שו"ת רבי עקיבא איגר/א/סא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א סא

סימן סא

לידידי הרב רבי נטע נ"י אב"ד דק"ק פילא מכתב רומעכ"ת הגיעני תמול, ואני בעניי איני מוצא דרך סלולה בהתרת האשה כי מצד ההיתר דברואית בשעת ווסתה לא בעי שתדע דמכתה מוציא דם, מלבד דרוב האחרונים דחאו זה מהלכה גם הא בנ"ד ליכא מכה רק כאב דבזה דעת האחרונים דכאב אינו כמכה, וביותר מה שכתבו האחרונים בשם הט"ז דכאב כמכה לענ"ד אינו כן, דמ"ש הט"ז (סי' קפ"ז ססק"י) ועוד נ"ל דאם בשעת הכאב מוציא דם וכו' זהו קאי אלמעלה דהעלה להחמיר ביש לה מכה, בזה מצטרפים דרגליים לדבר ממה דבשעת הכאב מוציאה דם דדם מכה הוא, אבל בלא מכה לא מקילין משום כאב לחוד וההיא דסי' קצ"א היינו בקרטין דבלא"ה יש להקל מכח דברי הר"ן בשו"ת, אלא דיש לחוש אולי הקרטין ההיא אינו דומה להקרטין דהר"ן, בזה סמך להתיר על הכאב, ומ"ש שם הט"ז בתחילה והשני מכח המכה דמרגשת כאב וכו' היינו דיש צד להקל אבל מ"מ לא סמכינן על זה לחוד ומנא אמינא לה דהרי הטורי זהב שם (סק"י) הקשה על פסקו דהרמ"א דשלא בשעת ווסתה לא בעי שתדע שמכתה מוציא דם מההיא דקצ"א, דהא התם יש לה כאב בשעת הטלת מי רגלים דהוא עת המצאת הדם א"ו כנ"ל דלא מקילין מכאב לחוד וזהו ממש דברי הט"ז דכתב אחרי קושייתו הנ"ל ואין לומר דדין דהכא דיש לה מכה עדיף והיינו דבסי' קצ"א דליכא רק כאב לא הוי כמכה, ע"ז סתר דבהדיא כתב מהרי"ו וכו' היינו דמוכח דכל הנך סעיפים דמוצאת בשעת הטלת מ"ר ומצטערת זהו עדיף ממכה דעלמא שא"י אם מוציא דם ובעי בדיקה, וא"כ העלה הט"ז לחדש דמ"מ ביש לה מכה וגם כאב בשעת שמוצאת דם זהו כמכה דמוציאה דם כנלענ"ד נכון ולדון בנ"ד מצד דיש לה ווסת קבוע ומוצאת תמיד הדם במק"א דהוי ממש כדינא (דסי' קפ"ז ס"ז), לענ"ד המעיין במקור הדין בפסקי מהרא"י (סי' מ"ז) יראה דמיירי ביש לה מכה מבוררת כדמוכח מלשונו, במ"ש אשר כתבת דיש לך הוכחה שיש לה טהרה אלא שא"י אם מוציא דם וכו' וע"כ הוכחה זו אינו מדמוצאת תמיד במק"א, דממנ"פ אם נוכיח מזה דיש שם מכה שממנה מוצאת תמיד א"כ הוי הוכחה ג"כ דהמכה מוציא דם, אע"כ דבלא"ה היה הוכחה ובירור דיש לה מכה, א"כ יש לומר דדוקא בכה"ג היקל המהרא"י בצדדי ההיתר, אלא דלדעת הט"ז לא היקל המהרא"י רק בצירוף כל הצדדים דיש לה ווסת קבוע וגם מוצאת תמיד הדם במק"א וההיא דש"ע ס"ז מיירי דוקא ביש לה ווסת קבוע ודעת הש"כ בנקה"כ דמהרא"י מיקל בחד צד, אי מצד דיש לה ווסת קבוע כיון דהמרדכי מיקל משום זה לחוד והיינו דפשיטא דאין המרדכי מיקל רק ברואה מחמת תשמיש דיש לתלות במיעוך התשמיש מ"מ יש לומר דפשיטא שיש להקל מכח זה עכ"פ במכה] יש לומר דאף להחולקים מודים במכה באין לה ווסת קבוע אלא דמוצאת הדם תמיד במק"א, וההיא דש"ע (ס"ז) מיירי גם באין לה ווסת קבוע, אבל מ"מ בין להט"ז בין להש"כ מיירי רק ביש לה מכה כדמוכח מתוך קושיית הט"ז שנתקשה על פסקי דהרמ"א להקל בשלא בשעת ווסתה דלא בעי שתדע שמכתה מוציא דם מההיא דש"ע (ס"ז) ולא תירץ בפשוטו דהתם מיירי בלית לה מכה, וגם הש"כ לא דחה לקושיית הט"ז מהך טעמא, וע"כ דס"ל דגם ההיא דש"ע (ס"ז) מיירי ביש לה מכה, וביותר לפירושו דהש"כ בודאי מוכח כן כיון דס"ל דהמהרא"י היקל בחד צד, והאי צד דיש לה ווסת קבוע לחוד בודאי אין צד היתר בלא מכה, ואף להמרדכי בראיה בעלמא שלא בשעת תשמיש, אם כן בנ"ד דלית לה מכה מבוררת אין צד להקל והנה לכאורה יש מקום להקל אם נדמהו לההיא דסי' קצ"א, כיון דכואב לה בשעת עשית צרכים ומוצאת אז תמיד, דאף דהתם בעי בדיקה מ"מ הא הט"ז למד מדברי המהרי"ו דהתם עדיף ממכה שא"י אם מוציא דם, א"כ ה"נ בנ"ד הוי מכה זה כמכה שא"י אם מוציא דם, וממילא יש להקל ע"י דלא הוי בשעת ווסתה וגם מוצאת תמיד במק"א והוי ממש כההיא דמהרא"י ואף שאינה מרגשת כאב באותו מקום שנוגעת בו ומוציאה דם, מ"מ י"ל דאין זה לעיכובא כדמשמע מלשון מהרא"י וכ"ש אם מרגשת וכו' שכואב לה וכו' נקיט לה בדרך כ"ש אבל לא לעיכובא, אלא דמלשון הש"כ בנקה"כ שכתב דכיון שהיא מרגשת וכו' משמע דבעי דוקא כן ואפשר לומר קצת דהא בהא תליא דלהט"ז י"ל מה שמסיים המהרא"י אי איתנהו לכל הני צדדים, היינו צד דיש לה ווסת קבוע וצד דמוצאת תמיד במק"א, ולהש"כ דמיקל בחד צד מש"ה מוכרח לפרש לשון דכל הני צדדים היינו דלכל אחד מצדדי ההיתר יש עוד צד כיון דמרגשת ואינו מוכרח] מ"מ י"ל שזה רק כיון דהוי רק חד צד לקולא אבל היכא שיש ב' צדדי הקולא, שיש לה ווסת קבוע וגם מוצאת תמיד במק"א מודה הש"כ דלא בעי הך דמרגשת הכאב:

אולם קשה עלי לדמות לההיא דסי' קצ"א דהתם מכאיב אותה בהטלת' מי רגלים בזה ניכר דהמי רגלים הם המביאים הדם וכיון דאין דרך לבא הדם עם המ"ר ביחד אמרי' דממכה בא הדם, מש"ה עדיף ממכה דעלמא, אבל הכא בנ"ד דהכאב במקום פי הטבעת בשעת עשיית צרכיה דאין זה ענין למ"ר ולבית התורפה, אלא דאח"כ מרגשת קצת דם בשפולי מיעיה ואין הכאב מורה דבמקום מ"ר יש לה כאב שמביא הדם מהמכה דשם, והוי רק כמו בעלמא דיש לה כאב ומוצאת הדם בשעת הכאב דלא מהני באין לה מכה כנ"ל, ואפשר דגרע מיניה דכאב דעלמא י"ל דהדם בא ממקום הכאב דשם יש לה מכה, אבל הכא מקום הכאב בפי הטבעת ומשם לא בא הדם דהא מצאה הדם בשפולי מעיה וא"א לתלות הדם מזה הכאב דלא עדיף הכאב שם מאלו ראינו מכה במקום ההוא דאי אפשר לתלות דדם שבשפולי מעיה מהמכה ההיא. גם יש לומר דנ"ד אינו דומה למהרא"י דהתם דמצא הדם בצד א' מהצדדים יש ראיה דהוא דם המכה, דדרך שם מקור למצוא תמיד באמצע ולא מהצדדים, וזהו עיקר בדיקת שפופרת, משא"כ בנ"ד דמצאה באמצע יש לחוש שזב דם המקור עד למטה, אף דאין להביא ראיה לזה מלישנא דמהרא"י במ"ש דלכאורה פתח החדר לפרוזדור באמצע הוא ובבדיקת שפופרת וכו' דנראה דכוונתו לכך, דלענ"ד כך כוונת המהרא"י דנהי דמה דמוצאת תמיד במק"א ניכר שאין זה מקרה אלא דשם מוצא לנביעת הדם, מ"מ מאן יימר דממכה הוא דלמא פתיחת המקור שם בצדי הרחם הוא דגידי דם המקור פתוחים שם, לזה כתב דאינו כן דפתח החדר באמצע הפרוזדור הוא ומביא ראיה לזה מבדיקת שפופרת, אבל מ"מ אפשר דזב הדם מאמצע לצדדי הרחם בזה הדרינן לההוכחה וכיון דמוצאת תדיר במק"א איך יזדמן שיזוב תמיד הדם לשם וניכר דשם נביעת הדם ומוכח דדם המכה הוא, ומה דמקילינן בבדיקת שפופרת לא חיישינן דהדם הנמצא בצד השפופרת הוא דם נדה דמקודם לזה זב הדם לצדדי הרחם, היינו דהתם אין אנו דנין על היתר דדם זה אם הוא דם נדות או לא, אלא דדנין אם התשמיש גורם להראיה, ובזה שפיר הוי הוכחה דלו יהא דהדם הנמצא הי' מקודם בצד הרחם, מ"מ אלו תשמיש גורם ראיה בשעת הכנסת שפופרת הא מהראוי לראות מחדש והי' ראוי למצוא דם גם בראש המכחול, אם כן בנ"ד דמוצאת במק"א בשפת הרחם כמעט בדרך קנוח בעלמא דהתם ודאי אינו נביעת דם נדה, בזה הוי הוכחה דממכה הוא, א"כ מ"מ אף דראיה לאסור ליכא מ"מ גם ראיה להיתר ליכא, די"ל דנידון דמהרא"י במוצאת בצדדים עדיף:

והנה לכאורה יש מקום להקל בנ"ד כיון דעלולה בחולי גאלדני אדער י"ל דזהו מכה ידוע שמוציאה דם ותלינן דע"י שנסתם קצת שביל הולכת הדם דרך פי הטבעת נדחק הדם לצאת דרך הרחם, אך כבר נסתפקתי אם יש גיד מיוחד לזה לשפוך דם גיד הזהב דרך אותו גיד בצד הרחם או בסופו, או דאין גיד מיוחד לזה אלא דמחמת שנסתם שביל ההילוך דרך פי הטבעת נתחלק הדם לאברים ובא לגידי המקור ונעשה דם נדות כסברת הפמ"א, וחקרתי שהרופאים מחולקים בזה וכתבתי להפראפעסיר בק"ק פראנקפורט והשיב לי שאין לזה גיד מיוחד אלא דבא דרך גידי המקור, ורופא מומחה אחר אמר לי שאינו כן אלא שיש לזה גיד מיוחד, וביום ג' העבר דברתי מזה שוב עם רופא אחר ואמר בפשיטות כדעת הפראפעסיר הנ"ל, ובנ"ד תליא הרבה בזה דאם נידון דדם גידי הזהב יכול לצאת דרך פתח הרחם בלא גידי המקור, י"ל דהוי כמכה שידוע דמוציא דם, ואם נידון דא"א בזה א"כ י"ל דגרע, דאף אם נפרש דברי הט"ז (ססק"י) כפשטא דבכאב לחוד אם בשעת הכאב מוצאת דם מוכח דממכה הוא, מלבד חלוקינו הנ"ל כיון דידוע לנו מקום הכאב ולא עדיף מאלו יש שם מכה דא"א לתלות הדם שמוצאת במקום אחר מהמכה ההוא, גם נ"ד כיון דעלולה בהורקת גיד הזהב ידוע וניכר שזהו הכאב, ונתפשט הדם דרך גידי הדם המקור ודם נדות הוא, לזה דעתי שיצוה מעכ"ת לה לעשות בדיקה המוזכר (סי' קצ"א) אם אפשרי לה בלי כשמגרשת שנצרכה לנקביה שתרחוץ היטב בית התורפה, ותמלא החדר במוך על פני כל המקור עד מקום שמגיע אבר התשמיש בסוף הביאה, ואח"כ תעשה צרכיה וכשתרגיש הזלת דם תכנוס מוך על שפת הרחם במקום ההוא שמרגשת הזלת הדם, ואחר הוצאת המוך ותמצא דם תדיח אותו מקום בענין שלא תהיה חוששת שנשאר שם דם ותוציא המוך מבפנים ותמצא נקי מוכח דדם מכה הוא, ואם יעלה לה כן ג"פ ימחול להודיעני ונתיישב עוד בזה, כן נראה לענ"ד:

עקיבא בן אבא מארי ר' משה זצללה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף