שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דבור במס' קמא ד"פ ע"ב נפק רב ודר' חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ופריך בגמ' וכיון דאין בו משום גזל מאי ניהותו אין בו משום השבת אבידה אמר רבינא לעורו ופירשו התוס' שאם מצאו מת אינו חייב בהשב' אביד' וקצת תימא כיון דאשמועינן דאין בו משום גזל' למאי איצטריך לומר דמותר להורגו וי"ל דאין לחוש כו' וקשה למה המתינו התוספות לא תמוהי הכא ולא אמרו כן על מימרא דרבינא כו' שנראה שהקושיא נמשכת מדברי התוס' כפי הנראה ומה שנר' לומר כי דברי רב היה אפשר לפרש בהם פי' א' שלא יפול בו קושיא והוא זה חתול המוצא אותו בשוק מותר להורגו ואין בו משום גזל ואין בו משום השבת אבידה היינו עורו אם יהרגנו ומש"ה אין בו משום גזל ואפי' עורו לא ישיב ומש"ה איצטריך לומר מותר להרגו להודיענו שמ"ש אין בו משום גזל ולא משום השבת אבידה היינו כשמוצא אותו חי אבל אם מצאו מת יש בו משום גזל ומשום השבת אבידה ופי' זה נרא' מדברי הרמב"ם בה' גזילה ואבידה וא"כ מטעם זה לא היה קשה למעלה בדברי רב אבל עתה שפירש ז"ל שאין בו משום השבת אבדה אם מצאו מת א"כ מותר להורגו הוי מלתא באנפי נפשה בהיכרא וכן אין בו משום גזל וכן אין בו משום השבת אבדה כו' ע"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |