שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רמד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק קמא דקדושין
נראה לפרש דהכי קאמר עבד עברי נקנה בכס' מ"ל אמר קרא מכס' מקנתו כו' ומכאן הייתי למד דבר זה ולא הייתי למד תבואה וכלים דהוי דיוקא אבל אכתי הוה קשה לי אשכחן כו' אלא דאית לי קרא אחרינא והפדה כו' והכל נמשך עד למטה ומאי דקשיא לך היכי יליף מוהפדה הייתי יכול לומר דזו אינה קושיא דסברא הוא כיון דנפדית בכסף דנקנית בכסף ומיהו שנויי דחיקי לא בעינן למימר אלא דה"פ דקרא דקאמר והפדה מגרע מפדיונה אי לא הוה נקנית בכסף מ"ל גרעון כו' מאן דכר שמיה דדלמא לא נתן כסף בשבילה אלא קנאה במידי אחרי' לפי שעשה עמו טובה או שנתנה לו כדי לזונה ולפרנסה והיכי א"כ קאמר והפרה שמגרע מפדיונה בשלמא השתא דנקנת כסף שייך לומר והפדה ואע"ג דהשת' נמי אפשר שקנאה בשטר מ"מ כיון שנקנית בכסף שייך לומר דמיהדר קרא אקנין היותר מצוי כמ"ש זה התוס' במקו' אחר והשתא קאמר קרא מגרע מקנייתה שקנאה אבל אי לאו הכי לא שייך כלל למימר מגרע דמאן דכר שמיה דכסף כיון דלא שייך כלל בקניינה ומאי דקשיא לך א"כ למסקנ' מאן דלא יליף שכיר שכיר אלא דלמד תחתון מעליון מהיכא ממעטינן תבואה וכלים מה תימה דנימא דמאן דיליף מכי תשיג דלא ממעט תבואה וכלים דהכי נמי אמרי תוס' לעיל אין ע"ע נקנה בחליפין ולא קונה עצמו בחליפין דמה שהוא נקנה בכסף נפקא לן מהאי קרא דמכסף א"כ נר' דמאן דלא יליף מהאי קרא אפשר דלית ליה דאינו נקנה בחליפין אלא נקנה כונתו לומר דודאי דרשא זו אינה מוכרח דמודו כ"ע וא"כ ליכא קושיא וכמו שפי' בתחלה פי' דשמעתת' ואפשר לומר והוא הנכון דתרתי שמעת מיני' ומשמעותיה דקרא הכי הוי מכסף מקנתו ולא בחליפין וממילא משמע דנקנה בכסף אלא דכי ילפינן משכיר שכיר אית לן למימר דכולי קרא אתי למעוטי תבואה וכלים ובהא רווחא שמעתא דקאמר אשכחן הנמכר לגוי הואיל וכל קניינו בכסף וליכא למפרך אדרבא לגופי' לא אינטריך דאינו מיותר כדאמרי' דכל ענין הכתוב לא בא אלא למעוט. תבואה וכלים כיון דאמר מקנתו ולא קאמר מכסף מקנה משמע ממש למעוטי וזה עיקר הכתוב גם שהיה אפשר לומר והוא אמת ג"כ שא"עפ שכל קניינו בכסף בדברים אחרים לפרוש רש"י ז"ל מ"מ לע"ע הייתי אומר דלא מהני עד שיקנ' בחזק' וכדמפרש לקמן גבי הואיל ונמכר בעל כורחו ודוק ומאי דקשיא לך תיתי במה מצינו אפשר דאינה קושיא כי תלמודא בעי למימר דאיכא קרא וכי תימה קרא למה לי אייתר ההוא קרא אתי לדרשא אחרינא נמי ולהכי אצטריך אלא דילפינן נמי הא וכמו דרריש לקמן למאן דס"ד דתנא דמוכר עצמו נמכר לשש:
ונלע"ד דבהכרח אית לן למימר הכא דתלמודא יגדיל תורה ויאדיר הוא דהא במסקנא לא משכח תנא דלא יליף שכיר שכיר אלא דפי' דהאי מלתא הכי הוא אם ת"ל דאיכא תנא דלא יליף שכיר שכיר ומאן הוא פל' הנזכר לקמן בברייתא א"ה אית ליה קרא אחרינא דוכי תשיג מ"מ הואיל ואתית להכי בעינא למימר דחדא מחדא לא אתי ולא חדא מתרתי ומכר עצמו מנמכר לגוי ברור הוא מאמה העברי' ג"כ הוא ברור הואיל ומקדשא בכסף ממכרוהו ב"ד משום דבע"כ הרי חדא מחדא חדא מתרתי לא אתי מאמה וממכרוהו ב"ד שהן נמכרים ע"י אחרים והוי כאלו ב' בא"כ מנמכר לגוי ואמה שכן קניינו של גוי ואמה במקום אחר בכסף ממכרוהו ב"ד ונמכר דתרוייהו עבדי איסורא זה שגנב וזה שנמכר לע"ז ולחדא מתרתי כל דהו פרכינן וקושיית הא גזרה שוה מה נפשך אי מופנה וכו' אין צריך להשיב כי ענין הגזרה שוה דבר שנתקבל לתלמיד מן הרב ובודאי הם למדו למאי אתי כ"ש שכבר אמרתי שכל מ"ש התלמוד כאן אינו אלא על דרך אם ת"ל דאית תנא מי דלא יליף שכר שכיר ול' קבל' כנז' ומאי דקשי' לך בתוס' וז"ל ותו איכ' למידק במאי דהקשו ז"ל דלשתוק קרא ונילף נמכר לגוי מנמכר לישראל כו' וקשה לך אי לא כתיב מכסף מקנתו לא ילפינן מוכר עצמו מטעם דטפי אית לן למירמי גזרה שוה לעבד הנמכר לגוי משום דכל קניינו בכסף מלמירמי לעבד הנמכר לישראל הא ודאי הערה היא ושתי תשובו' בדבר אחד דאין ספק שיש בזה א' בחינו' ב' דטפי א"ל למיל' עבד עברי הנמכר לישר' מעבד הנמכ' לישר' וע"ע הנמכר לגוי מע"ע הנמכר לישראל דאיכא למימר דלא אלים כחו של גוי לקנות ישראל עד דקני ליה בחזקה ומאי דקאמר בגמרא לעיל הואיל וכל קנינו כו' היינו בתר דכתיב ביה קרא בהדיא כסף מקנתו איכא בחינה אחרת דדלמא התורה לא נתנה כח לקנות עבד עברי בכסף אלא למי שכל קנינו בכסף אבל מסברא ודאי אי לא כתיב מכסף מקנתו אין ספק שהדעת נותן דיליף ישראל מישראל יותר מגוי אי נמי דדעת התוס' שכך נאמ' בסיני נליף שכי' שכיר גזר' שוה וא"כ כל מה שאני יכול ללמוד גזרה שוה שכיר שכיר ילפינן וכי שאנו לומדין שכיר הנאמר במכרוהו ב"ד עם שכיר הנאמר במוכר עצמו כך יש לי ללמוד נמי שכיר הנאמר בגוי עם שכיר הנאמר במוכר עצמו שלא אמרה תורה ללמוד גזרה שוה אחת ותו לא רק למוד גזרה שוה משכיר שכיר כל מה שאפשר
עוד קשיא לך וז"ל במאי דמקשו ונילף נמכר לגוי מנמכר לישראל ונמכר לישראל מאמה הא לא מצית יליף גוי מאמה דאמה ליתא בגוי והבאת ראיה ממ"ש התוספו' לעיל משכיר ואני שמעתי ולא אבין קושיא זו דדוקא אותו דבר בעצמו דלא שייך בגוי היינו שטר דאתי מכח גט לא ילפינן דגוי אבל כסף גוי גופיה שייך למילף מאמה וכ"ש מעבד עברי הלמד מאמה ובזה פרחה קושיא שנית הקושיא הג' דמאי מתרצי דאיצטריך לגרעון דהא נמי נילף מגזרה שוה ברוך אתה לה' הא ודאי קושיא עצומה ומצאתי תירו' בביאור הרב הגדול הרא"ש ז"ל דאיצטריך והפדה דמגרע מפדיונה בעל כרחו של אב וק"ל א"כ תירוץ התוס' דמאי דאמרי לגרעון כסף שלה דהיינו בע"כ של אב ומאי דקשיא לך ד' דנימא דאיצטרי' היקשא למיל' שטר כו' תימה על עצמך דהתו' לא מתרצי כלל דאיכ' למיד' דהתוס' קאמר דמאי איצטרי' היקשא לקנין כסף והוי להו למימר אמאי אצטריך היקשא וכו' דבהא סלקינן ונחתינן ומה איצטריך להו למימר לקנין כסף אלא שנר' דודאי התוס' ידעי דהיקשא איצטריך למילי טובא אלא דמקשו דמתוך פשט הגמרא נראה דאיצטריך לקנין כסף ולהכי קא מתמהי ותרצו דאין ה"נ ומאי דנקט בגמ' לעיל היקשא לקנין כסף היינו קודם דידעינן גזרה שוה דשכיר שכיר ועם זה פרחה לה הקושיא האחרת למה לא אמרו דאיצטריך דאינה נקנית בתבואה דאיכא למימר דהתוס' חדא או תרתי קאמר וה"ה למילי טובא ותו דלהא לא איצטריך קרא דאי בפחות משוה פרוטה אשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא לנפשה וקנינים אנו צריכים ללמוד לא העדר קנינים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |