שו"ת פני יהושע/א/אורח חיים/ב
שאלה ב
שאלה מגאון אחד להגאון מהו' ישוע נר"ו אם מותר לשלם ממעות מעשר מעות סגן ושאר מצות במקום שיש תקנה בעיר שכל אחד מחויב לקנות מצות בשנה סכום שלו:
תשובה הנה מכ"ת רוצה לדמות זה הדין בתחילת המחשבה להא דאמרינן בחגיגה דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ואני תמה איזה דרך מצא מכ"ת לדמות דבר זה לדין קרבנות דאתא מקרא דוזבחת פסח לה' צאן ובקר כל דבר הבא מן הצאן ובקר יהא דומה לפסח וצדקה מה טיבה לצאן ובקר. וגדולה מזו הקשו התוס' פרק התודה דף פ"ב ע"א אימא דוקא צאן ובקר עופות ומנחות ולחמי תודה מנין עכ"ל התוס'. ונהי לרבנן דפליגי שם אר"י וסבירא להו דכל קרבנות מדמינן להדדי כמ"ש תוספות שם אבל צדקה מה טיבה לכאן. וכן מוכח בחולין דבעינן קרא כמשפט לעולת עוף הרי אפילו עולות העוף דהוא גם כן קרבן בעינן קרא ולא ילפינן כפשטיה מחטאת בהמה מכל שכן צדקה ואפילו למאן דיליף בהתודה מחטאת דכן מתרצי' תוס' הנ"ל על קושיתם וז"ל ולמאן דיליף כל קרבנות מחטאת ניחא עכ"ל אבל צדקה אין עניינה לכאן דמאן דיליף מחטאת הוי טעמא מהקישא דהוקשו כל הקרבנות זה לזה מפסוק זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' כדאיתא בגמרא בפרק קמא דזבחים ואין ענין צדקה לשם.
עוד כתבו תוס' פרק קמא דחולין דף כ"א ד"ה מה חטאת וכו' דלאו כל הקרבנות מן החולין באות דקרבנות נדבה באות מן המעשר וכ"כ בחגיגה פי' אם אמר הרי זו עולה אף על גב דחייב בה להביאה ונהי דאינו חייב באחריותה מכל מקום חייב להביאה והוי דבר שבחובה קצת מכל שכן צדקה דלא רמיזה התם ועוד מאן לימא לן דאפילו קרבנות אין להביאם מן המעשר שלנו והלא מעות מעשר שלנו הוא חולין גמור כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה והביאה בטור חו"מ סימן רי"ב לענין גמר בלבו ליתן צדקה דחולין מקדשים לא ילפינן והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין כו' עכ"ל. ואפילו מאן דפליג עליה התם היינו לענין זה דגמר בלבו דלענין זה הוי צדקה בכלל נדרים ונדבות דכולוהו לענין נדר מחד קרא אתיא בפרק קמא דראש השנה מוצא שפתיך זו מ"ע וכו' אלקיך זה נדר חטאות ואשמות בפיך זו צדקה כדאיתא בהגהת מרדכי פרק קמא דבבא בתרא אבל לענין דברים לא.
תדע דהא בשולחן ערוך חו"מ סימן צ"ה פסק לענין שבועת שומרים דלא אמרו הקדשות פטור כ"א בהקדש גבוה אבל הקדש לעניים או לבה"כ או לספר תורה וכיוצא בזה נשבעין עליהן כמו נכסי הדיוט וכן לענין ריבית ביו"ד סימן ק"ס פסק דאין להלוותן כי אם בריבית דרבנן אף על גב דהקדש גמור שרי אפילו בריבית דאורייתא כמו שכתב הטור ז"ל שם ובכל אלה לא חולק מהרמא"י ז"ל ואלו ביו"ד סימן רנ"ח פסק מהרמא"י בהג"ה דצדקה חייב במחשבה לבד שלא צריך אמריה אלא על כרחך כמ"ש ואם כן כיון דצדקה הוי חולין מאן לימא לן דלא מביאין ממנה דבר שבחובה אפילו קרבנות ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר דהא דפסח אין בא מן החולין יליף לה ר"א בפרק התודה פסח דורות מפסח מצרים מה פסח מצרים אינה בא אלא מן החולין אף פסח דורות וכו' ופריך ר"ע וכו' וכי נלמוד ודנין אפשר משאי אפשר וכו' ואמאי אי אפשר בשלמא מעות מעשר שני אי אפשר שלא היה נוהג במצרים דחוצה לארץ היא אבל מעשר שלנו עיקר ילפותא מיעקב אבינו אתי כדאיתא בכתובות פרק נערה מוכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ודילמא גם במצרים הביאו ממנו ולמה הוי אי אפשר וגם מנ"ל דהביאו מן החולין דוקא אלא על כרחך מהא ליכא למילף מידי דהא חולין גמור הוא כמ"ש.
ואף על גב דגם מעשר שני קרי לה חולין פרק איזהו מקומן דף נ' דאמרינן אמר ליה מר זוטרא בריה דר"מ לר"א מעשר דגן חולין בעלמא הוא והתם אמעשר שני קאי דהא אמרינן התם אתי שם שם ממעשר ושם במעשר שני כתיב כמ"ש רש"י שם על כרחך צריך לומר דר"ל חולין בעלמא הוא לענין האי דינא דקאי התם למידין למד מן הלמד דהא בכל התורה כולה ילפינן למד מן הלמד חוץ מקדשים וגבי מעשר הוי כחולין לגביה האי מילתא ולמידין למד מן הלמד ותדע דהכי הוא דהא פסקינן בהלכות קידושין פרק האיש מקדש דמעשר שני ממון גבוה הוא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות מעשר שני ומדברי רש"י ז"ל בחולין פ"ק דף כ"ב משמע גביה אשר לו משלו הוא מביא וכו' ופירש רש"י אפילו לר"י דאמר מעשר שני ממון הדיוט הוא וכו' משמע דלר"ש דאמר ממון גבוה הוא לא צריך קרא אחרינא דמחד אשר לו נפקא דדרשינן מיניה אשר לו משלו הוא מביא ולא משל ציבור ופירש"י תרומת הלשכה שהוא קדש. וה"ה מעשר שני נמי קדש הוא כממון גבוה היא. ואם כן למה קרי ליה חולין אלא שמע מינה כדכתיבנא. ויותר היה למכ"ת להביא ראיה מהא דאמרינן בקידושין דף ל"ב למ"ד כבוד משל בן איך נותן לו מעשר עני נמצא פורע חובו בשל עניים ובכמה דוכתין דימו הפוסקים מעשר שלנו למעשר עני. אבל באמת פליאה בעיני היכי ס"ד כלל שלא לפרוע מזה והלא אין אדם חייב כ"א לתת צדקה מהונו מעשר נכסיו ופשיטא דלא כפינן על זה דהא אמרינן בב"ב לעולם אל ימנע אדם עצמו פחות מחצי שקל וסיימו הפוסקים שאם לא עשה כן לא קיים מצות צדקה משמע דבמחצית השקל קיים מצות צדקה אלא ש"מ המצוה מן המובחר ליתן מעשר ואסמכוה אקרא דיעקב וכו' משמע כמ"ש הב"י ז"ל גם לא מצא הב"י רמז למ"ש הרמב"ם ז"ל דמדה בינונית הוא א' מעשרה וכו' ואם כן כיון שהוא פורע מעות מצות ע"פ תקנת הקהל אם כן אינו מחויב עוד ליתן מעשר אם הסך מגיע להמעשר שלו ואם לאו ימלא המותר כיון שנתן מהונו למה יתן המעשר שני פעמים ולא דמי למעשר שני או למעשר עני שהוא מחויב ליתן מגרנו ואם קיבל עליו נדר עוד מחויב ליתנו גם כן ואינו פורע חובו ממעשרו ע"פ המקרא שכתבתי. מה שאין כן אם יתן מצות לא יתן מעשר ולמה יתן שתי פעמים ופשוט הוא בלי ספק ומכ"ת שהקשית' על מהרי"ל ז"ל מאי ראיה מייתי מנדרים ונדבות דאתי' מקרע מריבוי דושמחת בחגיך וכו' ולא שת אל לבו להקשות לנפשיה ולדידך מי ניחא דילפת מעות מעשר מן מעשר שני והתם גם כן אתי' מריבוי כמ"ש וק"ל וקושיות מכ"ת על מהרי"ל יש לישב דמהרי"ל סג"ל סבירא ליה כפירש"י בחגיגה דלא אתי מריבוי דושמחת כי אם ממשמעותיה כיון דלא בעי מיניה אלא שמחה ואין שמחה אלא בבשר והאי בשר הוא עכ"ל ואם כן הוא הדין בנדון דמהרי"ל. ואפילו לפירוש התוספות דמריבוי אתי' מכל מקום י"ל דמהרי"ל מקל וחומר מייתי לה מה שמחה דחובה היא וגבי קרבנות דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אפילו הכי רבי' קרא קל וחומר לנדון דידיה דלא אשכחן דיבא דוקא מן החולין ולא ממה שנתחייב כבר על אחת כמה וכמה דילפינן מיניה.
עוד אשיב למכ"ת שהבאתי לעיל דלא פריך כי אם אמאן דאמר משל בן אבל למאן דאמר משל אב לא פריך אף על גב דאפילו למאן דאמר משל אב מכל מקום מחויב לפרנסו בתורת צדקה לפי מה שהוא יכול כמ"ש מכ"ת ואם כן למה לא פריך איך נותן לו מעשר עני אלא בתורת צדקה לאו חוב הוא.
כללא דמילתא בהא נחתינא ובהא סליקנא דנראה בעיני טורח בחנם לעשות שאלה מזה לדמות מעשר שלנו לשם מעשר דאורייתא בעולם שאינו אלא מנהג ולכן לא טרחתי והשבתי למכ"ת על שאר דבריו כי כל דברים כנים בזה גם במילתא דלא ברירא בגמרא ובפסוקים כי אם מנהג אין דרכי לכנס בעובי הפלפול ופוק חזי מאי עמא דבר ובמטו מעכ"ת אל יהא עליך למשא לעיין בדברי תשובתי היטב כאשר עשיתי גם אני בתשובות מכ"ת ובכן יקבל מכ"ת שלו' מא"ה החפץ נפשך החשובה ונפש ד"ש