שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/ל
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד הרב רבי הירש נ"י בק"ק וואלטש.
ע"ד שאלתו בסרכה שלא כסדרן, ומכה בדופן כנגדו אם מהני מיעוך, או דהוי ב' לריעותא:
לכאורה אין לדמות זה לסרכה תלויה נגד מכה שבדופן דקיי"ל לאסור, די"ל דהתם הטעם דאמרינן דמראים הדברים דניתקה מהדופן כמ"ש הש"ך, וא"כ י"ל דדוקא בסרכה תלויה כיון דלא נדבק במקום אחר אמרינן דהמכה רגלים לדבר דלשם היתה נסרכת וניתקה משם, אבל בסרכה דבוקה י"ל דאין לזה שייכות עם הריעותא דמכה, ואף דאיכא למיחש דמקודם היתה דבוקה לדופן וניתקה משם, וחזרה וניתקה למקום אחר, מ"מ דדוקא בתלויה בלא מיעוך, דעיקר ההיתר דמכח דלא נדבקה למקום אחר כדרך הסרכות ע"כ דריר בעלמא הוא, ולא חיישינן דבאמת היתה סרוכה למק"א וניתקה כיון דלא חזינן לשום ריעותא במקום אחר, מש"ה במכה שבדופן כנגדה אמרינן דרגלים לדבר דהיתה סרוכה לשם וניתקה ואין כאן סרכה תלויה, ואזדא ההוכחה לשויה לריר בעלמא, אבל בסרכה דבוקה ועוברת במיעוך דהמיעוך הוי הוכחה דהוי ריר בעלמא, א"כ אינו מזיק במה דיש כנגדו מכה, דאף אלו ידענו דהיתה כרוכה לדופן וניתקה מ"מ מועיל המיעוך, אמנם בשו"ת ב"ח (סי' ק"ל) כתב הטעם דס"ת ומכה בדופן כנגדו דאסור דהוי ב' לריעותא דהמכה מרעה לה לריאה מש"ה אסורה, א"כ ממילא גם בנ"ד הכי הוא, דסרכה דבוקה במיעוך, הוי ריעותא גדולה, דמיעוך הוא קולא יתירא, וגם המכה מרעה לריאה מש"ה אסור, ואינו דומה לסרוכה לדופן להמכה דמהני מיעוך, ולא הוי ב' לריעותא, דהתם אמרינן מכח המיעוך דהמכה גרם לסרכה כיון דסרוכה לשם ואין הסרכה מכח הריאה, וליכא ריעותא דסרכה רק המכה, אבל הכא דהסרכה דבוקה בריאה הוי ב' לריעותא:
אולם מ"מ יש לקיים טעם הש"ך הנ"ל, דאנן חיישינן לדברי הסוברים יש סרכה בלא נקב, ולדידהו צ"ל הא דנסרכה למכה בדופן בעי בדיקה היינו כמ"ש הר"ן והרשב"א כיון דיש באפשרות שתתפרק מהריאה חיישינן שמא מכח נענועה נפרקה קצת מהריאה, א"כ י"ל מה"ט ג"כ בתלוייה ומכה בדופן נגדה דאסורה, דהמכה מורה דהיתה סרוכה, לשם ונתפרקה, וחיישינן שמא מכח הנענוע נפרקה קצת ג"כ מהריאה ובעי בדיקה ואין אנו בקיאין בבדיקה, א"כ אין אנו אחראין להמציא דהמכה מרעה להריאה, וממילא בנ"ד ליכא רק ריעותא דסרכה ומהני מיעוך, באופן דנ"ד תליא במחלוקת הב"ח והש"ך, וראוי להחמיר:
אולם בס"ת ומכה כנגדה בדופן ואזלא במיעוך יש לדון להקל, דלשיטת הב"ח הנ"ל דמדין ב' לריעותא הוא י"ל דסרכה תלויה במיעוך ליכא ריעותא כלל כמו שכתב התב"ש לענין סרכה תלויה יוצאה מבועה ועברה ע"י מיעוך, וכ"כ בנודע ביהודא, ולהש"ך הנ"ל דליכא הוכחה דהוי ריר מכח התלייה דאמרינן דהיתה סרוכה לדופן וניתקה ממילא מהני מיעוך כמו בסרוכה לפנינו למכה שבדופן, ואף דהתב"ש דעתו להחמיר בסרוכה לדופן למכה דלא מהני מיעוך דהמכה מחלחלה מש"ה עברה במיעוך, מ"מ הוי חומרה בעלמא, כמ"ש התב"ש דהרבה מקילים, א"כ עכ"פ בכה"ג בתלויה ומכה כנגדה בדופן י"ל דמהני מיעוך, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |