שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קיא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי נח אב"ד דק"ק לובראניץ
ע"ד שאלתו באשה שאמרה לבעלה שזינתה והבעל האמין לה, אח"כ אמרה ששיקרה ונותנת אמתלא לדבריה נראה דאם היה האמתלא טובה ומקובלת לב"ד היה צד גדול להקל כי מ"ש בפסקי מהרא"י היכי דיש רגלים לדבר מהימנא באומרת טמאה אני לך ול"א בזה עיניה נתנה באחר הובא בהגהת ש"ע (סי' קט"ו) להוציא כן מתוס' כתובות (דף ס"ג) גם תוס' יבמות לא נחלקו בזה אלא דס"ל דכיון דאיכא סברא דאם איתא דעבדה איסורא ארכוסי הוי מרכס נסתלק הרגלים לדבר עיי"ש מ"מ י"ל דיחוד לא מקרי רגלים לדבר אלא היכי דהוי ע"ד זנות כההיא (דסי' י"א) דנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות או ביחוד עם נואף אבל יחוד דעלמא י"ל דלא מקרי רגלים לדבר ומוכח כן מדברי מהרא"י שם שכתב בכוונת תוס' כתובות (דף י"ג) דמצו אזלי בשיטתם דיבמות דההיא דנדרים מיירי באומרת טא"ל אלא דס"ל דההיא דאין אוסרין על היחוד מיירי בכל גווני אף באומרת טא"ל וע"ז תירצו דנואף שאני הרי דביחיד בעלמא לא מקרי רגלים לדבר וגם מוכח כן דהא למאי דתירצו בכתובות דההיא דנדרים לא מיירי באומרת טא"ל אלא דמיירי להתירה לבועל והרי גם לבועל לא אסרינן ביחוד דעלמא רק בכיעור וכעין יחוד הנ"ל דנכנסו זא"ז והגיפו הדלתות אע"כ ההיא דנדרים מיירי בענין זה או ביחוד עם נואף מקרי כיעור א"כ י"ל גם לפי תירוצם ביבמות דאיירי באומרת טא"ל מיירי רק ביחוד כזה דוקא גם הא מבואר במהרא"י שם דמה דברגלים לדבר נאמנת לומר טא"ל לא דאסרינן לה משום לתא דידיה דמ"מ לא נתאמת דבריה לנו לבירור אלא דאתינן עלה משום שויא אנפשה חד"א עיי"ש א"כ י"ל דאמתלא מהני כמו בכל שויא אנפשיה חד"א כההיא דא"א הייתי וכדומה ועיין בהראב"ד (פי"ח מהא"ב) דס"ל במפורש דאמתלא מהני ואף להרמב"ם שם הא כתב המ"מ משום דלא הוי אמתלא דהא הבעל לא יצטרך להוציאה ממילא נשמע דאמתלא טובה מהני אמנם ממ"ש הב"ש (סי' קט"ו וכן בסי' ו') להוציא מהמרדכי ומהרא"י דביחוד ואומרת טא"ל מהימנא מניה נשמע תרתי, אחד דאף ביחוד דעלמא מהימנא, ב' דהטעם דאנן מחזיקין לדבריה לודאי ולא משום שויה אנפשה חד"א דהא במרדכי מיירי באשת ישראל ואומרת נאנסתי, דדן המרדכי דנאמנת במיגו דלא נבעלתי, ודעת רבינו שמחה דלא מהימנא, והא בזה ל"ש שויא אנפשה חד"א, דמעולם לא אמרה דאסורה לו דהא אמרה נאנסתי, ואם נימא דבזה ל"ש כלל עיניה נתנה באחר כיון דלדבריה מותרת לו, א"כ ממילא ליתא לראיית הב"ש, דדלמא באומרת טא"ל ברצון וכן באשת כהן ונאנס' אמרינן עיניה נתנה באחר אלא דבא"י ואומרת נאנסתי ל"ש כן, אע"כ דגם בזה כיון דאנן לא מהמנינן לה ואוסרין אותה על בעלה, שוב שייך לומר דמערמת ואומרת כן, דיודעת דיאסרו הב"ד אותה לבעלה ותיפוק ממנו, א"כ הדרא קושיא לדוכתא, דבזה ל"ש שויא אנפשי' חד"א, אע"כ דמדינא אסורה, דמכח הרגלים אנו מחזיקין דבריה לאמת דנבעלה, ומה דאומרת נאנסתי א"נ, א"כ י"ל דאפילו אמתלא לא מהני, כיון דנתקבלו דבריה לאמת ודרך ברור, [עיין בס' בית מאיר (סי' ו') מ"ש דברים נכונים בזה]. אמנם עכ"ז אחר דהוכחנו מדברי מהרא"י דיחוד דעלמא לא מקרי רגלים לדבר, גם היכי דאיכא רגלים לדבר האיסור רק משום שויא אנפשה חד"א, מה"ת לן להמציא פלוגתא בזה ולדייק מהמרדכי בהיפוך, טוב יותר לומר דהמרדכי לא מיירי מדין עיניה נתנה באחר אלא מעיקר הדין, ונפקא מינה במאמין לדבריה. ועל מה דהאמין לה הבעל קודם שנתנה אמתלא אף דמדברי הגהת ש"ע (סי' קע"ח ממ"ש וי"א דכופים אותו וכו' ואם נתנה אמתלה לדבריה, משמע דלדיעה א' לא מהני אמתלא, מ"מ בעניותינו לא מצינו כן בדיעה א' שהוא דעת תוס' שהם לא דברו רק שאמרה אנוסה אני, וי"ל דזהו מקרי חזרה ולא אמתלא, דבמה דאמרה תחילה טא"ל משמע דבאה לומר דאסורה לו דזינתה ברצון אבל באמתלא י"ל כיון דמאמין לדבריה וע"י אמתלא נעקרו דבריה בטלה הנאמנות, ואעפ"כ היה קשה להקל נגד דברי הרמ"א בכוונת תוס' ועיין מהרי"ט בשו"ת (סי' א'). אולם בנ"ד איני רואה ענין אמתלא, דמה שאמרה כן מחמת חרדה, איך שייך דמכת חרדה אמרה מעשה שלא נעשה, וגם אח"כ שאל אותה מעכ"ת אם בא עליה ממש ואמרה שהיה הכנסת אבר והיה זורה מבחוץ, גם כתב רומ"פ שהיה כמה רגלים לדבר לזה לדעתי צדדי ההיתר ננעלו בזה, כן נראה לעניית דעתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |