שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/כו
|
< הקודם · הבא > |
עוד לו מה דשאל רומפכ"ת בבודק קבוע שהכניס ידו לתוך הבהמה לבדוק הריאה בבדיקת פנים, והוציא ידו ואמר כשר ואין בה פקפוק והכניס הבודק השני את ידו וצעק ואמר הלא הריאה סרוכה בסרכה עבה וחזקה לשומן הגרגרת מאונה העליונה וחזר הבודק הראשון והכניס ידו ואמר כשר, והוציא הריאה לחוץ ולא נמצא בה כלום, ולא שום רושם סרכה, והלך הבודק לב"ד ואמר שכך אירע לו שהוא מצא סרכה וחבירו מכחישו:
אם נידון זה למכחישים זא"ז, הי' נראה דבהמה מותרת, דאוקי חד לגבי חד ואוקי בהמה בחזקת היתר, ודומה לדינא דהש"ע (סי' ל"ט סט"ז) ואף דהבודק האוסר בא תחילה להב"ד, מ"מ לא נתקבל עדותו לאיסור לשווי' כבי תרי, כיון דמיד אמר שחבירו מכחישו, אף דיש לו מגו דלא היה אומר דחבירו מכחישו, יש לומר דגם במגו אינו נאמן, היכא דבאו בב"א כמ"ש הפרמ"ג, גם י"ל כיון דאין דרך לבא לב"ד להודיע שמצא סרכה, אם לא שיש בזה שאלת חכם, הוצרך להודיע השאלה שחבירו מכחישו, א"כ לית ליה מגו:
אכן יש לדמות נ"ד לההיא דסעיף י"ד, בודק שהוציא ידו ואמר טריפה, אח"כ הכניס הקצב ידו או בודק אחר ואמר שלא מצא טריפות הראשון נאמן, ומקורו משו"ת הרא"ש כלל כ', וז"ל, ועל הטבח שבדק ואמר שהיא טריפה, אח"כ הכניס בודק אחר ידו ואמר שלא מצא בה טריפות, יראה דסמכינן על הבודק הא' שהחזיקה באיסור, ואמרינן שהבודק הב' הכניס ידו בחוזק ועבר הסרכה, או הבודק הא' אחר שכבר מצא הסרכה לא נזהר בה והעבירה בהוצאות ידו, דע"א נאמן לאסור בדבר עכ"ל, א"כ י"ל בנ"ד ג"כ דיש להשוות דבריהם שהא' לא הרגיש וא' הרגיש, ולא ראינו אינו ראיה לדון כמכחיש, אף דבנ"ד לא שייך לתלות שהעבירה, דהא הבודק הא' אמר שהיא כשירה, ואח"כ מצא הבודק הב' הסרכה, מ"מ י"ל שמא לא הרגיש, ומה דנקט הרא"ש שמא העביר ולא נקט שלא הרגיש, היינו כיון דהוציאו הריאה ולא נמצא צריך לתלות שהעבירה, ה"נ בנ"ד, דמה שאח"כ שהוציאו הריאה לא נמצא דבר רושם תלינן שהבודק העבירה בהוצאות ידו, או בהכנסת יד הבודק הא' בפעם השנית, והא דאמר תחילה כשר, י"ל דלא הרגיש אף דאפשר לחלק, דוקא בהעבירה תלינן דקודם שהגיע ידו להסרכה כשהגביה האונה ניתק הסרכה, אבל לתלות שלא הרגיש י"ל דרחוק דמומחה לא הרגיש, מ"מ וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה דשמא גם בזה תליא במציאות רחוק כדי להשוותם ולא לעשותן מוכחשים זה מזה:
אמנם יש לצדד להקל, דאפשר בנ"ד ל"ש לתלות שהעביר הבודק הסרכה, והיינו כשנדייק לשון הרא"ש שכתב או שהא' אחר שכבר מצא הסרכה לא נזהר והעבירה בהוצאת ידו, משמע שא"צ ליזהר בה עוד, מש"ה העבירה שלא בהשגחה, וע"כ הא דכתב הרא"ש תחילה שהבודק ב' הכניס ידו בחוזק, היינו ג"כ מחמת דלא נזהר בה כיון דשמע דאמר הראשון טריפה, עמדה הבהמה אצלו בחזקת טריפה, והכנסת ידו רק לרווחא דמלתא כמתעסק בעלמא, באופן דלא חיישינן להעבירה אא"כ היכי דא"צ ליזהר בה, א"כ לדידן דמכשירינן במיעוך, א"כ אף במצא סרכה צריך ליזהר שלא יעבירנה, י"ל דלא תלינן שהעבירה, ואף דבש"ע הובא דינא דהרא"ש, והרמ"א לא הגיה כלום, משמע דאף לדידן איתא לההיא דינא דהרא"ש, י"ל למ"ש הת"ש להקשות איך תלינן דהבודק שאמר טריפה מצא סרכה שלא כסדרן, הא עדיין אינה טריפה ודאית, דאית לה תקנה במיעוך, ותירץ דמיירי דהבודק אזיל לעלמא וחיישינן שידע שהעבירה, מש"ה אמר טריפה עיי"ש, א"כ י"ל דמש"ה שייך דין זה גם לדידן דשמא הרגיש שהעבירה, אבל כשהשוחט לפנינו ואמר שלא הרגיש שהעבירה, ואנן נתלי דהעבירה ולא הרגיש, י"ל דזהו ל"ח אלא כשא"צ ליזהר בה, ואינו משגיח על הדבר, אבל לדידן דצריך ליזהר מחמת המיעוך לא חיישינן לזה, ויש לצרף עוד לומר דמיד שאמר הא' כשר אתחזק בהיתירא, וכשאמר הב' טריפה א"נ, דע"א אינו נאמן לאסור, היכא דאתחזק בהיתירא, כדקיי"ל (סי' קכ"ז) ומה"ט י"ל דניחא בזה דינא דהש"ע (סי' ל"ט סט"ז) הבודק שלא כסדרן ואחד מכחישו ואומר כסדרן היתה מעמידים הבהמה בחזקת היתר, ועיין ש"ך שם ס"ק מ"א דוקא בבאו בב"א, דאלו בזה אחר זה הוי ליה האומר טריפה כשנים כיון דכבר נתקבל עדותו בב"ד, וכי אתא אחרינא ומכחיש ליה הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים, ובש"ך שם רמז לסי' קכ"ז ס"ק י"ח [וצ"ל ס"ק י"ד] דהיינו דהריטב"א ס"ל דלא אמרינן דהוא כשנים רק בדבר שבערוה דנאמנתו רק דהוי כתרי, דאין דבר שבערוה פחות משנים, אבל באיסורא הוא רק כע"א עיי"ש, ומה"ט חלקו המהרש"ל והב"ח על המהרי"ק בשוחט ששחט ואמר ששחט כהוגן, ואחד אמר על השוחט שלא שחט כהוגן דהשחיטה אסורה, דאין השוחט כשנים, ולפי הנ"ל י"ל דכיון דהבודק אמר תחילה להב"ד טריפה הוי אתחזק באיסורא, ושוב אין ע"א הבא אחריו נאמן להתיר, כדקיי"ל דבחזקת איסור אין ע"א נאמן להתיר, וכן בההיא דמהרי"ק כיון דהשוחט אמר דשחט כהוגן נתחזק בהיתירא, ושוב אין ע"א נאמן לאסור, ועיין:
ובאמת קשה לי בש"ע (סי' ל"ט ס"ז) הקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכה וכו', אמאי מהימן הקונה בזה, אף במקום שאין אחר מכחישו, הא סתם בהמות בחזקת כשירות הן, ובשו"ת הרא"ש כלל כתב וברבינו ירוחם הובא בב"י (סי' ל"ט) כתב על הטבח שבדק בהמה ואמר שהיא טריפה וכו' דע"א נאמן בדבר המסור בידו עכ"ל, וזהו שייך בטבח שמסרו בידו לבדוק ולראות אם היא כשירה והוא כבעלים על זה, אבל בקונה דלא שייך כן מאיזה טעם יהיה נאמן להטריף הבהמה ובפרט כיון דהשוחט מכר בחזקת כשרות אתחזק בהיתירא וצ"ע שוב ראיתי בספר בל"י דכתב אם הבודק הא' אמר כשר והב' אמר טריפה, דמותר שו"ת הרשד"ם, עכ"ל, ולא ביאר טעמו בזה, וצ"ע לדינא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |