שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/יא
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב ר' חיים בק"ק זלאטווי.
ע"ד שאלת רומפכ"ת בנמצא בשבת בקריאת ס"ת שעוה דבוק על איזה אותיות, ולא כיכרו האותיות מתוכו, אם מוציאים אחרת, או לסלק השעוה מהאותיות:
המג"א (סי' ל"ב סכ"ג) כתב ואם נטף שעוה וסלקה מותר עי' סי' ש"מ עכ"ל משמע דפשיטא ליה דבעוד השעוה עליו מבטל להכתב, אלא דבא לומר דהסילוק מהני דלא נימא דהוי כמו חק תוכות, כיון דאינו עושה עכשיו מעשה הכתיבה רק מסלק השעוה, וממילא מתקיים האות, ואף דהמג"א לא כתב ראיה להתיר, מ"מ נראה דהדין עמו, דדמי למ"ש הב"י ונקבע כן להלכה סי' הנ"ל, בזרק עפרות זהב על האותיות אף דהנ"י כתב דמבטל לכתב התחתון, מ"מ מותר לגרור הזהב משאר כתב התחתון וכשר, אף דבספר גט פשוט להלכות גיטין (סי' קכ"ד) חוכך דסילוק שעוה ועפרות זהב לא מהני דהוי חק תוכות, מ"מ אנן בתר פסקא דש"ע גרירין. וכ"כ הש"ך יו"ד (סי' רע"ו סק"ו) דבזרק זהב יש תקנה בגרירה, א"כ ה"נ בשעוה. גם בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' ד') כתב דהשעוה מבטל הכתב, ומהני תיקון סילוק שעוה, אולם מ"מ בשבת אסור סילוק שעוה, כמ"ש המג"א (שם סק"ד) ודעתו נראה דמטעם מוחק אסור, אמנם היטב דיבר בזה בתשו' שבות יעקב שם דשעוה על הפנקס הוא ענין אחר. אבל בשעוה על הספר אין בו משום ממחק, ולזה העלה שם אם נתיבש השעוה כ"כ עד שיכול להסירו כלאחר יד להכפיל הגויל של הס"ת ועי"כ יפול השעוה דשרי לעשות כן:
ולי נראה דאסור מטעם אחר, כיון דע"י השעוה לא היה ראוי הס"ת לצאת בקריאה מתוכו, ומכשירו ע"י הסילוק הוי מתקן מנא, וכמ"ש הר"ן פ"ג דסוכה דלמ"ד לולב צריך אגד אסור לאגדו ביו"ט דהוי מתקן מנא. וכ"כ במג"א (סי' שי"ז) דאסור לתלות ציצית בכריכה בבגד דהוי מתקן מנא. וראיתי בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ה) דעתו נוטה להקל בשעוה דהס"ת כשר, אלא דבמקום שהשעוה מכסה א"א לקרות דהוה כקורא בע"פ עיי"ש. ובתשו' פרח שושן (כלל ב' סי' ב') כתב דכל זמן שהשעוה עליו פסול לקרות בו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |