שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/ט
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד שאלתו בסופר שהי' לו לכתוב אלקיהם וכתב אלקיכם, ויצא מעכ"ת לדון אף די"ל דמותר לקלוף אותיות, כם, כיון דמדינא מותר לקלוף כל השם אלא דגזרינן שמא יקרע, א"כ בנטפלים, דהאיסור המחיקה רק דרבנן, י"ל דלא גזרינן שמא יקרע, מ"מ י"ל דדוקא לקלוף כל השם מותר, דכל היכי דאיכא קדושת השם עליו, אבל לקלוף, כם, דמפרידו מהשם ואינו נטפל אותו פקע קדושתו מיניה, והוי זה עצומו מעשה מחיקה, עכ"ד:
יפה כתב, וכבר כתבתי כן בשו"ת במקום אחר, וכעת מצאתי שכ"כ הגאון נודע ביהודא על העובדא כנידון מעכ"ת ממש, והנה מעכ"ת נ"י וגם הגאון הנ"ל לא כתבו כלל דרך תיקון, והנה בפשוטו נראה דיש תיקון כך, לעשות מהכף מ"ם סתומה, ועי"ז אין להמ"ם אחרונה שום שייכות צירוף לקרותו ופקע הקדושה מיניה ומותר לגררו, ואח"כ אפשר לתלות הה' למעלה ויהי' נקרא אלקיהם, כמו דהסכימו האחרונים דהנטופלים מותר לתלות:
אך יש לפקפק דאולי זהו עצמו במה דעושה מהכף מ"ם דעי"ז פקע הקדושה מהמ"ם האחרונה, הוה כמחיקה, אך דאינו עושה מעשה בגוף האות, והנה כבר כתבתי בשו"ת הנ"ל דזהו מחלוקת רבוואתא גאוני בתראי דעת העבה"ג להתיר, דלא מקרי מחיקה, ובמעיל צדקה (סי' נ"ה) חולק והביא ראיה מהרשב"ץ, הובא בב"י בבד"ה (סי' רע"ו) גבי כס יה מדלא מצא תיקון בפשוטו לדחוק כס אצל יה, ע"כ דזהו עצמו כיון דמשתנה הקריאה לכסיה, דפקע הקדושה מן יה הוי כמוחק, ולזה הוצרך לתיקון לתלות כס, דעדיין אפשר לקרותו בב' תיבות, כס יה, ואני הבאתי בתשובה הנ"ל עוד ראיה מההיא דש"ע (סי' רע"ו) דהי' צריך לכתוב יהודא, ולא נתן בו ד' יתלה הד' למעלה, וכתב הלבוש שהרי לא הי' כוונתו לכתוב השם, עכ"ל, משמע דאלו כיון לכתוב השם הי' אסור לתלות הד', כיון דעי"ז משתנה הקריאה ליהודא דפקע קדושת השם מיניה הוי כמחיקה, אף דאינו עושה מעשה בגוף האות:
וכעת נראה לענ"ד דאין מכל אלו סתירה לדעת עבודת הגרשוני, די"ל דכיון דאינו עושה מעשה גוף האות לא הוי מחיקה גמורה רק לחומרא בעלמא הוי מחיקה, או דהוי כעין ספק אם הוי מחיקה ומש"ה בההיא דהרשב"ץ והלבוש דמיירי בשם עצמו דהמחיקה דאורייתא מחמירין דמקרי מחיקה, אבל בההיא דעבה"ג דמיירי בנטפלים, דהמחיקה דידהו רק מדרבנן, י"ל דלא מחמירין כולי האי היכא דאינו עושה מעשה בגוף האות, א"כ בנ"ד י"ל שפיר לעשות מהכ"ף מ"ם וכנ"ל, אף דכשנעשה מן הכ' מ"ם ונקרא אלקים חלה על המ"ם קדושת עיקר השם, וכשתולה אח"כ הה' ונקרא אלקיהם נעשה מן המ' נטפל והוי כמוחק, דלגבי קדושת השם עצמו כתבנו דיש להחמיר דהוי כמוחק, מ"מ י"ל דיש תקנה לתלות תחילה הה' ואח"כ לעשות מן הה' מ"ם, דתיכף כשנעשה מ"ם נקרא אלקיהם:
ואין לפקפק בשעת תליית הה' דעתה התיבה כתיבה אלקיהכם, דאין לו משמעות קריאה הוי כמוחק אותיות אלקי, דזה אינו, דא"כ יקשה בש"ע יו"ד (סי' רע"ו) הי' לו השם וכתב יהודה עושה מהד' ה' ומוחק ה' האחרונה וכימא דכשעושה והד' ה' ונמצא כתובה השם בשני ההין בסוף, אין לו משמעות קריאה, והוי כמוחק אותיות דכבר נתקדש תחילה, ואי כיון דכבר נכתב יהודא יפקיע הקדושה מתיבת יה דנקרא יהודה, א"כ יקשה בהיפוך כיון דפקע הקדושה מהם, א"כ כשעושה מהד' ה' מהא מ"א אותיות יהו דפקע הקדושה מהם הוי עתה כאלו לא נכתבו בקדושה ולא קדש השם, אף די"ל דודאי האותיות שכתקדשו פעם אחת לעולם עומדים בקדושתם אף דלא ניתן לקרות, אבל ו"ו במה שעושה מהד' הה' דעי"ז התיבה לא ניתן לקרות ולא וקרי מחיקה, כיון דגם מועיקרא לא ניתן לקרות בשם השם, דהא כקרא יהודה, והאותיות יהו עודם כמעיקרא, מ"מ יקשה כשעושה מהד' ה' דתיכף לא ניתן לקרותו לא יחול עליו הקדושה, וכשמוחק אח"כ ה' האחרונה בונה יחול הקדושה ע"י אות ה' ואף דמ"מ י"ל כשעושה והד' ה' ע"ד לגרור ה' האחרונה חלה הקדושה עלה כמו בכל כתיבת השם, דכשכותב האות הראשון אף דעדיין לא ניתן לקרות ומותר למחוק, מ"מ נתקדש האות לענין דכשגומר השם נכתב כולו בקדושה, וה"נ י"ל לענין הה' הנ"ל, א"כ עדיין הפקפוק עומד בנ"ד, די"ל כיון דמעיקרא נקרא בשם אלקיכם כשתולה הד' ואין לו משמעות הקריאה, אף דהאותיות עדיין נשארו בקדושתן, מ"א הוי כמוחק במה דלא ניתן השם הקודש לקרות:
אמנם זהו נסתר ומדברי עבה"ג הנ"ל, דבנידון דידי' שהי' לכתוב אלקים וכתב אלקיכם דיש תקכה לעשות מהכף מ"ם סתומה, דזהו אינו כמוחק, דאדרבה מעלה בקדושה ונטפל לעיקר השם, והרי מ"מ לפי שעה כשעושה מהכף מ"ם, קודם שונוחק מ"ם האחרונה כתיבת השם אלקיכם והוי כמוחק, א"כ אף אם כאמור דלא כדברינו הנ"ל, אלא דהעבה"ג סובר שאף לגבי עיקר השם היכי דאינו עושה מעשה בגוף האות לא הוי מחיקה, יקשה על המעשה שעושה בגוף האות כ' לעשות ממונו א"ם, דהא נקרא מחיקה, כיון דהכף לא ניתן לקרותו עוד, אע"כ דלא מקרי לא ניתן לקרות, דע"מ נקרא התיבה אלקים, דנראה לעין דהמ"ם האחרונה יתירה וקריאת אלקים במקומו עומד, א"כ ה"נ אף כשתיבה אלקיכם כראה דיש יתר באותיות אחרונות וא"א נקרא אלקי, וביותר י"ל כיון דהה' תלוי למעלה אם אין נקרא התיבה עי"ז מניחים התלוי ותולים לענין אחר וקוראים התיבה אלקיכם, דאין מצרפים התלייה לתיבה, אלא היכא דאפשר לצרפו אבל היכא דע"י הצירוף אין שייכות קריאה להתיבה, אין מצרפין התלייה, א"כ בשעת תליית הה' עדיין נקרא אלקיכם וליכא מחיקה, ואח"כ כשעושים מכף מ"ם נקרא תיכף ע"י צירוף התלייה בשם אלקיכם, והמ"ם האחרונה דנים לאות יתיר, כדצ"ל בההיא דעבה"ג הנ"ל:
עוד הי' נראה דיוכל לעשות תחילה מהכ' מ"ם, ומ"מ לא נתקדש המ"ם בקדושת עיקר השם, כיון דמקצת מהאות דהיינו הכ"ף מהמ"ם נכתב רק לשם נטפל לא נתקדש כל האות מ"ם, ולא חלה עליו קדושת עיקר השם, אך לפ"ז יקשה על תיקון עבה"ג הנ"ל בנידון דידי' מה מהני לעשות מהכף מ"ם, הא לא נתקדש האות בקדושת עיקר השם, ע"כ כיון דנגמר האות בכוונת קדושת השם מהני לכל האות, [ועדיין פרט זה צ"ע לדינא] א"כ אפשר בנ"ד כשעושה כף מ"ם לא יכוין לקדושת עיקר השם, רק לנטפל, וא"כ מעולם לא נתקדש בקדושת עיקר השם, באופן דב' דרכים מתוקנים אם לתלות תחילה הה' או לעשות תחילה מהכף מ"ם בכוונה שלא לשם קדושת עיקר השם, ולגרור מ"ם האחרונה ולתלות אח"כ הה':
גם נראה לענ"ד לקיים דברי עבה"ג ולסלק סתירות הנ"ל, די"ל בההיא דהרשב"ץ דלא תיקן לדחוק כס אצל יה, אין הטעם דהוי כמחיקה, אלא משום דיש חשש מכשול, דהרואה כתוב כסיה תיבה אחת, יסבור דהסופר כתב בתחילה כן, והי' סובר לעיקר דכסיה הוי תיבה אחת, ויבא למחקו לעת הצורך וימחוק באיסור, דבאמת נתקדש תיבת יה, ולעולם האותיות בקדושתן, ולזה עשה התיקון לתלות כס, דבזה הרואה לא יוכל לשלוח יד למחוק כיון דהוי ספיקא לדינא אם כס יה תיבה אחת, בודאי הוה ספק שמא הסופר נתכוין בתלייה לשתי תיבות כס יה, גם בההיא דהלבוש הנ"ל י"ל הכי, דאלו נתכוין לכתוב השם אסור לתלות הד' לא משום דהוי כמחיקה, אלא דהרואה יסבור דמסתמא ידע הסופר שצריך לכתוב יהודא אלא דנשכח ממנו הד' ויבא למחוק לעת הצורך, משא"כ בההיא דעבה"ג ובנ"ד דלא שייך חשש זה, י"ל דמותר בתיקון הנ"ל, אף דמ"מ ממ"ש הלבוש סי' הנ"ל גבי הי' לו לכתוב השם וקדשו וכתב יהודה דעושה מהד' ה' ומוחק ה' אחרונה וז"ל שהרי לא קידש אותה הה' אלא הד' אותיות הראשונות, והיינו ע"כ דאלו הה' האחרונה הי' קדוש הי' אסור לעשות מהד' ה', דעי"ז אין לו מקום לקריאת ה' האחרונה והוי כמוחק, גם מזה אין ראיה, דהרי ע"כ ס"ל להלבוש אף שהתיבה נקראת יהודא, מ"מ אלו נתכוון לקדש הה' הי' חלה הקדושה עליו, אף דאין לו צירוף עם אותיות יהו, כיון דהד' מפסיק, מ"מ חלה הקדושה עליו, [ושאני בההיא דעבה"ג במ"ם האחרונה דהוי רק נטפל, וכיון דאין לו צירוף לא שייך נטפל, ומ"מ סברת הלבוש צ"ע, דנהי דבכתב השם כדינו ואח"כ נכתב ד' באמצע ונקרא יהודה לא פקע הקדושה מהאותיות הקדושות, מ"מ הכא דבשעת כתיבת הה' האחרונה כבר נקרא תיבת יהודה איך שייך לחול על הה' קדושת השם, כיון דמעולם לא נקרא הה' בקריאת שם הקדוש, וצ"ע] א"כ הי' ראוי לאסור לגרור הה', אף אחר שעשה מהד' ה', אף דאין לו עתה משמעות קריאה לה' אחרונה, מ"מ כיון דנתקדש אסור למוחקו, אבל שפיר י"ל דעשיית ה' מהד' לא מקרי מחיקה לה' האחרונה, לזה בהא נחתי ובהא סלקי לסמוך על ההיתר תיקון הנ"ל, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |