שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/פו
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הגאב"ד דק"ק סאכטשוב הרב רבי משה נ"י:
מה דנראה בפשוטו לכבוד רומעכ"ת בכוונת הרמ"א בחוה"מ סי' קס"ג, דהמנהג ליתן מממון אחרים דהיינו מהמעות עצמן וינכה אותם למלוה אם יוכל, לכן מה שחייב לנכרים לא תיקן רש"י ור"ת, דהרי הנכרי לא יניח לו לנכות ממעותיו, עכ"ד:
לדעתי זה אינו, והפשוט בהיפוך, דודאי כוונת הרמ"א שיתן ממונו על ממון אחרים שבידו, כיון דמלוה להוצאה ניתנה ונושא ונותן בזה כאדם בשלו הוי כמעותיו ממש, דאם כדעת מעכ"ת דינכה להמלוה א"כ המלוה הוא הנותן מס, ואיך כתב רש"י שנותן מהחצי והיינו מפלגא מלוה, הא כיון דצריך הנותן ליתן מפלגא דמלוה שאינו ברשותא דמרא, ואינו נהנה מפירותיה מכ"ש דצריך ליתן מאידך פלגא שהוא פקדון ועומד ברשותיה דידיה ונהנה מפירותיו, והרמ"א כתב אח"כ ומי שבידו עסקא מאחרים יתן המקבל פלגא והנותן פלגא, ולדברי מעכ"ת הא המקבל ינכה להנותן, וא"כ הנותן הוא נותן כולו, ומ"ש מעכ"ת נ"י לכן מה שחייב לנכרים לא תיקן רש"י ור"ת, נראה שדעת מעכ"ת במ"ש ומשל נכרים אינו נותן היינו שבא לחלק בין עסקא מישראל או מנכרי, ולדידי לא נראה כן, די"ל דמיירי כולו במקבל עסקא מנכרי, ובזה כתב רש"י שנותן מס מהחצי היינו מפלגא מלוה ומשל נכרי היינו מאידך פלגא שהוא פקדון אצלו ומקרי של נכרי אינו נותן כלום דאף דנהנה מזה דע"י הפלגא מפקדון מרוויח מפלגא דמלוה, מ"מ אינו נותן ממנו, ומה דנקט רש"י הדין בעסקא מנכרי היינו לרבותא, דלא מבעי' בעסקא מישראל דצריך ליתן עמלו ומזונו, א"כ ההנאה מפלגא דמלוה כל הנאה של המקבל עסקא, אלא אפילו בעסקא מנכרי דבעד הפירות שנוטל המקבל מפלגא דמלוה מטריח בפלגא דפקדון, וא"כ אין כל הנאה שלו, מ"מ צריך ליתן מס מזה, או בפשטא דבעסקא מישראל משלם גם מפלגא דפקדון, אלא דזה מכה להנותן עסקא, דהנותן צריך ליתן מפקדונו שביד אחרים במקום שהממון שם, וכמ"ש התה"ד וכן הוא ברמ"א שם מי שיש לו פקדון וכו', אע"ג דנותן במקום שהפקידן וכו' לזה נקט בעסקא מנכרי דאינו נותן כלל מחצי הפקדון, ואף אם יהיבנא כפשט דמעכ"ת נ"י דבעסקא מנכרי אינו נותן כלום, י"ל מטעם הנ"ל, דאין כל הנאה שלו דהוי כשלוחו של נכרי דהנכרי שמכרו לעסוק בשבילו ונותן לו שכר חצי רווח, אבל הדבר ברור דמפלגא מלוה בעסקא מישראל או בכולו מלוה, נותן הלוה משלו:
ומ"ש ידידי רומעכ"ת וכן נראה להדיא מהמרדכי פ' הגוזל ומה שטען שמעון שיתן משלו בעד המלוה אינו טענה, במחכ"ת, הא זהו שיטת ר"ת דאינו נותן מממון אחרים שבידו, ומרא דהאי דינא שם הוא ר"ת, דמתחילה כתב דא"צ ליתן אפילו מפלגא מלוה, ואח"כ כתב לדחות טענת שמעון דיתן מטעם דהעמונה מהמלך מכביד עול, דגם זה אינה טענה, והן הן הב' שיטות שהביא הרמ"א שהמרדכי פ"ק דבתרא ס"ל דנותן ממון שמרוויח הן שלו והן של אחרים, ור"ת במרדכי פ' הגוזל חולק בזה, ובאמת תמה אנכי, דמנ"ל לעשות פלוגתא, הא דברי ר"ת פרק הגוזל מיירי בעסקא, ונותן שם טעם דאינו כשאר מלוה, דהא לא שרי למשתי בי' שכרא ומלוה זו לא להוצאה ניתנה, משמע דבמלוה דעלמא מודה ר"ת דצריך ליתן, ואלו במרדכי פ"ק דבתרא מיירי מסתם מלוה, ולא מיירי מעסקא, וא"כ י"ל דבמלוה לכ"ע צריך ליתן ומעסקא לכ"ע א"צ ליתן מדינא אפילו מפלגא דמלוה, אלא דרש"י בצרפת ליתן מפלגא מלוה, גם מדברי תה"ד סי' שמ"ב משמע דהמרדכי פ"ק דבתרא חולק עם ר"ת, ולענ"ד צ"ע:
ומ"ש רומפכ"ת נ"י וכן נראה מהגהת רמ"א לקמן בסמוך, ואם נתחייב לאחרים מנכין לו וכו', זהו באמת קושיא וכמו כן קשה על מקורו בתה"ד דבתחילה כתב ב' דעות הנ"ל אם חייב ליתן מממון אחרים שבידו, ואח"כ כתב שבפסקי גדול מישראל שהקיף. מן הנכרי בגד או תבואה לזמן אם בא המס קודם הזמן צריך ליתן, מכאן משמע דאין מנכין לאדם מסכומו מה שחייב לאחרים אם עדיין לא הגיע הזמן לפרוע ולא נהיגי הכי בארצינו, אלא מנכין לו מה שהוא בין למולים בין לערלים עיי"ש, ויקשה ג"כ כנ"ל, ומצאתי בתשו' הראנ"ח ח"א סי' ל"ט שעמד בזה, וכתב וז"ל, אע"ג דנראה מתה"ד שם שמה שחוב עליו אינו חשב כשלו, ומנכין מממונו מה שהוא חייב אעפ"י שהוא כותב דנותנים מס משל אחרים, נראה דוקא בחוב שעומד לפרע ואינו נושא ונותן בו וכגון בגד בהקפה או תבואה דהני לא הקיפן לשאת ולתת בהם, אלא לחם לאכול ובגד ללבוש, אבל מעות שלוקח בהלואה לשאת ולתת בהם והם בידו מיוחדי' למו"מ הרי הם בכלל מעות שבידו, ועסקא ג"כ פלגא מלוה, ובזה מיירי הפוסקים לפרוע ממעות אחרים עיי"ש, ולענ"ד עדיין צ"ע, ובנ"ד המעות נותן בודאי לאבי האשה בתורת עסקא, וא"כ עליו מוטל לשלם מממונו בעד הפלגא מלוה לפי הכרעת הרמ"א, אף שלפמש"ל י"ל דבעסקא כ"ע מודו דאינו גובה מפלגא מלוה אלא מכח תקנת רש"י שתיקן כן בצרפת, ומאן יימר דתיקן גם בעלמא, מ"מ הא הרמ"א כ"כ להלכה פסוקה דעסקא נותן המקבל פלגא, ואולי זהו דוקא במס למלך דהרבים מוחזקים משום דמהרקייהו דהנהו בטופסא דמלכא מנח, והכרעת הרמ"א אפשר דמה"ט הוא, אבל לא לשארי נתינות, ובאמת בענייני מסים קשה לעמוד על הדין, כמו שהאריכו הפוסקים דבזה המנהג עיקר, ומפלגא פקדון בנ"ד תליא במנהג אם גובים מנכסי דיתמי שמתפרנסים מהרווחים די מחייתם, ובודאי אין מדקדקים עמהם כ"כ, וראוי להקל ולתווך כמו כן באשה הזאת שאינה בת דעת, ובענינים אלו טוב לאחוז במדת הפשר בטוב כראוי, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |