שו"ת פני יהושע/א/אורח חיים/א
|
|
שו"ת פני יהושע
א אורח חיים א
שאלה א'
ספר תורה שיש בה נגיעות הרבה בהרבה ההי"ן מאותיות של שם אם יש להם תקנה בגרירת הרגל:
תשובה כבר הדברים מבוארים בבית יוסף ובשולחן ערוך ביורה דעה סימן רע"ו אך ראיתי לדקדק בהן קצת כדי להוציא מתשובה אחת שראיתי שכתב הגאון מהר"מ פאדווה ז"ל. הנה הבית יוסף הביא דברי הר"י אסכנדרי ז"ל ביו"ד סימן רע"ו שכתב שאם כתב ה"ה בענין שניכר לכל שהיא חי"ת פשיטא דיכול הוא לגרור הרגל השמאלית שנעשה בפסול ואין זה מוחק את השם כדאיתא במסכת סופרים שאם נשפך דיו על השם מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן. אך יש להסתפק היכא דנדבק הרגל בגגו כחוט השערה וכולי עלמא קרי ליה ה"א אלא דלא תלה כרעא כדקא יאות אם מותר לתקן דיש לומר דלא דמי למסכת סופרים דהתם כשנפלה טיפת דיו בטלה צורת האות לגמרי. אבל הכא דכולי עלמא קרו ליה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגגה וכו' עכ"ל הבית יוסף הצורך לענינינו.
וזהו ספקו של הגאון מהר"ר איסרלן בכתביו סימן ע"ב שכתב גם כן דיש לומר דלא דמי לטיפת דיו דאפשר דאיירי דנטשטש האות אבל כאן אינו מחוסר אלא דקדוק וכו'. וכן כל מקום שפלפל הוא ז"ל בענין נגיעת ההי"ן כגון בח"ה סימן מ"ח ובכתביו סימן מ"ה איירי אם כן דודאי אם כתב ה' ח' ממש אין בו ספק ופסול.
וכן כתב מהר"י קלון בשורש ע"א בהדיא. ועל כרחך כוונתו נמי כהאי גוונא דאין לפרש דבריו בענין שניכר לכל שהוא חת דאין זה דקדוק בעלמא דהא אין כאן אות ה"א כלל ומפסוק וכתבתם נפקא שלא יכתוב ההי"ן חתי"ן וכו' אלא שמע מינה דמיירי דלא הוי ח"ת ממש אלא דלא תלה כריה וזהו דקדוק כדאמרינן בגמרא חזינא לספרא דוקנא דתלו כרעיה דה"א. וכ"כ מהרמא"י ז"ל בהג"ה דאם דומה לח"ת מותר לגוררה אבל אם קורין אותה ה"א יש להסתפק עכ"ל.
ויש לדקדק בדבריהם שהרי כתב הרא"ש והמרדכי בשם ר"י וכן כתב הטור שאם יש דבק באותיות השם יש לגוררו כי כבר נכתב השם בקדושתו אלא שהאותיות לא היו כהלכתן וכשתיקן האותיות הרי השם כהלכתו עכ"ל. ומרדכי הביא ראיה לזה ממסכת סופרים שכתבתי לעיל. ואם כן יש להקשות שהרי בדביקת אותיות אחת לחבירתה פשיטא דכולי עלמא קורין אותה כהלכתן אלא שנפסלו שאין להם היקף גויל והאות קיים בצורתו ולא בטלה כלל ואמאי שרינן לגוררן. ואדרבא יש ראיה שיותר נפסד האות בנגיעת הרגל לגג מן היקף גויל שהרי גבי תפילין התיר הרא"ש והטור לגרר הדבק אף אם כתב לפניהם ולא הוי שלא כסדרן דגרירת הדבק לא מקרי כתיבה ואלו בנגיעת הרגל הה"א פסל הרא"ש לתקנה בתפילין דהוי שלא כסדרן כדאיתא הכל ב[טור/אורח חיים/לב|טור או"ח סימן ל"ב]]. אלמא מקרי תקון הרגל כתיבה חדשה, שמע מינה דיותר מקרו בטול האות בנגיעה ולכן בתקונו הוי כתיבה חדשה כיון שנתבטל האות, אבל בהיקף גויל לא נתבטל צורות האות אלא שלא נכתב כדינו בהיקף גויל וכשגורר לאו כתיבה היא דבהא תליא כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם והביאו הרב בית יוסף באו"ח סימן ל"ב דאפילו בנגיעת אות ה"א אם האות ניכר בתחילה דתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותו לאו כתיבה חדשה היא אם מתקנו אחר כך ודוחק לומר דר"י אסכנדרי לא ראה דברי הטור שהתיר בהיקף גויל ואף על גב שביאר דברי הטור אורח חיים לא ראה טור יורה דעה. ועוד דדברי מהרמא"י אי אפשר להולמם שהרי בדביקות האותיות לא נחלק על הבית יוסף ובהג"ה כתב דבנגיעה יש להסתפק. ועוד דבית יוסף הביא ביו"ד בסימן זה עצמו דברי הר"י אכסנדרי ולא כתב שהם נגד דברי הטור.
מיהו יש לומר דלהרא"ש לא תליא בהא מידי אלא טעמא דאם בא לתקן הנגיעה צריך לגרור רגל הה"א לפחות ולחזור ולכותבו ומשום הכי מקרי כתיבה חדשה, כיון דלא סגי בגרירת הנגיעה לבדה משום חק תוכות כמו שכתב בעל תרומת הדשן בסימן מ"ח סברא זו. אבל בהיקף גויל דסגי בגרירת הדבק לחוד לא מקרי כתיבה. ואף על גב דכתב שם תרומת הדשן דגם אם היודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן אינן נוגעין אפשר דלהרא"ש לא מהני תיקון אף על גב דלא שייך סברא הנ"ל מכל מקום יש לומר דאם אינם נוגעים מקרי יותר בטול האות מבנגיעות הה"א כיון דנראה כשתי אותיות וכמו שכתב הרא"ש בהל' ספר תורה שאם לא הדביק אלו יודי"ן באותיותיהן נשתנו צורתן. או יש לומר דההוספה שמוסיף לחבר היו"ד לגוף האות זהו כתיבה שהרי מאריך היו"ד לחבר. אבל גרירה לא הוה כתיבה דכתבן שלא כסנדרן אמרו ולא גורר כמו שכתב הבית יוסף שם. ולכן בנגיעת הה"א צריך להא סברא דווקא ולעולם היקף גויל הוי יותר הפסד האות מן נגיעת הה"א דבהיקף גויל לא מקרי אות כלל כיון דלא ידעינן היכן האות כלה כמו שכתב ספר התרומה ז"ל דגבי גט פסול בלא היקף גויל מהאי טעמא כמ"ש בפסקים וכתבים סימן מ"ה בשמו ע"ש.
אלא שיש לתמוה על זה דאם כן גם גבי גט היה לנו לפסול היקף גויל אפילו בדיעבד, ואילו השולחן ערוך כתב באבן העזר סימן קכ"ה דנהגו להחמיר בהיקף גויל אפילו מהרמא"י לא יחלוק על זה אלא שלא לגוררה לכתחילה אבל בלא גרירה אם ניתן לה בדיעבד כשר שהרי לא הביא דעת הי"א זו כי אם מסדר גיטין ולא נחלק כי אם על גרירה. ואפשר דהגרירה הוי הטעם דמחזי כחק תוכות דלקצת פוסקים הוי חק תוכות אפילו כהאי גוונא ואף על גב דלא קיימא לן הכי מכל מקום בגט מחמרינן. ואם איתא הו"ל למיכתב כדעת התרומה דאפילו בדיעבד פסול בלא היקץ גויל, ואם כן משמע דלא מקרי הפסד האות בלא היקף גויל ואם כן מאי שנא מנגיעה.
ע"כ נראה יותר דלא דמי דבהיקף גויל כשמתקן אינו נוגע בגוף האות אלא מגרר הדבוק ואין זה מקרי מוחק השם אם כן אף על פי שאלא נפסד צורת האות שרי, אבל כאן דצריך למחוק הרגל לפחות נקרא מוחק כמו שהאריץ הר"י אכסנדרי.
ואין להקשות דאם כן למה ליה לר"י להביא ראיה ממסכת סופרים כיון דלא נקרא מוחק השם כלל דהא אינו נוגע בשם, ועוד דאין עניינו למסכת סופרים כלל דהתם הוי הטעם דאין זה מוחק אלא מתקן אבל הכא אפילו הוי מוחק שרי כיון דאינו מוחק השם עצמו. דיש לומר דטיפת דיו דמסכת סופרים על כרחך איירי שנפלה הטיפה ומחמת זה נדבק האות, דאין לפרש שנפלה על האות ונפסד צורות האות וגורר הטיפה ובזה מתקן האות דאם כן הוי חק תוכות. גם אין לפרש דגוררו לגמרי וחוזר וכותב השם על מקום הגרר דאפשר דר"י ס"ל כדעת ר"ת דסבירא ליה דאין כותבין השם על מקום הגרר. אלא על כרחך שהטיפה הדביקה האותיות זו לזו וגורר הדבוק אם כן מסכת סופרים היינו נדון ממש דר"י ז"ל, והשתא אין להקשות למה מייתי ראיה כיון דזהו הדין עצמו של הר"י. ודאי אם היה מדמה דין שלו לדין מסכת סופרים היה קשה מה לו לדמות שני נושאים שאינן שוין מאחר שדין שלו אין ענינו למוחק את השם כלל, אבל כיון שזהו גוף הדין מוטב לר"י לכתוב בראיה ממסכת סופרים לחזק דבריו.
ואפילו אם נאמר דמסכת סופרים מיירי לעולם שנטשטש גוף האות וס"ל דאין זה חק תוכות כמו שכתב המרדכי שם דממסכת סופרים משמע מוחק טפה ומתקן האות מקרי חק יריכות, מכל מקום לשיטה זו כל שכן דהיינו נדון דידי' דלפי זה גם נדון דמסכת סופרים אינו נוגע בגוף האותיות אלא גורר הטיפה סביב האות מכל הצדדין באופן שנשאר האות כתיקונו ואם כן גם זה אינו מוחק השם כלל.
ומכל מקום דברי הר"י אסכנדרי אי אפשר לפרש כן שהרי הוא כתב בפירוש דמסכת סופרים אייר שבטלה צורות האות וכתב עוד דבגרירת מקום הדבק הוי חק תוכות, על כרחך לדבריו צריך לומר דמסכת סופרים איירי שגורר לגמרי כל השם וחוזר וכותבו על הגרר כדברי רוב הפוסקים דמותר לכתוב השם על הגרר וכן התרומת הדשן סבירא ליה דבכהא יגוונא הוי חק תוכות על כרחך צריך לומר כמ"ש. ואפשר שלא ראו דברי המרדכי וכמ"ש לקמן. ומכל מקום גם הם ס"ל האי חילוק כמ"ש דשאני דביקת האותיות שאינו גורר גוף השם וזהו לישנא דהטור שכתב שכבר נכתב השם בקדושתו אלא שאותיות לא נכתבו כהלכתן וכו', נראה שר"ל כמ"ש שאינו מוחק גוף השם אלא שמוחק האותיות כן נראה פשוט דעת פוסקים אלו.
וראיתי בתשובות מהר"מ פאדוה שתמה על מהרא"י בכתביו דמסתפק ליה אי דמי נגיעת ה"א למסכת סופרים ואמר כי מהרא"י לא ראה דברי המרדכי דדימה דיבק האות של שם למסכת סופרים. נראה מדברי זה הגאון שהוא פירש דברי המרדכי מה שכתב שאם הדביק אות של שם, פירושו בנגיעת הה"א, דאם היה מפרש כפירוש הבית יוסף דמיירי שהדביק האותיות זה לזה לא היה מקשה כל כך בדרך פשיטת לדמותן זה לזה, דהא יש לומר דהמרדכי בשם ר"י ס"ל דהיקף גויל לא הוי אות כלל כדברי ספר התרומה מה שאין כן נגיעת הה"א מקרי אות לדברי ר"י שהרי בת"ה בכתביו סימן מח כתב בשם התוס' דנגיעת ה"א אינו פוסל בגט ומסתמא סתם תוס' הוא ר"י בעל התוס' ואם כן ע"כ מקרי אות. וברור בעיני דלא היה מהר"ם מקצר כל כך להקשות בפשיטות לדמות הנושאים והל"ל לפחות דכמו שהדין בדבק ה"ה בנגיעה. אלא על כרחך סבירא ליה דפירוש דברי המרדכי כן הוא בנגיעה ואם כך עלה בדעתו כבודו במקומו מונח שאין פירוש דברי המרדכי כן אלא בנגיעת אותיות זה לזה כמו שכתב הבית יוסף בהדיא. וכן מוכח מדברי הגהות מרדכי בסוף הקומץ שכתב ודלא כפירוש ר"י שמתיר להפריד אותיות של שם וכו' משמע דאנגיעת אותיות זה לזה קאי, וכן כתב הרא"ש בתשובה על דין זה, וכן הטור. ואם כן עמדו דברי מהרמא"י במקומן.
ואפילו אם תמצא לומר דגם מהר"ם מפאדוה הבין כן ואפילו הכי הקשה ודימה הנושאים מכל מקום אין כאן תימה דיש לחלק שפיר כמ"ש. וכיון שהמהרמא"י בתראה הוא וראה גם דברי מהר"ם מפדאוה ואפילו הכי חלק עליהם כמ"ש ויש סברא חזקה לחלק ביניהם נראה בררו שאין להקל באיסור דאורייתא.
הנראה לענ"ד כתבתי נא' יושע: