפשט או דזעירי או דתחת העור הוי חלדה, לזה אמר מפני שהוא דורס כדי שלא נפשט כלל שום מלתא, והרי הרשב"א דייק בלישנא דר"ה כיון דס"ל דמוליך ומביא במליקה כשר, הוצרך לדחות מפני שהוא מחליד, ושיהיה באמת נפשט דהוי חלדה, הרי דאלו היה ר"ה ס"ל דמוליך ומביא פסול במליקה בודאי היה יותר טוב לדחות מזה הטעם בכדי שלא יהא נפשט כלל, וא"כ המ"ד מפני שהוא דורס כיון דס"ל דמוליך ומביא פסול בודאי הך טעמא עדיפא, וכעין זה קשה לי ג"כ על דברי תוס' שם ד"ה מפני שהוא מחליד וכו', ולפירושו לא איירי בסכין רחבה, א"כ מאי פרכא ומ"ד מפני שהוא דורס מ"ט לא אמר מפני שהוא מחליד, הא כיון דס"ל דמו"ב פסול באמת אף בסכין רחבה מיירי ולא אמר טעמא דחלדה היה מיירי דוקא בסכין שאינו רחבה וצ"ע:
גם קשה דמאי פרכינן מ"ט לא אמר מפני שהוא מחליד, הא כיון דס"ל מוליך ומביא במליקה פסול, ממילא אפשר לקיים מימרא דבני ר"ח דאף מחזיר, כמבואר בסוגיא, וא"כ דלמא רבא סבר אף מחזיר, ומש"ה נקט לטעמא דדורס, דהוי מלתא דפסיקא, אבל משום חלדה לא הוי מלתא דפסיקא והא סתמא קתני מלק בסכין דנכלל בזה גם בהחזיר וליכא חלדה וביותר דמנ"ל להמציא פלוגתא חדשה בין ר"ה לרבא בענין חלדה, דלרבא לא מקרי חלדה דננגלה הוא, ולתירוצם הא' דתוס' פליגי אם ממטה למעלה מקרי חלדה, והוי פלוגתא חדשה, ומנ"ל זה דלמא טעמא דרבא דס"ל כבני ר"ח דאף מחזיר וליכא חלדה וצ"ע:
ובההיא עניינא נפלאו ממני דברי המהר"ם לובלין (דף כ"ח ע"א) ד"ה רבי היא וכו', שכתב כיון דמולק שדרא ומפרקת וסימנים בחד זימנא כולה חדא היא ולא הוי טריפה ע"י שדרה ומפרקת למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, ותמוה דזהו נגד תוס' חולין (דף י"ט ע"א) ד"ה לא אמרן וכו' אלא כלומר טריפה נקרא נקט נבילה אגב טריפה וכו' ולדברי המהר"ם הנ"ל גם טריפה לא הוי דכולה חדא נחירה הוי וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |